מקרון כינה את פוטין, טראמפ ושי יריבים של אירופה

ב-25 באפריל 2026 באתונה, במהלך פגישה עם ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס, נשיא צרפת עמנואל מקרון הבהיר בחדות את מי הוא רואה כיריבים פוליטיים של אירופה. שם הוא הציב בשורה אחת את פוטין, דונלד טראמפ וסי ג’ינפינג, והצהיר כי שלושתם פועלים כיום נגד האינטרסים האירופיים. הדברים הללו לא נאמרו כהערה מקרית בדרך, אלא ברגע שבו אירופה דנה באופן חריף יותר בביטחונה, בהגנה שלה ובתלותה במרכזי כוח חיצוניים.

לפי דיווחי התקשורת, מקרון כינה את השלב הנוכחי ‘רגע ייחודי’ ו’רגע אירופי’, שבו אירופה צריכה לפעול בצורה נחרצת יותר ולהסתמך בראש ובראשונה על עצמה. עבור הקהל הישראלי זהו אות חשוב: מדובר כבר לא רק בוויכוח בתוך האיחוד האירופי, אלא בניסיון של צרפת להגדיר מחדש את מקומה של אירופה בעולם, שבו הלחץ מגיע בו זמנית ממוסקבה, וושינגטון ובייג’ינג.

עם זאת, מקרון לא אמר שארצות הברית חדלה להיות בעלת ברית של אירופה.

להפך, הוא הדגיש במיוחד שארצות הברית נשארת בעלת ברית, אך המדיניות האמריקאית הפכה לפחות צפויה. זהו השילוב שהופך את הניסוח שלו לכל כך חד: הברית הפורמלית נשמרת, אך האמון האסטרטגי כבר לא נראה כפי שהיה.

למה דווקא אתונה ולמה דווקא עכשיו

העובדה שהמשפט הזה נאמר דווקא באתונה היא גם סמלית.

באותו יום דיברו מקרון ומיצוטאקיס על הגנת האיחוד האירופי, על סעיף 42.7 של אמנת האיחוד האירופי ועל כך שהגברת ההגנה האירופית צריכה להשלים את נאט”ו ולא להחליף אותו. במילים אחרות, ההצהרה על פוטין, טראמפ וסי שולבה בשיחה רחבה יותר על איך אירופה תשרוד במציאות החדשה.

עם פוטין הכל ברור לאירופה: רוסיה מנהלת מלחמה נגד אוקראינה ונשארת איום צבאי ישיר על היבשת. עם סי ג’ינפינג פריז מקשרת את נושא התחרות האסטרטגית, התלות בטכנולוגיות והלחץ ארוך הטווח על האוטונומיה האירופית. לגבי טראמפ, הדאגה האירופית נובעת מהצהרותיו על נאט”ו, איומים על יציאת ארה”ב מהברית והסגנון הכללי של מדיניותו, שבו האינטרסים של בעלי הברית הופכים למשניים לעומת הלוגיקה הפוליטית הפנימית של וושינגטון.

מה מקרון למעשה מציע לאירופה

המחשבה המרכזית של מקרון היא שאירופה כבר לא יכולה לחיות במצב של אינרציה אסטרטגית. אם השחקנים הגדולים בעולם פועלים מסיבות שונות נגד האינטרסים האירופיים, אזי האיחוד האירופי צריך לחזק במהירות את ההגנה שלו, את הסובייקטיביות הפוליטית שלו ואת היכולת לקבל החלטות ללא התחשבות מתמדת באחרים.

זהו אותו ‘רגע אירופי’ שעליו הוא דיבר באתונה ב-25 באפריל.

בפועל, זה אומר גידול נוסף בשיחות על עצמאות ההגנה האירופית. באותו יום הדגיש מקרון שסעיף 42.7 על עזרה הדדית בתוך האיחוד האירופי הוא חד משמעי, והגברת המרכיב הצבאי האירופי צריכה להפוך את אירופה לרצינית ועמידה יותר בתוך הברית המערבית. זהו ניואנס חשוב: פריז לא מציעה לנתק את הקשרים עם ארה”ב, אלא דורשת שאירופה תפסיק להיות תלויה פוליטית ותינוקית אסטרטגית.

בדיוק בהקשר זה נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים את הצהרת מקרון כחשובה הרבה יותר מאשר רק ציטוט חד של היום. זה לא התקפה רגשית, אלא סימן לכך שאחת המדינות המובילות באירופה כבר אומרת בגלוי: המערכת הישנה של ערבויות כבר לא נתפסת כאמינה, ולכן אירופה תצטרך לפעול בצורה קשה ועצמאית יותר.

למה זה חשוב לישראל

לישראל הסיפור הזה חשוב כי אירופה עצמאית יותר תסתכל באופן פעיל יותר על המזרח התיכון דרך האינטרסים הביטחוניים, האנרגטיים והלוגיסטיים הימיים שלה. זה נוגע גם לאיראן, למזרח הים התיכון, לנתיבי הסחר ולארכיטקטורה הכללית של היחסים של אירופה עם בעלי הברית באזור. ככל שפריז, ברלין ובריסל ידברו בשפת האוטונומיה האסטרטגית, כך זה ישפיע יותר על הדיאלוג הישראלי-אירופי.

לכן התאריך והמקום כאן עקרוניים. 25 באפריל 2026, אתונה — שם בדיוק מקרון עיצב בפומבי את המחשבה שאירופה נכנסה לתקופה שבה היא צריכה להגן על עצמה בו זמנית מפני התוקפנות הרוסית, לקחת בחשבון את הלחץ הסיני ולהטיל ספק באמינות המלאה של הקו האמריקאי. ואם הערכה זו תתקבע, אזי האיחוד האירופי אכן ייכנס לשלב פוליטי חדש, הרבה יותר קשה.