אירופה מתכוננת לתרחיש ללא ארה”ב: גרמניה אישרה תוכנית להגנה עצמית דרך מבני נאט”ו

גרמניה נתנה אות: אירופה כבר לא רוצה להעמיד פנים שהמטריה האמריקאית נצחית

גרמניה אישרה תוכנית גיבוי שאמורה לשמור על יכולת ההגנה העצמית של אירופה גם במקרה שארצות הברית תצמצם את הנוכחות הצבאית ביבשת או תוותר על התחייבויותיה הקודמות להגנת בעלות הברית. לא מדובר בפירוק נאט”ו ולא ביצירת מבנה מקביל חדש, אלא בניסיון להכין מראש את החלק האירופי של הברית לתרחיש שרבים העדיפו עד לאחרונה לראות כתיאוריה פוליטית לא נוחה.

המשמעות של התוכנית הזו ברורה מאוד: אם וושינגטון תתחיל להתרחק מביטחון אירופה, אירופה צריכה להיות מסוגלת לשמור על הרתעת רוסיה, לשמור על ניהול תהליכים צבאיים ולא לאפשר כישלון אסטרטגי באגף המזרחי. עבור הקהל הישראלי, החדשות הללו חשובות במיוחד, כי הן מראות: התקופה שבה אפילו בעלות הברית הגדולות ביותר של ארה”ב היו בטוחות בהגנה אוטומטית, חולפת במהירות.

לפי הדיונים, פקידים אירופיים רוצים לחזק את נוכחותם בעמדות הפיקוד והשליטה בתוך הברית, וכן להחליף בהדרגה חלק מהמשאבים האמריקאיים ביכולות משלהם. במילים אחרות, מדובר במעבר כואב, יקר, אך כבר בלתי נמנע מהתלות המוכרת לאחריות הכפויה.

מדוע הפנייה של ברלין הפכה לנקודת מפנה

דווקא לאחר שינוי העמדה של גרמניה, השיחה על תרחישים חלופיים הפסיקה להיות פוליטית בלבד. עד אז, רבים באירופה העדיפו לדון בנוסחאות כלליות, מבלי להיכנס למנגנונים צבאיים ממשיים. כעת, הדגש עבר לפרקטיקה: מי ינהל את מערכות ההגנה האווירית והטילים, איך יוסדרו מסדרונות העברת התגבורות לפולין ולמדינות הבלטיות, כיצד יפעלו רשתות הלוגיסטיקה ומי ייקח על עצמו את ביצוע התרגילים האזוריים הגדולים.

זה כבר לא רטוריקה דיפלומטית, אלא שיחה על איך צריכה לפעול ההגנה של אירופה בתנאים של ירידה בתפקיד האמריקאי. ובהקשר הזה, גרמניה למעשה הכירה במה שרבים אמרו מזמן, אך לא רצו לומר בקול רם: הארכיטקטורה הקיימת של נאט”ו קשורה עמוק מדי לארה”ב, כך שאירופה לא יכולה פשוט “להרים” אותה ללא שיפוץ ארוך וכואב.

לישראל יש כאן לקח אסטרטגי נפרד. כל מערכת ביטחון, הקשורה יותר מדי למבטח חיצוני אחד, מתמודדת במוקדם או במאוחר עם הרגע שבו יש לבדוק בדחיפות עד כמה היא בת קיימא ללא התמיכה המוכרת. אירופה חווה כעת רגע כזה.

החלק הקשה ביותר – לא טנקים, אלא מודיעין, הרתעה גרעינית והמחיר הפוליטי

אירופה הבינה שלא ניתן להחליף את היכולות האמריקאיות בהחלטה מהירה

אחת הבעיות המורכבות ביותר אינה קשורה כלל לכמות הכוחות או השריון. השאלה המרכזית היא התשתית האסטרטגית: מערכות לוויין, אמצעי תצפית, התרעה על שיגורי טילים, מערכות מודיעין והרתעה גרעינית. דווקא אלמנטים אלו היוו במשך עשורים את הבסיס לאמינות נאט”ו והפכו את ההנהגה האמריקאית לבלתי ניתנת להחלפה לא רק פוליטית אלא גם טכנולוגית.

פקידים אירופיים מודים: שום התארגנות מהירה של צבאות לא תחליף את הלוויינים האמריקאיים ומערכות ההתרעה המוקדמת. וזה אומר שגם אם יש רצון פוליטי, אירופה לא תוכל לסגור את כל הפגיעות הקריטיות בזמן קצר. לכן, הלחץ המיוחד יגדל כעת על צרפת ובריטניה, שכנראה יצטרכו להרחיב את תפקידן הן בהרתעה גרעינית והן בתחום המודיעין האסטרטגי.

בנקודה זו, הנושא יוצא הרבה מעבר לבירוקרטיה הפנימית של נאט”ו. נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בתרחיש כזה תהליך רחב יותר: אירופה מתחילה לראשונה מזה זמן רב לחשב לא תיאורטית אלא מעשית את מחיר הביטחון העצמי שלה ללא ערבות שבנקודת משבר וושינגטון תפתור הכל עבורה.

חזרת הגיוס וההוצאות הצבאיות שוב הופכות למציאות פוליטית

שאלה רגישה נוספת היא חזרת חובת השירות הצבאי. המשתתפים בדיונים סבורים כי בלעדיה יהיה קשה מאוד להשיג יציבות בתוכניות ההגנה החדשות. אבל כאן בדיוק הממשלות האירופיות נתקעות בפוליטיקה הפנימית: במשך עשורים חינכו את הציבור לחשוב שמלחמה גדולה היא רחוקה, והצבא הוא עניין של מקצוענים ויחידות מוגבלות.

כעת המצב משתנה. כדי לבנות מערכת ביטחון עצמאית, לא מספיקים רק מטות, מסלולי העברה ומחסנים, אלא גם אנשים המוכנים לשרת, ללמוד, להיכנס למילואים ולקבל את המחשבה שביטחון דורש שוב השתתפות אישית של החברה, ולא רק מיסים והצהרות של שרים.

עבור מדינות רבות זה יהיה מאוד לא פופולרי. הוצאות הענק יהיו אפילו פחות פופולריות. אבל זה בדיוק עצב כל הסיפור: אירופה דחתה יותר מדי זמן החלטות, בתקווה שהאקלים הפוליטי בארה”ב לא ישתנה כל כך כדי להעמיד בספק את יסוד הביטחון שלאחר המלחמה.

מדוע עבור ישראל הסיפור הזה חשוב לא פחות מאשר עבור אירופה

זמן האשליות האסטרטגיות מסתיים

המהות של מה שקורה פשוטה וקשה. לאירופה היה זמן להתחיל את התהליך הזה מוקדם יותר – לאחר ההתקפה המלאה של רוסיה על אוקראינה ועל רקע המגמות הבדלניות הגוברות בארה”ב. אז רבים העדיפו להמתין. כעת ההמתנה מסתיימת, ובמקום הצהרות נוחות מתחילה תקופה של החלטות קשות.

עבור ישראל, הפנייה הזו של אירופה חשובה מכמה סיבות. ראשית, היא מראה עד כמה מהר יכולה להשתנות התפיסה של אפילו הבריתות היציבות ביותר. שנית, היא מדגישה שהרתעה גרעינית, מודיעין ומערכות התרעה נשארות הבסיס להגנה מודרנית, ולא תוספת משנית לצבא. ושלישית, היא מזכירה: עצמאות אסטרטגית עולה ביוקר, אבל תלות ברגע קריטי יכולה לעלות אפילו יותר.

לכן, אישור גרמניה לתוכנית כזו הוא לא רק חדשות טכניות מתחום ההגנה. זהו סימן לכך שאירופה סוף סוף התחילה להתכונן לתרחיש שהיא פחדה ממנו אפילו בניסוחים. ואם התהליך הזה אכן יתקדם, כל מערך הביטחון ביבשת ישתנה בשנים הקרובות הרבה יותר מהר ממה שנראה עד לאחרונה.