בתמורה לעזרה למדינות המזרח התיכון, אוקראינה תקבל כספים, דיזל והגנה על האנרגיה

אוקראינה החלה להפוך את הניסיון הצבאי שלה למשאב מוחשי עבור עמידותה העצמית. מדובר כבר לא רק בתמיכה פוליטית מצד מדינות המפרץ הפרסי, אלא במודל פרגמטי יותר: קייב מסייעת לשותפים במזרח התיכון לחזק את הגנת השמיים והתשתיות הקריטיות, ובתמורה מקבלת הסכמים פיננסיים, אספקת נפט ודיזל, וכן אמצעים להגנת האנרגיה שלה. על כך הצהיר בפומבי בימים האחרונים ולדימיר זלנסקי, ו-Reuters דיווחה כבר בסוף מרץ שאוקראינה שואפת להסכמים על אספקת דלק דיזל ממדינות המזרח התיכון על רקע המחסור הגובר בדלק בתוך המדינה.

לקהל הישראלי הסיפור הזה חשוב מכמה סיבות. ראשית, הוא מראה כיצד המלחמה באוקראינה משנה בהדרגה את ארכיטקטורת הביטחון בכל המזרח התיכון. שנית, הוא מדגים את הלוגיקה החדשה של הדיפלומטיה האוקראינית: קייב מוכרת לא רק תבואה או מתכת, אלא ידע, טכנולוגיות וניסיון מעשי בהדיפת התקפות איראניות. ולבסוף, שלישית, זהו עוד סימן לכך שמדינות האזור מחפשות יותר ויותר לא שותפים מופשטים, אלא שותפים שכבר יודעים לעבוד נגד איומי טילים ורחפנים במלחמה אמיתית.

מה בדיוק אוקראינה מקבלת בתמורה

לא רק כסף, אלא גם דלק, נפט ואמצעי הגנה על האנרגיה

לפי דיווחים אוקראיניים מ-10 באפריל, ההסכמים עם מספר מדינות המפרץ כוללים פורמטים שונים של פיצוי על הסיוע האוקראיני. במקרים מסוימים מדובר במיירטים ופתרונות אחרים להגנת תשתיות האנרגיה, ובמקרים אחרים מדובר בתמיכה פיננסית וכן באספקת נפט ודיזל. חלק מהנפט, כך נטען, עשוי להיות מופנה לעיבוד במפעלים אירופיים, ובמקרים מסוימים אוקראינה מצפה לקבל מוצר מוכן – דיזל.

זה חשוב במיוחד על רקע מאזן האנרגיה האוקראיני. Reuters כתבה ב-27 במרץ כי כ-90% מהמחסור הנוכחי בדלק באוקראינה נובע מדיזל, ולכן קייב הפכה את אספקת הדיזל לאחת הנושאים המרכזיים במשא ומתן במזרח התיכון. בפועל, זה אומר שהמומחיות הצבאית האוקראינית מתחילה לעבוד כנכס חליפין: לא במשמעות סמלית, אלא בצורה של משאבים מוחשיים שמשפיעים על תחבורה, ייצור, לוגיסטיקה והעברת עונת החימום הבאה.

קייב מהמרת על הסכמים ארוכי טווח ולא על עסקאות חד פעמיות

זלנסקי מדבר גם לא על סיוע סיטואציוני, אלא על הסכמים לטווח ארוך. התקשורת האוקראינית כותבת על הכנת הסכמים לעשור עם שלוש מדינות המפרץ הפרסי, שבהן חברות ומומחים אוקראינים ישתתפו בהגנה על מתקנים ספציפיים ובאינטגרציה של מערכות ביטחון. בין המדינות שעמן, לפי דיווחים אלה, נמשכים המשא ומתן, נמנות עומאן, כווית ובחריין, ו-Reuters אישרה בעבר הסכמים של אוקראינה עם איחוד האמירויות וקטאר לשיתוף פעולה בתחום ההגנה והביטחון.

מדוע מדינות המפרץ בכלל פנו לאוקראינה

לאוקראינה יש מה שחסר כעת לרבים באזור

לאחר התקפות איראן ובעלי בריתה על מתקני אנרגיה ותשתיות, מדינות המפרץ הפרסי החלו להסתכל בצורה חדה יותר על הפגיעות שלהן. אוקראינה התגלתה עבורן כשותפה יקרת ערך מסיבה מובנת: במהלך שנות המלחמה המלאה היא צברה ניסיון ייחודי בהתמודדות עם ‘שהאדים’, טילים שיוט, התקפות משולבות והעמסת יתר של מערכות ההגנה האווירית. Reuters דיווחה כי אוקראינה שלחה יותר מ-220 מומחים לסייע למדינות המזרח התיכון בהגנה מפני התקפות רחפנים, ובפרסומים האחרונים זלנסקי כבר אישר שמומחים אוקראינים בכמה מדינות סייעו להפיל רחפנים איראניים ולחזק את מערכות ההגנה הקיימות.

מדובר לא ב’משימת לימוד’ במובן הביורוקרטי הרגיל, אלא בהעברת ניסיון צבאי לארכיטקטורת הגנה מוכנה. הצד האוקראיני שם דגש על גישה מערכתית: נגד איומים לא עובד קומפלקס אחד בלבד, יש צורך באינטגרציה של גבולות שונים, אמצעי לוחמה אלקטרונית, מיירטים, רכיבים אנטי-בליסטיים ומעגלי פיקוד. עבור מדינות שעד לא מזמן הרגישו יחסית מוגנות בזכות מערכות מערביות יקרות, זהו גילוי כואב אך חשוב.

בהיגיון זה, חדשות Nikk.Agency רואה תפנית חשובה במיוחד: אוקראינה מפסיקה בהדרגה להיות רק מבקשת עזרה והופכת ליצואנית ביטחון. עבור ישראל, שחיה זה מכבר במציאות של הגנה אווירית רב-שכבתית והגנה מתמדת על תשתיות קריטיות, גישה זו מובנת היטב. אך כעת מתחילות לאמץ אותה גם מדינות ערביות, שנאלצות ללמוד במהירות להגן מפני איומים זולים, המוניים וגמישים טכנולוגית.

מה זה אומר עבור ישראל והאזור

במזרח התיכון נוצר שוק חדש של פרקטיקה צבאית

עבור ישראל, הסיפור הזה חשוב לא רק כחדשות על אוקראינה. הוא מראה שסביב האזור נוצר שוק חדש של מומחיות הגנה, שבו יש חשיבות מכרעת לא רק למערכות אמריקאיות, אלא גם לניסיון של מדינות שעברו מלחמת רחפנים ממושכת והתקפות על אנרגיה. זה יוצר תחרות חדשה, בריתות חדשות וקווי שיתוף פעולה חדשים. Reuters כבר דיווחה על הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני של אוקראינה עם קטאר, איחוד האמירויות וסוריה, וזלנסקי עצמו מקדם בגלוי את הפתרונות האוקראיניים כמתאימים להגנה על הים, האנרגיה ומתקנים קריטיים.

עבור ישראל יש כאן גם היבט אסטרטגי וגם היבט מעשי. האסטרטגי הוא שמדינות האזור מתחילות לשנות במהירות את מודלי הביטחון שלהן מול האיום האיראני. המעשי הוא שעמידות אנרגטית, אספקת דלק ושיתוף פעולה צבאי כעת קשורים זה בזה חזק יותר מאשר בעבר. אם אוקראינה מקבלת גישה לדיזל, נפט ואמצעי הגנה על תשתיות בתמורה לעזרה צבאית, המשמעות היא שהמלחמה עצמה כבר הופכת למטבע חליפין גיאופוליטי.

קייב מנסה להפוך את המלחמה לנכס ולא רק לנטל

המסקנה העיקרית מהסיפור הזה די קשה. אוקראינה מנסה למנף לא את ההרס, אלא את המומחיות שנרכשה בתנאי מלחמה. זה לא מבטל את התלות של קייב בתמיכה מערבית, אבל משנה את המסגרת עצמה: המדינה מציעה לשותפים לא רק להזדהות, אלא להיכנס להחלפה שבה הניסיון האוקראיני עוזר להגן על אנרגיה זרה, ובתמורה מחזק את עמידותה של אוקראינה עצמה.

זו הסיבה שהחדשות על נפט, דיזל והגנת אנרגיה לא נראות משניות. עבור ישראל וכל המזרח התיכון, היא מראה שהמלחמה האוקראינית כבר מזמן הפסיקה להיות רק משבר אירופי. היא הפכה למקור לטכנולוגיות, כוח אדם, הסכמים חדשים ודגם ביטחון חדש שבו שורד מי שיודע לחבר במהירות בין יעילות צבאית לעמידות אנרגטית.