למה לאוקראינה אין תחליף לפטריוט — ולמה ישראל ודרום קוריאה חשובות כאן יותר ממה שנראה

אוקראינה עדיין זקוקה לפטריוט – וזה היום כבר לא נשמע כמו נוסחה דיפלומטית, אלא כמו חישוב צבאי יבש. הסיבה לדיון החדש הייתה הצהרת העורך הראשי של Defense Express, אולג קאטקוב, שאמר בשידור ‘סוספילנה’: בתנאים הנוכחיים אין למעשה חלופה מלאה למערכות אלו עבור אוקראינה. לפי הערכתו, לקייב כבר יש כעשרה פטריוטים שעובדים בביטחון נגד מטרות בליסטיות, בעוד ש-SAMP/T מיוצגים בכמות קטנה בהרבה ולא נתנו אפקט דומה בתנאים האוקראיניים.

הלוגיקה של הטענה הזו מובנת אפילו ללא רגשות. הפטריוטים נשארים אחת המערכות הבודדות שכבר הוכיחו את יכולתן להפיל טילים בליסטיים רוסיים, ולכן עבור אוקראינה השאלה אינה בבחירה תיאורטית בין מותגי הגנה אווירית שונים, אלא בקיומו של כלי שעובד בפועל, שניתן להעמיד במהירות בכוננות קרבית ולהשתלב בהגנה הקיימת.

רויטרס ציין ישירות כי הפטריוטים הוכיחו את יעילותם נגד התקפות בליסטיות רוסיות על ערים אוקראיניות, ובמקביל הצביע על המחסור הגובר במערכות אלו ובטילים להן על רקע משברים חדשים במזרח התיכון.

מדוע ‘חלופה’ על הנייר אינה שווה להחלפה במלחמה אמיתית

על הנייר לאוקראינה יש באמת יותר מאפשרות אחת. קיימת SAMP/T הצרפתית-איטלקית, יש פיתוחים ישראליים, יש מערכות דרום קוריאניות שיכולות לעבוד גם נגד מטרות אווירודינמיות וגם נגד מטרות בליסטיות. אבל מלחמה אמיתית מבטלת במהירות את הוויטרינה היפה, כי יש חשיבות לא רק למאפיינים המוצהרים, אלא גם לכמות הסוללות, זמינות הטילים, זמן האספקה, ניסיון השימוש והנכונות הפוליטית של המוכר בכלל לפתוח את המחסן.

SAMP/T בהקשר זה נשארת אפשרות חשובה אך מוגבלת. רויטרס הדגיש לא פעם שזו המערכת האירופית היחידה שמסוגלת ליירט טילים בליסטיים, אך יש מעט מערכות כאלה, והבסיס התעשייתי שלהן אינו משתווה לאקוסיסטמה האמריקאית של פטריוט. זו הסיבה לכך שגם עם כל הערך של SAMP/T, השיחות עליה לא פותרות את הבעיה העיקרית של אוקראינה: למערכת זו אין עדיין תחליף לפטריוט מבחינת היקף, רוויה ותפקיד מוכח בהדיפת המכות המסוכנות ביותר.

מכאן גם מסקנה אחרת, פחות נעימה. כאשר בקייב אומרים שאוקראינה זקוקה ‘למערכות כמו פטריוט’, זה כבר לא גחמה ולא לוביזם של מערכת מערבית מסוימת, אלא הכרה בעובדה שזמן במלחמה יקר יותר מתקוות הנדסיות. רויטרס כתב היום שהחברה האוקראינית Fire Point רק מפתחת חלופה זולה יותר לפטריוט ומקווה להגיע ליירוט מטרה בליסטית רק עד 2027. כלומר, תחליף מקומי עדיין בשלב הפרויקט, ויש להגן על ערים ותשתיות קריטיות עכשיו.

מדוע ישראל ודרום קוריאה חשובות כאן יותר ממה שנראה

בדיון האוקראיני עלה גם הפקטור הישראלי. קאטקוב הזכיר שלישראל יש מערכות שיכולות לעבוד נגד איומים מורכבים, כולל David’s Sling, והתעשייה הישראלית מציעה גם את BARAK MX כמערכת הגנה אווירית וטילים משולבת. עם זאת, מאז 2022 ישראל שומרת על קו שבו אינה מספקת נשק לאוקראינה, ומסתפקת בפורמטים לא קרביים של סיוע, כולל התרעה מוקדמת. עבור הקהל הישראלי זהו נושא רגיש במיוחד: לישראל יש יכולות מוכחות בהגנה רב-שכבתית, אך פוליטית היא לא רצתה לתרגם אותן לתמיכה חמושה בקייב.

הדוגמה הדרום קוריאנית לא פחות מובהקת. מצד אחד, לסיאול יש את Cheongung M-SAM II, ומשרד ההגנה הדרום קוריאני אמר במפורש שמערכת זו מסוגלת להתמודד עם איומים בליסטיים ואוויריים; זו הסיבה שמדינות המפרץ רכשו אותה. מצד שני, למרות בקשות קייב וסימנים תקופתיים לכך שתסריטים שונים של סיוע לאוקראינה כביכול נשקלים, דרום קוריאה לא עברה לאספקה ישירה של נשק כזה. כתוצאה מכך, עבור אוקראינה מערכות אלו קיימות כעובדה טכנולוגית, אך לא כמשאב זמין בפועל.

כאן בדיוק חדשות ישראל – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה אחת מההתפצלויות החריפות ביותר של כל הסיפור. בעולם יש לא מעט מדינות שיודעות לפתח מערכות הגנה אווירית טובות, אבל ברגע קריטי יש חשיבות לא רק לעליונות ההנדסית, אלא לנכונות לקבל החלטה פוליטית: למי, מתי ובאילו תנאים ניתן להעביר מערכות אלו. עבור אוקראינה השאלה כבר מזמן לא רק בכסף ולא רק בייצור, אלא בכמה בעלי ברית מוכנים לחלוק לא במילים של תמיכה, אלא במגן אנטי-בליסטי אמיתי.

מה זה אומר עבור אוקראינה ועבור ישראל

המשמעות העיקרית של כל הסיפור הזה היא שאוקראינה נשארת במלכודת בין צורך צבאי דחוף לבחירה צרה ביותר. הפטריוטים יקרים, נדירים ומועמסים בביקוש עולמי, אבל הם כרגע נשארים הדרך המוכחת ביותר להגן מפני בליסטיקה רוסית. כל שאר האפשרויות או נדירות, או בלתי זמינות פוליטית, או שעדיין לא הוכיחו שהן מסוגלות להחליף את המערכת האמריקאית בהיקף דומה.

עבור ישראל, העלילה הזו גם לא זרה. היא מראה כמה מהר מלחמה מודרנית הופכת את ההגנה האווירית לשאלה לא רק של ביטחון, אלא גם של בחירה גיאופוליטית: למי לעזור, במה לסכן, מה להשאיר לעצמך והיכן עובר הגבול בין זהירות להגבלה עצמית. לכן המשפט האוקראיני שאין ‘חלופה לפטריוט’ נשמע למעשה רחב יותר. זה כבר לא רק על סוללה מסוימת וטיל מסוים, אלא על כמה קטן היום בעולם מעגל המדינות שבאמת מסוגלות לסגור את השמיים מפני בליסטיקה – וכמה עוד יותר קטן המעגל של אלו שמוכנים לחלוק את היכולת הזו.