“פשוט תופסים את הראש בידיים”: מומחה השווה בין מערכות ההגנה האווירית של אוקראינה ומדינות המפרץ הפרסי

אפילו המערכות העשירות ביותר להגנה אווירית אינן מבטיחות שקט, אם המלחמה הופכת למרוץ התשה. למסקנה זו מוביל הוויכוח הטרי סביב יעילות ההגנה האווירית של אוקראינה ומדינות המפרץ הפרסי: הצבא האוקראיני, עם משאבים מוגבלים בהרבה, נאלץ לפעול בחוכמה, בגמישות וללא זכות למותרות. על רקע זה, ההשוואה שהשמיע המומחה פאבל לאקיצ’וק נשמעת לאזור כואבת במיוחד. על פי נתוני UNIAN, הוא ציין ישירות שאוקראינה מחזיקה באחוז גבוה של יירוט ובו בזמן אינה מבזבזת מערכות יקרות ברמת פטריוט על מטרות שניתן להפיל באמצעים אחרים.

מדוע ההשוואה הזו התגלתה כרגישה כל כך

המשמעות כאן אינה להכריז על מודל אחד כאידיאלי ועל אחר ככושל.

המשמעות היא אחרת: המלחמה בחודשים האחרונים הראתה שאפילו לבעלי ברית של ארה”ב במזרח התיכון אין מלאי בלתי מוגבל של יירוטים יקרים, והמחיר של כל מתקפה חדשה שהודפת הופך גבוה יותר. בלומברג דיווח כי נכון לסוף מרץ, מדינות המפרץ הפרסי הוציאו לפחות 2400 יירוטים, כלומר התקרבו למלאי שלפני המלחמה לפי הערכות ידועות.

הגנה יקרה מול איום זול

זהו הנקודה הרגישה העיקרית של כל הדיון.

אוקראינה במהלך שנות המלחמה נאלצה ללמוד להבחין בין מטרות לא רק לפי הסכנה, אלא גם לפי מחיר השמדתן: בליסטיקה דורשת תגובה אחת, מתקפת רחפנים מסיבית – תגובה אחרת לגמרי. רויטרס הדגיש במיוחד כי הייצור העולמי של PAC-3 כבר אינו מכסה בו זמנית את הצרכים של ארה”ב, מדינות המפרץ ואוקראינה, ואפילו גידול בייצור לא יפתור את המחסור באופן מיידי.

במקביל, הקונצרן האירופי MBDA כבר מגביר את ייצור הטילים להגנה אווירית בדיוק משום שהמלחמות באוקראינה וסביב איראן לוחצות בחדות על הארסנלים המערביים.

לכן המילים על כך שאוקראינה לא תיירט “שהדים” עם פטריוט, נשמעות לא כמטאפורה יפה, אלא כנוסחת הישרדות. למדינה ענייה או לוחמת פשוט אין זכות לירות טיל של מיליונים על כל מטרה אווירית זולה יחסית, אם מחר היא עשויה להזדקק לאותו משאב נגד מתקפה בליסטית.

איזו מסקנה מכך צריך להסיק ישראל

עבור הקהל הישראלי, הוויכוח הזה חשוב לא פחות מאשר עבור אוקראינה.

לישראל יש אחת המערכות המתקדמות והטכנולוגיות ביותר להגנה רב-שכבתית בעולם, אך גם היא אינה קיימת בוואקום: מלחמה ממושכת באזור מגבירה את צריכת היירוטים, מגדילה את העומס על הייצור והופכת את שאלת כלכלת ההגנה לחשובה לא פחות משאלת דיוקה. על רקע האיום האיראני, התקפות של מבנים פרוקסי וחוסר יציבות באזור, הרעיון של להדוף הכל רק עם פתרונות יקרים נראה פחות ופחות יציב.

הלקח האוקראיני – לא רק בפטריוט

הדבר המעניין ביותר בניסיון האוקראיני הוא לא המחסור, אלא ההסתגלות.

רויטרס כותב כי אוקראינה במהלך המלחמה הפכה לאחת המובילות בתחום יירוט רחפנים באמצעים זולים יותר והחלה לקדם את הניסיון הזה למדינות המפרץ; קייב כבר חתמה על הסכמי מסגרת לשיתוף פעולה בתחום הביטחון עם ערב הסעודית וקטאר, וגם עובדת על איחוד האמירויות. יתר על כן, התעשייה האוקראינית וחברות טכנולוגיה מקדמות קונספט שלם שבו ההגנה נבנית לא סביב טיל “זהב” אחד, אלא סביב מיומנות, מערכת, רחפנים-יירוטים, חלוקת מטרות והסתגלות מתמדת.

כאן עולה לישראל השאלה הכי לא נעימה, אך כנה.

אם אפילו מדינות המפרץ הפרסי עם כספן ותמיכתן האמריקאית מתמודדות עם התשה של יירוטים יקרים, אז העמידות העתידית של ההגנה האווירית תהיה תלויה לא רק בתקציב, אלא גם ביכולת להטמיע במהירות פתרונות זולים יותר, רב-שכבתיים ואסימטריים. חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת: המלחמה המודרנית מנצחת לא המדינה שמוציאה יותר על טיל, אלא זו שלומדת מהר יותר לחשב את מחיר כל מתקפה שהודפת.

הלקח העיקרי של המלחמה מעל אוקראינה והמזרח התיכון

המשפט של המומחה על כך שבהשוואה להוצאות במפרץ הפרסי “פשוט תופסים את הראש”, מתאר למעשה מציאות צבאית חדשה.

טרור המוני של רחפנים וטילים שובר את ההיגיון הישן, שבו נחשב שהיתרון הטכנולוגי מבטיח אוטומטית הגנה כלכלית סבירה. כעת זה כבר לא מספיק. אם האויב יכול לשגר גלים גדולים של אמצעי פגיעה זולים יחסית, טיל יקר אחד מפסיק להיות תשובה אוניברסלית.

לא ההגנה האווירית העשירה ביותר מנצחת, אלא הגמישה ביותר

אוקראינה מעניינת את העולם היום לא בכך שיש לה יותר טילים, אלא בכך שיש לה פחות זכות לטעות. זו הסיבה שהמודל שלה נלמד יותר ויותר מחוץ לאירופה – מהמזרח התיכון ועד יצרני ההגנה, שכבר מחפשים אלטרנטיבה זולה יותר לפטריוט ומנסים להוריד את עלות יירוט המטרות הבליסטיות.

לישראל זו לא סיפור זר ולא מלחמה זרה: זו אזהרה שבשלב הבא של העימות האזורי יכריע לא רק איכות המגן, אלא גם מחירו, עומק המלאי והיכולת לשנות במהירות את כללי המשחק.