בקייב התקיימה הוועידה המדעית הבינלאומית השנתית, המוקדשת למאפייני היווצרות השיח המדעי על השואה במדינות אירופה

ב-16 בדצמבר 2025 בקייב, במכון להיסטוריה עולמית של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, התקיימה ועידה מדעית בינלאומית «מאפייני היווצרות השיח המדעי על השואה במדינות אירופה». הפורום איחד היסטוריונים, חוקרי זיכרון, נציגי הקהילה האקדמית וארגונים בינלאומיים העובדים על שימור האמת ההיסטורית על האסון של יהדות אירופה.

הוועידה הייתה חלק מתהליך רחב יותר של חשיבה מחדש על תפקיד השואה במדע ההיסטורי האירופי והעולמי המודרני — במיוחד על רקע אתגרים פוליטיים חדשים, ניסיונות לשכתב את ההיסטוריה ועלייה בהתעניינות במודלים לאומיים של זיכרון היסטורי.

כיצד משתנה השיח המדעי על השואה באירופה ובעולם

אחת הנושאים המרכזיים בדיון הייתה הבסיסים התיאורטיים והמתודולוגיים לחקר השואה במאה ה-21. המשתתפים ניתחו כיצד מתהווה השיח המדעי והחברתי-פוליטי המודרני של זיכרון במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה, ישראל ומזרח אירופה.

הוקדשה תשומת לב מיוחדת להבדלים בגישות המחקריות. אם בתי הספר ההיסטוריים המערביים מתמקדים באופן מסורתי במנגנונים המוסדיים של מדיניות ההשמדה הנאצית, הרי שמחקרים מזרח אירופיים מעלים יותר ויותר שאלות על חוויות מקומיות, זיכרון אזורי והשלכות המשטרים הטוטליטריים על החברה שלאחר המלחמה.

מקורות זיכרון ותפקיד הצדק הבינלאומי

במהלך המושב המליאה נדונו מקורות המפתח לחקר השואה — מסמכים ארכיוניים, עדויות בעל פה של ניצולים, חומרים משפטיים ומחקרים בינלאומיים שנערכו באוקראינה, ארה”ב, פולין, צרפת, שוויץ ובריטניה.

בלוק נפרד של דיונים הוקדש להשפעת הצדק הבינלאומי על שימור זיכרון הקורבנות של הטרור הנאצי. המומחים הדגישו: הערכה משפטית של פשעי המאה ה-20 נותרת כלי חשוב נגד הכחשת היסטוריה ומניפולציות פוליטיות בעבר.

דווקא פלטפורמות מדעיות כאלה יוצרות מרחב יציב לדיאלוג היסטורי, עליו כותב באופן קבוע НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, תוך שימת דגש על הקשר בין החוויה האוקראינית, האירופית והישראלית בשימור זיכרון השואה.

באבי יאר כסמל למאבק על האמת ההיסטורית

אחת ההרצאות הבולטות בוועידה הייתה הרצאתו של ולדיסלב גרינביץ’, מנהל אזורי של Ukrainian Jewish Encounter (UJE) באוקראינה ודוקטורנט במחלקה להיסטוריה עולמית באוניברסיטת קייב על שם בוריס גרינצ’נקו.

מחקרו הוקדש להתנגדות למדיניות הסובייטית של השתקת הטרגדיה של באבי יאר — אחד הסמלים המרכזיים של השואה במזרח אירופה.

ההרצאה התבססה על ניתוח היסטוריוגרפי של המונוגרפיה הקולקטיבית «באבי יאר: היסטוריה וזיכרון», שהוכנה על ידי קבוצת חוקרים בינלאומית בתמיכת UJE. העבודה על הספר החלה עוד ב-2015 במסגרת הכנת אירועים לציון 75 שנה לטרגדיה של באבי יאר, שהתקיימו בקייב בספטמבר 2016.

ערכו של הפרסום טמון לא רק בהרכב הבינלאומי של המחברים — חוקרים מאוקראינה, קנדה, הולנד, ארה”ב, ישראל וצרפת. התוצאה העיקרית הייתה הניסיון ליצור מבט אוקראיני על ההיסטוריה של באבי יאר כחלק מהטרגדיה הכלל-אירופית של המאה ה-20.

במחקר מודגש תזה היסטורית חשובה: האחריות לטרגדיה נבחנה בהקשר של פעולות שני המשטרים הטוטליטריים — הנאצי והסטליניסטי. אף על פי שגרמניה הנאצית הייתה המארגנת הישירה של השואה, התהליכים הפוליטיים שהובילו למלחמה האיצו את האסון של יהדות אירופה.

קול העד: הרצאתו של בוריס זברקו

מקום מיוחד בתוכנית תפסה הרצאתו של בוריס זברקו — היסטוריון אוקראיני ידוע, חוקר השואה ואסיר גטו לשעבר, שביוגרפיה האישית שלו קשורה ישירות לאירועים הטרגיים של מלחמת העולם השנייה.

במשך עשרות שנים עוסק זברקו באיסוף עדויות של ניצולים — אסירי גטאות ומחנות ריכוז נאציים לשעבר, ילדי מלחמה ועדים להשמדת קהילות יהודיות במזרח אירופה. עבודותיו הפכו לחלק חשוב במחקרים בינלאומיים על השואה, שכן הן מחזירות למדע ההיסטורי את קולות האנשים שהיו מודרים זמן רב מהנרטיב ההיסטורי הרשמי הסובייטי.

הרצאתו של ההיסטוריון שילבה ניתוח אקדמי וניסיון אישי של הטרגדיה שחווה. עבור משתתפי הוועידה זה היה תזכורת לכך שחקר השואה חורג הרבה מעבר לתחום המדעי ונשאר חובה מוסרית של החברה המודרנית.

שיתוף פעולה בינלאומי ועתיד מחקרי הזיכרון

הוועידה בקייב הראתה את האינטגרציה הגוברת של מחקרי השואה האוקראיניים בהקשר המדעי הגלובלי. המשתתפים הדגישו את הצורך בהמשך שיתוף פעולה בינלאומי, חילופי ארכיונים, פרסומים משותפים ותוכניות חינוכיות.

רגע סמלי של האירוע היה הענקת ספרים שפורסמו בתמיכת UJE על ידי ולדיסלב גרינביץ’ לבוריס זברקו — איש מדע וטכנולוגיה מכובד של אוקראינה, אסיר גטו שארגורוד לשעבר ויו”ר רב שנים של איגוד היהודים הכל-אוקראיני — אסירי גטאות ומחנות ריכוז נאציים לשעבר.

מפגשים מדעיים כאלה מאשרים: זיכרון השואה נותר לא רק חלק מהעבר, אלא גם מרכיב חשוב בזהות האירופית המודרנית. חקר הטרגדיה, שימור העדויות ודיאלוג אקדמי פתוח הופכים לתנאים מרכזיים למניעת חזרה על פשעי המשטרים הטוטליטריים בעתיד.