קו אדום לאיראן ושקט לגבי אוקראינה: עיקרי הנאום הלילי של טראמפ לקונגרס

הנאום הלילי של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לקונגרס היה הארוך ביותר בהיסטוריה של נאומים כאלה – כמעט שעתיים. פורמלית – המסר השנתי “על מצב העניינים במדינה”. למעשה – הצהרה אסטרטגית על גבולות המותר לאיראן והפגנת כוח על רקע המתיחות במזרח התיכון.

עם זאת, בנאום זה לא היה רק מה שנשמע. היה גם מה שלא נאמר – וזה בדיוק הפך לאחד הרגעים המדוברים ביותר.

איראן: דיפלומטיה אפשרית, אך נשק גרעיני לא יהיה

טראמפ ניסח את העמדה בצורה נוקשה:
“אני מעדיף לפתור בעיות בדיפלומטיה, כאשר זה אפשרי. אבל אני לא אתן למקור הטרור העולמי מספר אחד להשיג נשק גרעיני”.

לדברי הנשיא, ארה”ב מנהלת משא ומתן עם טהראן, אך הנוסחה המרכזית לא נשמעה:
“לא שמענו את המילים הקסומות: ‘לעולם לא יהיה לנו נשק גרעיני'”.

הביטוי הזה הפך למרכזי. היעדר סירוב ישיר לנשק גרעיני, לדברי טראמפ, מערער את האמון. הוא הזכיר את המכה ביוני על איראן, והצהיר כי אז ארה”ב “השמידה את התוכנית הגרעינית האיראנית”, והדגיש:
“שום מדינה לא צריכה לפקפק בנחישותה של אמריקה”.

טילים בליסטיים כגורם לחץ

הנשיא עצר במיוחד על תוכנית הטילים של איראן:
“איראן כבר פיתחה טילים שיכולים לאיים על אירופה ועל בסיסים אמריקאים, והיא גם עובדת על פיתוח טילים שיגיעו בקרוב לארצות הברית של אמריקה”.

מילים אלו הוא קשר עם הקו הכללי של הנאום – הפגנת נכונות לפעול בעת הצורך. הניסוח על “ריכוז כוחות נרחב במזרח התיכון” נשמע כאזהרה.

לישראל, בלוק זה יש משמעות ישירה. תשתית הטילים של איראן נותרה אחד הגורמים המרכזיים לחוסר היציבות האזורית.

ישראל, חמאס וההפגנות באיראן

אחת ההצהרות המפתיעות ביותר הייתה המשפט:
“רוצים להאמין או לא, אבל חמאס עבד יחד עם ישראל כדי למצוא בני ערובה”.

טראמפ טען שהלוחמים “חפרו, חפרו, עברו דרך מאות גופות”, מחפשים את בני הערובה המתים והחיים. ישראל גם הוזכרה בהקשר של תודה למתווכים על שחרור השבויים והתקדמות להפסקת המלחמה בעזה.

בנפרד, הנשיא עשה הצהרה קשה מאוד על ההפגנות באיראן:
“בחודשים האחרונים הם הרגו לפחות 32 אלף מפגינים. ירו בהם, תלו אותם. עצרנו עוד הוצאות להורג באיומינו”.

רטוריקה זו מחזקת את ההצדקה המוסרית ללחץ על טהראן.

בדיוק בהקשר כזה של מתיחות בינלאומית, חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency מנתחים את הקשר בין האסטרטגיה האמריקאית, ביטחון ישראל והגורם האיראני, שכן החלטות וושינגטון משפיעות ישירות על האיזון האזורי.

מה נאמר על ארה”ב – ומה לא נאמר על אוקראינה

בחלק הפנימי של הנאום טראמפ דיבר על החזרת השליטה על חצי הכדור המערבי, על המאבק בקרטלי הסמים באמריקה הלטינית, על מדיניות המכסים ותוכניות לאסור על תאגידים לרכוש דיור באופן המוני במסגרת המאבק במשבר הדיור. הדמוקרטים, כולל הסנאטורית אליזבת וורן, מחאו כפיים ליוזמה להגן על “החלום האמריקאי”.

אבל בנאום הכמעט שעתיים הזה נשמעה הפסקה בולטת – היעדר הנושא של אוקראינה.

הנאום חפף את יום השנה הרביעי להתקפה של רוסיה על אוקראינה. עם זאת, טראמפ התעלם מעובדה זו ולא עשה אזכור נפרד לתאריך, שנותר עבור קייב ובעלי בריתה סמלית.

השתיקה הזו הפכה לאות פוליטי חשוב. על רקע הניסוחים הקשים על איראן, היעדר הדגש על אוקראינה נתפס כשינוי סדרי העדיפויות בסדר היום הציבורי.

מסקנה גיאופוליטית

טראמפ חזר על המסר המרכזי:
“האויבים שלנו מפחדים. מכבדים את אמריקה שוב”.

למעשה, מדובר היה בהגדרת “קו אדום” פומבי לאיראן. הדלת לעסקה נשארת פתוחה, אך התרחיש הכוחני לגיטימי מראש.

במקביל, השתיקה על אוקראינה ביום השנה לפלישה הוסיפה שכבה חדשה של פרשנות לנאום. סדר היום המדיני התמקד במזרח התיכון ובכיוון האיראני.

המסקנה היא: דיפלומטיה אפשרית, אך חלון הזמן מצטמצם. והדגשת הדגשים בנאום מראה אילו איומים וושינגטון רואה כעדיפות ברגע זה.