שב”כ עצר ליד המטוס: איך עיתונאי, הידוע בעבודתו בתקשורת הרוסית, לא טס עם נתניהו לוושינגטון ולמה עלו סיפורים ישנים

10 בפברואר 2026, באירוע שהתרחש בנמל התעופה בן-גוריון, הפך מיד לנושא בולט בכל המדיה. עיתונאי עצמאי ישראלי-רוסי ניק קולכין (ניקיטה קולוחין) הורד מהטיסה שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו טס לוושינגטון לפגישה עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ.

לדברי קולכין, הוא קיבל אישור להצטרף לפול העיתונאים. אך ממש לפני ההמראה, הוא הורד מהמטוס לעיני עמיתיו, בטענה שיש לבדוק את קשריו.

בסיפורים כאלה חשובים לא רק ההחלטות הפורמליות, אלא גם האופן שבו הן מתבצעות. כאן הכל קרה בצורה פומבית, ברגע האחרון, ללא פירוט הסיבות — וזה כמעט תמיד אומר שהקונטקסט יתחיל לעבוד.

כיצד בדיוק התרחש ההורדה מהטיסה ומה טוען קולכין עצמו

מדוע הוא סבור שהותר לו לעלות ואז פתאום “שינו את דעתם”

קולכין אומר שהוא עבר את התהליך הרגיל של קבלה: קיבל אישור, היה בין העיתונאים, עלה למטוס. ואז — פקודה קצרה לצאת ולקחת את המזוודות.

הוא מתאר את מה שקרה כהשפלה: “קח את המזוודות שלך” והורדה מהטיסה ללא מסמכים והסברים שניתן לבדוק.

בנפרד הוא מדגיש את הביוגרפיה שלו: עלה כילד, שירת שירות חובה ביחידות קרביות, שירת במילואים. ומוסיף שהוא עובד שנים רבות כפרילנסר עבור מדיה שונות, כלומר רואה את נוכחותו בפול כסיפור מקצועי.

מדוע הווידאו עם “הכרטיס לטיסת ראש הממשלה” הפך למטרד נפרד

באותו יום פרסם קולכין סרטון סלפי מהנמל והראה את כרטיס העלייה לטיסה שבה טס ראש הממשלה.

לדבריו, בכרטיס נראו מספר הטיסה, נתוני השער וברקוד של מערכת הנמל, והמקומות נמחקו בטוש. הוא הסביר זאת כ”צעדי ביטחון” ותיאר לקהל איך נראה כרטיס עלייה לטיסה כשאתה טס עם ראש הממשלה.

לצופה הרגיל זה נראה כפרט יומיומי.

לשירותי הביטחון של ראשי מדינה, כל הדגמה של “המכניקה הפנימית” — אפילו חלקית מוסתרת — כמעט תמיד נתפסת כסיכון פוטנציאלי. לא בגלל שהאדם בהכרח “עשה משהו”, אלא כי כך פועלת לוגיקת הביטחון: עדיף להסיר אי-ודאות מאשר להתמודד עם השלכות.

מה אמר השב”כ ומדוע המדינה לא חושפת את הסיבות

העמדה הרשמית מתבססת על מילה אחת — “סיכונים”

בשב”כ הסבירו שהשירות אחראי על אבטחת ראש הממשלה. במסגרת תפקידיו, המשרד מקבל החלטות שמטרתן למזער סיכון לראש הממשלה ולמידע הקשור לראש הממשלה.

והנה ההסתייגות המרכזית: לא מתייחסים לסיבות להחלטות ספציפיות.

מדוע ההחלטה הזו כמעט בלתי אפשרית לדיון “לגופו של עניין”

כאשר המדינה לא חושפת קריטריונים, הדיון הציבורי בהכרח מתפצל לשני כיוונים.

הראשון — רגשות ופרוצדורה: “למה בפומבי”, “למה ברגע האחרון”, “למה ללא הסברים”.

השני — הקונטקסט של הדמות: אם לא נותנים תשובה “למה הורידו”, אנשים מתחילים לדון “למה הותר” ו”מה נמשך אחריו”.

זה לא תמיד הוגן כלפי האדם, אבל כמעט תמיד צפוי בשדה החדשותי של ישראל.

אילו סיפורים קודמים סביב קולכין צצו שוב ומדוע זה חשוב

היכן הוא עובד כפרילנסר ומדוע הרשימה הזו נידונה

קולכין — עיתונאי פרילנסר. בין הפלטפורמות שהוא שיתף פעולה איתן, מוזכרים העיתון הרוסי איזבסטיה, ערוצי הטלוויזיה סולוביוב לייב וNTV, וגם סוכנות החדשות הסינית שינחואה.

במצב רגיל, רשימות כאלה נשארות חלק מהביוגרפיה.

אבל במקרה של טיסת ממשלה זה הופך לשאלה של אמון: האדם מבלה שעות רבות באותו מטוס עם ראש הממשלה, נמצא בתוך מעגל סגור, מקבל גישה ללוגיסטיקה ולסדר הנסיעה. שם הקריטריונים מחמירים יותר מאשר בעבודה מערכתית רגילה.

מה אמרה חקירת “העין השביעית” והיכן עובר קו המחלוקת

בחקירה עיתונאית של The Seventh Eye (“העין השביעית”) סיפרו שקולכין חתר לפרסם חומרים פרו-רוסיים, המכילים נרטיבים פוטיניים וקרמליניים, בעיתונים ישראליים וואלה וThe Jerusalem Post.

בחקירה נטען שהפרסומים נעשו בתשלום.

קולכין עצמו הכחיש זאת. הוא הסביר לעיתונאי אמיל שליימוביץ’ מ”פרטים” ש”עיתונאים רוסים רצו לבדוק אפשרות לכתיבת מאמרים שיכולים לסייע בהשגת שלום בין רוסיה לאירופה”. הוא סירב לנקוב בשמות העיתונאים, ואת המידע על בסיס תשלום לפרסומים — הכחיש.

כלומר, מבחינה משפטית זה נראה כמו סכסוך גרסאות: יש חקירה עם טענות ויש עמדה של הנוגע בדבר, שמכחיש את הנקודה המרכזית. אבל במערכת הביטחון, אפילו עצם קיומו של סכסוך כזה לעיתים קרובות הופך לגורם סיכון — לא כ”פסק דין”, אלא כאות לכך שסביב האדם כבר יש רעילות מצטברת.

וכאן חשוב לציין את אמצע הסיפור: נא-חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency במקרים כאלה בדרך כלל מקפידים על עיקרון אחד — כאשר לא חושפים סיבות ביטחוניות, החברה בכל זאת תשפוט לפי הקונטקסט, ולכן פרסומים קודמים, מחלוקות תדמיתיות ועקבות מדיה מתחילים לשחק תפקיד חזק יותר ממה שהיו רוצים כל משתתף.