“אם האירוע הדיפלומטי היה מתקיים בקייב, היינו מזהירים את שגריר ישראל באוקראינה על כך שגם נציג שגרירות איראן ישתתף בו, ולא היינו מעמידים אותו במצב לא נעים כזה, – אמר קורניצ’וק, – היו צריכים להזהיר אותי על כך מראש”.
לצפות מהשגריר האוקראיני שהוא ישתתף בטקס כללי ויצולם ליד נציג התוקפן רוסיה, זה למעשה לדרוש מאוקראינה הסכמה ל”נורמליזציה” של המלחמה ומחיקת הגבול בין הקורבן לתוקפן.
מה קרה ולמה דיברו על זה רק אחרי שבוע
התקרית התרחשה ביום חמישי, 18 בדצמבר 2025, בירושלים, ליד הכותל המערבי. אבל פרטיה הפכו לציבוריים רק ביום רביעי, 24 בדצמבר — לאחר פרסומים בתקשורת הישראלית, בפרט Ynet 24 בדצמבר 2025.
מדובר באירוע דיפלומטי שיזם שר החוץ של ישראל גדעון סער: ליד הכותל המערבי היו אמורים להדליק נר חנוכה יחד עם נציגי משלחות זרות.
איזה טקס זה היה ומה היה המניע שלו
הטקס תוכנן כמחווה לזיכרון וסולידריות לאחר פיגוע בחגיגת חנוכה בסידני, שבו נהרגו 15 אנשים.
סער יזם את הדלקת נר החנוכה בכותל המערבי ביחד עם רב הכותל שמואל רבינוביץ’, והזמין להשתתף שגרירים ממדינות שונות — כדי להדגיש את התמיכה הבינלאומית והכבוד לאבל.
מי הגיע ומי לא הגיע באופן הפגנתי
לפי הנתונים שנדונים סביב האירוע הזה, הוזמנו שגרירים מכל המדינות שיש להן נציגויות בישראל, אבל בפועל הגיעו 28 נציגים:
17 שגרירים
11 סגני שגרירים או ראשי משלחות דיפלומטיות
פרט נוסף שנראה כסמן פוליטי: כמעט כל הנציגים המוזמנים ממדינות האיחוד האירופי החליטו לא להיות נוכחים, והיוצא מן הכלל היחיד היה שגריר צ’כיה בישראל.
בהצהרת משרד החוץ הישראלי הודגש כי במקום היו “עשרות שגרירים”, ונמנו בין היתר נציגים מרוסיה, אוקראינה, צ’כיה, צ’ילה, אתיופיה, תאילנד, אקוודור, פנמה, נפאל, גאורגיה, קזחסטן ואחרים.
למה השגריר האוקראיני עזב — ולמה תגובתו הייתה מוצדקת
במקום היה גם השגריר הרוסי. לאחר מכן שגריר אוקראינה יבגני קורניצ’וק למעשה הפסיק את השתתפותו ועזב.
“אם האירוע הדיפלומטי היה מתקיים בקייב, היינו מזהירים את שגריר ישראל באוקראינה על כך שגם נציג שגרירות איראן ישתתף בו, ולא היינו מעמידים אותו במצב לא נעים כזה, – אמר קורניצ’וק, שהעביר את עמדתו לבכירים במשרד החוץ. – היו צריכים להזהיר אותי על כך מראש”.
מהות עמדתו מתמצה בעקרון דיפלומטי פשוט: במצב של מלחמה כוללת נוכחות נציג מדינת התוקפן ליד נציג מדינת הקורבן לא צריכה להפוך ל”רקע רגיל” — במיוחד בטקס שתוכנן כמעשה זיכרון וסולידריות אנושית.
למה זה חשוב לומר זאת בקול.
זה לא “גחמה” ולא “רגש”, אלא לוגיקה דיפלומטית סטנדרטית בזמן מלחמה: טקס משותף יוצר אוטומטית תמונה של “כולם יחד”, כאילו הגבולות המוסריים והפוליטיים נמחקו.
נורמליזציה — זו גם פוליטיקה. אם נציג רוסי עומד בשקט בשורה אחת עם נציג אוקראיני בטקס ציבורי, זה נקרא כניסיון לחזור למצב של “יחסים רגילים”, למרות שהמלחמה לא נעלמה.
המקום מחזק את המשמעות. בכותל המערבי כל תמונה מדינית היא סמלית. ולכן עזיבתו של קורניצ’וק נראית לא כסקנדל, אלא כדרך לא להשתתף ב”השוואה” סמלית של הצדדים.
בקצרה: שגריר אוקראינה עשה את מה שדיפלומט חייב לעשות בזמן מלחמה — הציב קו אדום. ללא צעקה. פשוט בפעולה.
תגובת משרד החוץ הישראלי ו”הצד השני” של הסיפור
משרד החוץ הישראלי, בתשובה לשאלות, הצהיר בערך כך: לטקס הגיעו 28 ראשי משלחות ושגרירים; ישראל מודה לכל מי שהשתתף; השר הזכיר בנאומו את נוכחותם של גם השגריר האוקראיני וגם הרוסי; לא קיבלו מחאות ולא הבחינו שמישהו סירב להשתתף או עזב באופן הפגנתי.
במקביל, עיתונאים ישראלים דיווחו על פרט נוסף: השגריר הרוסי ויקטורוב, מצדו, גם הביע חוסר שביעות רצון מכך ש”השגריר האוקראיני בכלל הוזמן” לטקס בכותל המערבי.
פרט זה מראה היטב מדוע התנהגותו של קורניצ’וק לא נראית “מוגזמת”: אם הצד הרוסי “מתרעם” על עצם נוכחותה של אוקראינה, אז התמונה המשותפת “כולם יחד” הופכת לעוד יותר רעילה — גם לאוקראינה וגם למשמעות האירוע.
מה זה אומר על האקלים הדיפלומטי בישראל
הסיפור מאיר כמה דברים בבת אחת:
ישראל מנסה לקיים אירועים “לכולם”, תוך שמירה על פורמט דיפלומטי גם במקומות שבהם הוא כבר לא עובד כמו פעם.
היעדרות רוב הנציגים מהאיחוד האירופי נראית כסימן נפרד: חלק מהגוף הדיפלומטי מעדיף מרחק, כדי לא להשתתף בתמונה מעורפלת.
אוקראינה, לעומת זאת, מראה: הגבולות של מה שמקובל לא מטושטשים, גם אם הטקס תוכנן כהומניטרי וזיכרוני.
ולכן ניתן לומר שהמעשה של קורניצ’וק היה נכון: הוא לא הרס את המשמעות האבלית, אלא הגן על משמעות אחרת — בהירות מוסרית.
מה הלאה
לאחר הפרסומים ב-24 בדצמבר השאלה הפכה לציבורית: איך ישראל יכולה לקיים טקסים בינלאומיים בתנאי מלחמה, כאשר הזמנת “כולם יחד” הופכת להצהרה פוליטית בפני עצמה?
והשאלה השנייה — כבר לגוף הדיפלומטי: האם המדינות ימשיכו “לעשות כאילו” שאפשר לעמוד יחד ללא השלכות, או שכל טקס כזה יהפוך למבחן עקרונות.
סיום פתוח כאן הוא הכי כנה: מה חשוב יותר — הפרוטוקול או הגבול שאי אפשר למחוק אפילו למען תמונה יפה משותפת? נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
