לא הפסקת אש, אלא מלחמה ארוכה: איזה תרחיש לשנת 2026 רואים הפוטורולוגים האוקראינים

מתי עשויה להסתיים המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה: תחזית לשנת 2026.

מומחים אוקראינים אנדריי דליגאץ’ וולרי פקר סבורים כי רוסיה לא מוכנה להפסיק את המלחמה בזמן הקרוב. אילו תרחישים לשנת 2026 הם רואים כהכי ריאליסטיים ולמה זה חשוב לישראל.

השיחות על סיום מהיר של המלחמה חוזרות שוב לשדה הציבורי. אבל אם נסיר את ההצהרות הפוליטיות, הרעש התקשורתי והספקולציות האינסופיות סביב המשא ומתן, התמונה נראית קשה בהרבה. המומחים האוקראינים, שהגיבו על תרחישים אפשריים לשנת 2026, יוצאים מנקודת מוצא לא נעימה אך מפוכחת: לרוסיה אין כרגע סיבות מערכתיות להפסיק את המלחמה.

בדיוק כאן מתחיל הקונפליקט המרכזי בין הרצוי למציאותי. רבים רוצים לראות בכל מגע דיפלומטי סימן לבוא השלום. אבל בלוגיקה של מוסקבה, המשא ומתן עשוי שלא להיות צעד לסיום המלחמה, אלא דרך להרוויח זמן, להתארגן מחדש ולהתכונן לשלב הבא של הלחץ על אוקראינה.

לקהל הישראלי הוויכוח הזה מובן במיוחד. כאשר מדינה חיה ליד אויב שרואה בהפסקה לא פשרה אלא חלון למכה חדשה, כל שיחה על הפסקת אש יש לקרוא בזהירות רבה — ללא אשליות, אך גם ללא הרגעה עצמית.

מדוע מוסקבה, לפי הערכת המומחים, לא מוכנה לעצור

העתידן ודוקטור לכלכלה אנדריי דליגאץ’ מנסח את התזה הבסיסית בצורה ישירה: רוסיה לא רואה סיבות להפסיק את המלחמה עכשיו. לפי הערכתו, המערכת הרוסית עדיין מסוגלת לממן הוצאות צבאיות, ולשותפים הבינלאומיים של אוקראינה יש פחות מנופים לשנות את המצב במהירות. על רקע זה, תשומת הלב העולמית לאוקראינה מתפוגגת, והמלחמה עצמה עלולה להימשך לתרחיש ארוך ומתיש.

זו מחשבה חשובה, כי היא שוברת את התקווה הרגילה להתשה אוטומטית של רוסיה. בלוגיקה של המומחים האוקראינים הבעיה אינה בכך שמוסקבה חזקה מכולם ושולטת במצב בצורה מושלמת. הבעיה היא אחרת: המלחמה עבור רוסיה עדיין נותרת פוליטית וכלכלית מקובלת, ולכן ההחלטה להמשיכה שם נראית רציונלית מנקודת המבט של הקרמלין עצמו.

דליגאץ’ הולך רחוק יותר ומניח שמוסקבה עשויה לסמוך על עוד לפחות שנתיים — שנתיים וחצי של לחץ, תוך התבוננות בבעיות הפנימיות של המערב, בתנודות של ארה”ב ובכך שאירופה מתעייפת. במודל הזמן הזה רוסיה לא ממהרת. היא משחקת במשחק ממושך.

המשא ומתן בלוגיקה זו — לא בהכרח דרך לשלום

אחת החלקים הכי לא נעימים בתחזית נוגעת למשא ומתן עצמו. לדברי דליגאץ’, יש כוחות שהיו מעוניינים שאוקראינה תסכים לתנאים הרוסיים, ומוסקבה תקבל הפסקה להכנה לגלים חדשים של מלחמה. זה לא תיאור של שלום. זה תיאור של הפסקה לפני הסיבוב הבא.

במקביל, המומחה מדגיש את הפרדוקס: המשא ומתן נחוץ לכל הצדדים, אך מסיבות שונות. לרוסיה — כדי להרוויח זמן. לארה”ב — כדי לשמור על תפקיד המתווך והמשכין שלום. לאוקראינה — כי היא לא נמצאת בעמדה של ניצחון מלא בשדה הקרב. בכך הוא רואה מצב “מאוזן” שבו אף אחד לא מקבל תוצאה טובה, אבל קשה לצאת ממנו בלי להחמיר את התנאים של עצמו.

לכן נושא המשא ומתן דורש עכשיו לא רומנטיזציה, אלא קריאה קרה. המלחמה יכולה להישאר בו זמנית תקועה ולהמשיך הלאה. זו קומבינציה לא נעימה, אך בהחלט מציאותית.

מה אוקראינה צריכה לעשות אם המלחמה נמשכת

מהתחזית של דליגאץ’ נובע מסקנה די קשה: אם רוסיה לא מתכוונת לעצור בעצמה, יש להפוך את המלחמה עבורה להרבה יותר יקרה. הוא מדבר על מעבר להגנה אסטרטגית, חיזוק התקפות ארוכות טווח והגדלת הייצור העצמי של רכיבים ומוצרים צבאיים סופיים. הנוסחה שלו — “דבורה נגד דוב” — נשמעת פשוטה, אבל המשמעות שלה פרקטית מאוד: לגרום לאויב לשלם מחיר כזה, שבו המשך המלחמה יפסיק להיראות משתלם.

זה כבר לא שיחה על ניסוחים יפים. זו שיחה על סיבולת המדינה. על ההון האנושי. על כמה אוקראינה מסוגלת לשמור על יציבות פנימית במצב שבו רזרבת החוסן של החברה מתדלדלת בהדרגה, וחלק מהאזרחים מתחילים לנטות לשלום כמעט בכל מחיר.

כאן מופיעה הנקודה שבה החומר יוצא מגבולות הדיון הפנימי האוקראיני. NAחדשות — חדשות ישראל https://nikk.agency/ | Nikk.Agency כבר לא פעם שמו לב לכך שמלחמות מודרניות מנצחים לא רק בקו החזית, אלא גם בשאלת הסיבולת הציבורית. אפשר שיהיה צבא חזק ובו זמנית לאבד את המשאב הפנימי. אפשר להחזיק בהגנה ובו זמנית להפסיד לאט במאבק על יציבות ארוכה.

מדוע ולרי פקר גם לא רואה יציאה מהירה

המורה בבית הספר לעסקים קייב-מוהיליאן ולרי פקר בנושא זה נשמע לא פחות ישיר. הערכתו עוד יותר ישירה: רוסיה לא רוצה ולא יכולה להפסיק את המלחמה בגלל מכלול סיבות כלכליות, פוליטיות וצבאיות. לדעתו, בעתיד הקרוב לא יהיו לא משא ומתן שלום תוצאתי ולא הפסקת אש אמיתית. במקום זאת ימשיכו ניסיונות הלחץ בחזית והפגזות התשתיות.

פקר שם דגש מיוחד על כך שרוסיה תמשיך לנסות להפוך את חיי האוקראינים לקשים ככל האפשר. באביב, לדעתו, עלולות להיות מאוימות מערכות אספקת המים והתחבורה, ובקיץ עשוי להיות חזרה למכות על האנרגיה. גישה כזו נקראת לא כטקטיקה צבאית טהורה, אלא כאסטרטגיה של התשה חברתית.

ההסבר שלו מדוע מוסקבה לא יכולה פשוט “לעצור” גם הוא מראה. קשה להחזיר את הכלכלה למסלולים של שלום ללא השקעות עצומות. האליטות הגבוהות הן הנהנות הישירות מהמלחמה. לאוכלוסייה צריך להראות לפחות מראית עין של ניצחון. ולבסוף, בתוך המערכת כבר הצטברה מסה של אנשים שעברו דרך המלחמה והאלימות, שקשה לקרמלין להחזירם לחיים רגילים בבטחה.

מה התחזית הזו אומרת לישראל

לקורא הישראלי בניתוח הזה אין שום דבר מופשט. אוקראינה היום דנה באותה בעיה שמוכרת היטב לישראל במציאות צבאית-פוליטית אחרת: איך לחיות ליד אויב שעבורו הקונפליקט אינו תקלה במערכת, אלא חלק מהמערכת עצמה.

מכך נובע מסקנה לא נעימה אך ברורה. בשנת 2026 השאלה המרכזית, כנראה, אינה מתי רוסיה עצמה תרצה לסיים את המלחמה. השאלה המרכזית היא האם אוקראינה יחד עם שותפיה תוכל להפוך את המשך המלחמה עבור מוסקבה לבלתי נסבל באמת במחיר — צבאי, כלכלי ופוליטי.

לכן התרחיש שמתארים המומחים האוקראינים נראה לא כדרך לשלום מהיר, אלא כאזהרה. הפסקת אש אפשרית. משא ומתן אפשרי. פעילות דיפלומטית גם אפשרית. אבל ללא שינוי אמיתי במאזן הלחץ כל זה עשוי להתברר לא כסיום המלחמה, אלא רק כהפסקה ארוכה בתוך מלחמה ארוכה עוד יותר.

וזו, אולי, המחשבה הכי מפוכחת בכל הסיפור הזה.