יהודים מאוקראינה: תולדות ה”קורן היהודי” בצבא גליציה האוקראיני של 1919

היחידה היהודית</strong השאירה חותם משמעותי בהיסטוריה כסמל לאומץ ולסולידריות בין שני העמים.

לכבוד המפקד סולומון ליאינברג נקרא רחוב בלבוב.

בשנת 2013 הוצע להקים אנדרטה ל“היחידה היהודית” בטרנופול, אך הפרויקט הושהה בשל המלחמה בדונבאס.

היחידה היהודית (שם רשמי – “היחידה המכה של הקורפוס הראשון של צבא גליציה”) כחלק מהצבא גליציה האוקראיני (UGA) הפך לחלק חשוב במאבק על עצמאות אוקראינה ב-1919. יחידה זו הפכה לדוגמה בולטת לשיתוף פעולה בין שני העמים — האוקראיני והיהודי, השואפים לחירות ועצמאות במציאות של מלחמה, ואנחנו מספרים עליה במדור הקבוע שלנו יהודים מאוקראינה.

המצב הפוליטי והמעורבות היהודית

בתחילת המאה ה-20, יהודים היו כ-רבע מאוכלוסיית לבוב, ורובם היו מעורבים באופן פעיל בחיים החברתיים והפוליטיים. בלבוב היו הרבה עורכי דין יהודים, רופאים וסטודנטים. למרות הביטחון היחסי בגליציה, היהודים סבלו מהפליה פולנית, דבר שדרש מהם לשתף פעולה עם האוקראינים במאבק על עצמאות.

עם היווסדם של ה-UNR וה-ZUNR, נתקלו היהודים בצורך להחליט אם לתמוך במאבק האוקראיני על העצמאות. למרות האוטונומיה התרבותית שהציעו המדינות הללו, רבים מהיהודים בחרו בנייטרליות.

ה-UNR (הרפובליקה העממית של אוקראינה), שהוקמה ב-1917, שאפה לעצמאות אוקראינה אך נתקלה באתגרים רבים — בולשביקים, חיילים לבנים וצבאות פולניים.

בינתיים, ה-ZUNR (הרפובליקה העממית המערבית של אוקראינה), שהוקמה ב-1918 בגליציה, שאפה לשמור על הזהות האוקראינית ועצמאות, אך סופג מהר על ידי הצבא הפולני. שתי המדינות הללו לא רק שהכירו באוטונומיה תרבותית עבור הקהילות היהודיות, אלא גם נתנו להם את האפשרות להשתתף בחיים המדינה.

איחוד ה-UNR וה-ZUNR

ההסכם של הזלוקה, או איחוד הUNR וZUNR, התקיים ב-22 בינואר 1919 והפך לסמל לרצון לאחד את אדמות אוקראינה. למרות שצעד זה היה חשוב בדרך להקמת מדינה אוקראינית עצמאית, בפועל האיחוד היה מסובך. ZUNR בסופו של דבר נשארה תחת שליטה פולנית, והשלטונות האוקראיניים של ה-UNR נתקלו בבעיות פנימיות רבות, מה שלא איפשר לאיחוד להביא לאיחוד ממושך. ב-1920, כוחות פולנים כיבשו סופית את גליציה, וZUNR סופגה למדינה הפולנית. עם זאת, הזלוקה נשארה סמל חשוב לאחדות העם האוקראיני והשפיעה על האידיאולוגיה הלאומית של אוקראינה בשנים שלאחר מכן.

זלוקה לא התרחשה מיד. לאחר שב-9 בנובמבר 1918, UNRada ייסדה את המזכירות הממשלתית הזמנית בראשות ק. לויטסקי, והתקבלה “החוקה הזמנית הראשית” על עצמאותן של אדמות אוקראינה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, שהכריזה על ZUNR בשטחי מזרח גליציה, בוקובינה הצפונית וקרפאטיה. ב-13 בנובמבר אושר סמל מדינה חדש — ליאון מזהב על רקע כחול, ודגל — כחול-צהוב.

באותה תקופה, בשל פעולות צבאיות ואלימות פולנית, ב-11 בנובמבר, היו חיילי ZUNR נאלצים לעזוב את פרזמישל, שנעשה בסיס לתקיפה פולנית על לבוב. בימים שלאחר מכן, באמצע נובמבר, הצבא הרומני כבש את בוקובינה הצפונית, וב-22 בנובמבר הצבא הפולני כבש את לבוב.

עד 1 בדצמבר, נחתם הסכם ראשוני לאיחוד עם ה-UNR. ב-22 בינואר 1919, בכיכר סופיה בקייב, התקיים טקס האיחוד של ה-UNR וה-ZUNR. אך למעשה, האיחוד נדחה עד לכינוס האספה המכוננת (שלא התקיימה).

גורל ה-UNR לאחר האיחוד

לאחר זלוקה ב-1919, הUNR המשיכה במאבק על עצמאות, אך נתקלת באתגרים פנימיים וחיצוניים חמורים. צבא אוקראינה נלחם באופן פעיל בבולשביקים וניסה לשמור על טריטוריותיו מפני התוקפנות הפולנית. פולין, שהתחזקה בגליציה, כבשה את השטח של ZUNR, וב-1920 היא סיימה את ניצחונה בחזית הזו.

באפריל 1918, לאחר הכיבוש הגרמני, פאבל סקורופדסקי הפך להטמן של הרפובליקה העממית האוקראינית והכריז על יצירת המדינה האוקראינית — מדינה מונרכיסטית אוטוריטרית. שלטונו נתמך על ידי גרמניה, אך עורר התנגדות מצד הסוציאליסטים והלאומנים האוקראינים שהתנגדו לתלות בכוחות חיצוניים. לאחר כניעת גרמניה בנובמבר 1918, סקורופדסקי הודח והשלטון עבר להדירקטוריה.

הדירקטוריה הוקמה בנובמבר 1918 בתגובה להפלת סקורופדסקי. זה היה גוף קולקטיבי מבצעי שהורכב מחמישה מנהיגים, כולל וולודימיר ויניצ’נקו, סימון פטיורה ואחרים.

הדירקטוריה ייצגה צורת שלטון דמוקרטית ורדיקלית יותר, שהתמקדה בתמיכה מסיבית בקרב האיכרים והפועלים.

המטרה העיקרית של הדירקטוריה הייתה יצירת מדינה אוקראינית עצמאית, ללא תלות בכוחות חיצוניים כמו גרמניה.

הדירקטוריה נתקלת בכמה בעיות: חילוקי דעות פנימיים בין מנהיגיה, מצב פוליטי לא יציב, ואיומים מצד פולין, בולשביקים ואויבים חיצוניים אחרים.

עם זאת, היא עמדה מול איומים פנימיים וחיצוניים, למרות תבוסות צבאיות.

הדירקטוריה נלחמה באופן פעיל בבולשביקים ובחיילים הלבנים, בניסיון לשחזר את עצמאות אוקראינה.

עם זאת, ב1920, הבולשביקים ניצחו, ואוקראינה (UNR) הפכה לחלק מרוסיה הסובייטית.

יצירת “היחידה היהודית”

“היחידה היהודית”, הידועה גם בשם “היחידה המכה של הקורפוס הראשון של צבא גליציה”, הוקמה ביוני 1919 במהלך ההתקפה של צ’ורטקוב (הפעולה). היא הפכה ליחידת צבא עצמאית של הקורפוס הראשון של צבא גליציה האוקראיני ושיחקה תפקיד חשוב בהגנה על טריטוריות אוקראינה מפני כוחות פולניים ובולשביקים.

הקמת היחידה נתמכה על ידי מועצת הלאום היהודית של טרנופול, שהוסמכה על ידי סולומון ליאינברג לפנות אל קולונל אוסיפ מיקיטקה, מפקד הקורפוס הראשון של ה-UGA, בהצעה להקים יחידה צבאית יהודית. ליאינברג הציע לאסוף מספר מאות יהודים מטרנופול להקים כוחות לחימה שהיו חלק מהצבא הגליציאני.

הקולונל מיקיטקה הסכים להצעה הזו, וההוראה להקים את היחידה נחתמה. בין המפקדים של היחידה היו גם יהודים וגם קצינים אוקראינים. כך הפך ההיחידה היהודית לסמל של הברית בין שני העמים — האוקראיני והיהודי, שנלחמו למען עצמאות אוקראינה.

הקמה והכשרה

היחידה הוקמה בהכפר אוסטפיה, שנמצא באזור פידוולוצ’יסק שבמחוז טרנופול. כאן החלה ההכשרה האינטנסיבית של החיילים. היחידה כללה כ-1200 לוחמים, כולל רוכבים, קצינים, וגם סַפָּרִים, טלפונאים ופרשים. מאפיין של היחידה היה הגובה בה כמות החכמים, גם אנשי צבא מנוסים, דבר שאיפשר להקים יחידה נלחמת ומסודרת.

יש לציין גם את כישוריו ההנדסיים של המפקד — סולומון ליאינברג, שבזכות הידע שלו, יצר תחנת רדיו לתקשורת יעילה בין יחידות הצבא, דבר ששיפר בצורה משמעותית את תיאום הפעולות בתנאי קרב.

כמו כן, היחידה קיבלה את כל הציוד הנדרש — מדים, נשק, תחמושת, אספקה ומזון — מהקורפוס הראשון של ה-UGA, דבר שמעיד על חשיבותה בהקשר של פעולות צבאיות.

המסלול הקרבי של היחידה

14 ביולי 1919 היחידה השתתפה בקרב עם כוחות פולניים במקומות כמו מאקסימובקה, רומנובה סלו, וז’רבקי, תוך כיסוי נסיגת כוחות אוקראינים דרך נהר זבוש. בימים הבאים, היחידה השתתפה פעיל במאבקים נגד הבולשביקים. היא כיבשה מיכאלפול, הגנה על פרוסקוריב (כיום חמלניצקי), וויניצה, פסטוב, וברדיצ’ב.

למרות אבדות קשות, היחידה המשיכה להשתתף בפעולות צבאיות, תוך השתתפות במתקפה על קייב באוגוסט 1919.

הסיבות להפסד

“היחידה היהודית” פורקה בסוף 1919 בשל הסיבות הבאות:

1. מגיפה ואבדות: מגיפת הטיפוס ושיגלוז גרמה למותם של כ-60% מהסגל, דבר שהחליש את היחידה.
2. חוסר משאבים: לאחר כמה פעולות קרב לא היו נשקים, תחמושת ואספקה, מה שעשה את המשך הקרב לבלתי אפשרי.
3. ארגון מחדש צבאי: בשל שינויי האסטרטגיה ב-UGA, היחידה התמזגה עם חלקים אחרים של הצבא.

למה יהודים הצטרפו לצבא האוקראיני

היהודים שהצטרפו ל“היחידה היהודית” ראו את תפקידם בהגנה על העצמאות האוקראינית ממספר סיבות:

1. רעיון השחרור הלאומי: למרות השאיפה להקים מדינה יהודית בפלסטין, רבים מהיהודים ראו בתמיכה באוקראינה הזדמנות להבטיח את ביטחונם של הקהילות היהודיות.
2. סולידריות עם האוקראינים: בגליציה הייתה קשר הדוק בין העם היהודי והאוקראיני, מה שחיזק את הברית שלהם במאבק על עצמאות.
3. תגובה לפוגרומים: בתגובה לפוגרומים בלבוב ב-1918, כאשר כוחות פולניים ערכו הוצאות להורג המוניות ליהודים, רבים מהיהודים החליטו להצטרף לצבא האוקראיני על מנת להגן על אדמתם.

המורשת והזיכרון

“היחידה היהודית” השאירה חותם משמעותי בהיסטוריה כסמל לאומץ ולסולידריות בין שני העמים. לכבוד המפקד סולומון ליאינברג נקרא רחוב בלבוב. בשנת 2013 הוצע להקים אנדרטה ל“היחידה היהודית” בטרנופול, אך הפרויקט הושהה בשל המלחמה בדונבאס.

באותו זמן, היחידה היהודית חדלה מלהתקיים. ב-17 בנובמבר, צבא אוקראינה וצבאות הדרום של רוסיה חתמו על הסכם נפרד. צבא אוקראינה עבר לפיקודו של אנטון דניקין. ה”לבנים” היו ידועים באנטישמיות הקשה שלהם. חלק מהלוחמים היהודים סירבו להילחם. כמעט מאה חיילים פרצו לעבר אודסה, שם השתלטו יחד עם חברי קבוצת הלחימה היהודית המקומית על אוניה והפליגו לפלסטין, שם המשיכו להילחם עבור מדינה יהודית.

חלקם נשארו באוקראינה הסובייטית, בעוד אחרים חזרו לגליציה, שהייתה כבר תחת שליטת פולין.

מה קרה לסולומון ליאינברג לאחר מכן אינו ידוע. לפי גרסה אחת, הוא חזר לטרנופול ונרצח על ידי הפולנים בשנה שלאחר מכן. לפי גרסה אחרת, הוא נשאר באוקראינה הסובייטית, הפך לחבר במפלגה הקומוניסטית, שירת בצבא האדום, ובסופו של דבר עבר למוסקבה. הוא נעצר פעמיים. ב-1938 הוא נורה בלנינגרד.

הפנומן של “היחידה היהודית” ניתן להשוות ללגיון היהודי, שלחם בצבא הבריטי נגד הטורקים בפלסטין, בהבדל שלוחמים יהודים מהיחידה לא לחמו עבור מדינתם, אלא למען עצמאות אוקראינה.

NAnews והסדרה “יהודים מאוקראינה”

המאמר על “היחידה היהודית” בצבא צבא גליציה האוקראיני מדגיש את תפקידם החשוב של היהודים במאבק על עצמאות אוקראינה. זו דוגמה לסולידריות ולמאבק משותף בין האוקראינים והיהודים נגד איומים חיצוניים, שבהם היהודים השתתפו באופן פעיל בהקמת המדינה האוקראינית.

בסדרה “יהודים מאוקראינה“ אנחנו חושפים את תרומת הקהילה היהודית להיסטוריה של אוקראינה, מדגישים את תפקידם החשוב במאבק הלאומי. NAnews – חדשות ישראל ממשיכה לסקר את האירועים הללו, שומרת על זיכרון הסולידריות וההבנה ההדדית בין שני העמים.