- May 19, 2026
- 4:12 am
- אוקראינה
ב-14 במאי אוקראינה זוכרת את האנשים שבמהלך השואה הצילו יהודים מהשמדה. יותר מ-2700 אוקראינים הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם, אך המספר האמיתי של המצילים היה הרבה יותר גדול. ביום זה דיברו עליהם שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, הרב הראשי של אוקראינה, ארגונים יהודיים, קהילות וכוחות הצבא של אוקראינה.
תאריך שבו נפגשו טרגדיה, הכרת תודה וישראל
ב-14 במאי באוקראינה מציינים את יום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.
במבט ראשון – עוד תאריך זיכרון בלוח השנה הממלכתי. אבל מאחוריו אין פרוטוקול ואין ביטויים טקסיים. מאחוריו – מרתפים, אסמים, מסמכים זרים, לחישות ילדים, מעברים ליליים, פחד מהלשנה ואנשים שהבינו: אם יתפסו אותם, לא רק הם ימותו.
בשנות הכיבוש הנאצי של אוקראינה, עזרה ליהודים לעיתים קרובות הייתה גזר דין מוות. לא רק למציל. לכל המשפחה.
ובכל זאת נמצאו אוקראינים שפתחו את הדלת.
תאריך הזיכרון נקבע על ידי הפרלמנט העליון של אוקראינה בשנת 2021. מדובר בהחלטה “על כיבוד זכרם של האוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה”. הפרויקט נרשם תחת מספר 4479 מ-10 בדצמבר 2020, והחוק מס’ 1178-IX התקבל ב-2 בפברואר 2021.
לראשונה אוקראינה ציינה רשמית את היום הזה ב-14 במאי 2021.
התאריך נבחר לא במקרה. ב-14 במאי 1948 הוכרזה עצמאות מדינת ישראל. עבור הקהל הישראלי זה כבר סמל חזק בפני עצמו: יום הולדת המדינה היהודית המודרנית הפך באוקראינה גם ליום הכרת תודה לאלה שעזרו ליהודים לשרוד עד העתיד הזה.
אבל יש גם קשר טרגי אחר.
ב-14 במאי 1942 ברובנו הכבושה הנאצים ירו במשפחת סוחוברקוב. אשמתם בפני הרוצחים הייתה שהם הסתירו ילדה יהודייה. לכן תאריך זה נתפס לא כציון שנה מופשט, אלא כתזכורת למחיר של ילד אחד שניצל.
מה אמר שגריר ישראל מיכאל ברודסקי
ב-14 במאי 2026 שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי הזכיר את התאריך הזה בפנייה נפרדת.
הוא כתב שבמהלך הכיבוש הנאצי של אוקראינה האוכלוסייה היהודית עברה השמדה המונית. אבל גם בין זוועות השואה נמצאו אוקראינים שבסיכון חייהם ולא בציפייה לשום תגמול, עזרו ליהודים להימנע ממוות.
זו ניסוח חשוב.
לא עבור עיטורים.
לא עבור תהילה.
לא כי מישהו הבטיח להם ביטחון.
הם עזרו כי לידם היה אדם שהובילו להשמדה.
ברודסקי גם הזכיר שהפרלמנט העליון של אוקראינה קבע את ה-14 במאי כיום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, כדי לכבד אנשים שהפגינו אומץ יוצא דופן ואנושיות בזמנים האפלים ביותר של ההיסטוריה.
בנפרד נשמעה המספר של יד ושם: בשם מדינת ישראל, המוזיאון הכיר ב-2713 אוקראינים כחסידי אומות העולם.
אוקראינה מדורגת במקום הרביעי בעולם במספר המצילים הללו – אחרי פולין, הולנד וצרפת.
אבל הסטטיסטיקה היבשה כאן מטעה. 2713 – זה לא רק מספר במאגר נתונים בינלאומי. אלה ילדים שניצלו, משפחות ששרדו, צאצאים שנולדו כבר אחרי המלחמה, וזיכרון שהגיע לישראל דרך גורלות אנושיים ספציפיים.
חסידי אומות העולם: למה המספרים משתנים, אבל המשמעות נשארת
בחומרים על מצילי אוקראינה ניתן למצוא מספרים שונים: יותר מ-2600, 2673, יותר מ-2700, 2713.
זה לא סתירה במהות, אלא שאלה של עדכון נתונים.
בטקסטים עיוניים מוקדמים יותר לעיתים קרובות ציינו “מעל 2600” או 2673 אוקראינים. בפניות עדכניות לשנים 2024–2026 משתמשים במספר 2713 אוקראינים שהוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
אבל גם היא לא סוגרת את הנושא.
המצילים האמיתיים היו יותר. הרבה יותר.
מישהו נהרג יחד עם אלה שהסתיר. מישהו אחרי המלחמה לא חיפש הכרה. איפשהו לא נותרו עדים. איפשהו הילד שניצל גדל תחת שם אחר וכבר לא יכול היה לשחזר בדיוק מי מסר לחם, מי הזהיר מפשיטה, מי הוציא מהגטו, מי הסתיר באסם, מי שתק, למרות שיכול היה להלשין.
המכון הלאומי לזיכרון של אוקראינה מדגיש: ה-14 במאי מוקדש לא רק לאלה שהוכרו רשמית כחסידי אומות העולם. זהו יום זיכרון לכל האוקראינים שהצילו יהודים במהלך השואה – ידועים ולא ידועים.
זהו העצב המרכזי של התאריך.
היא לא רק על המוענקים. היא על אלה ששמותיהם יכלו להיעלם, אבל מעשיהם המשיכו את החיים.
אЄОУ: זיכרון לאלה שעזרו ללא תגמול
ב-14 במאי אЄОУ הזכירה את יום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים.
בפנייה של הארגון נאמר שבמהלך הכיבוש הנאצי של אוקראינה האוכלוסייה היהודית עברה השמדה המונית. עם זאת, בין זוועות השואה נמצאו אוקראינים שבסיכון חייהם וללא כל תגמול, עזרו ליהודים להימנע ממוות.
הפרט הזה – “ללא תגמול” – חשוב.
כי מעשה המצילים היה לעיתים קרובות שקט. ללא פרסום, ללא תמונות, ללא מילים גדולות. לפעמים זה היה פשוט קערת אוכל. לפעמים – מקום בעליית הגג. לפעמים – שם משפחה זר במסמך. לפעמים – שתיקת שכן שגם היא הצילה.
אЄОУ גם הזכירה שהפרלמנט העליון של אוקראינה ב-2021 קבע את ה-14 במאי כיום לכבוד אלה שהפגינו אומץ ואנושיות יוצאי דופן.
באותה הודעה נשמעה המספר 2713 אוקראינים שהוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם, והדגש על כך שאוקראינה מדורגת במקום הרביעי בעולם במספר המצילים הללו אחרי פולין, הולנד וצרפת.
משפחת סוחוברקוב: כשהזיכרון מקבל פנים
סיפור משפחת סוחוברקוב הוא אחד מאלה שדרכם התאריך הזה מפסיק להיות רשמי.
ב-14 במאי 1942.
רובנו הכבושה.
משפחה אוקראינית מסתירה ילדה יהודייה.
לנאצים זה היה מספיק כדי להוציא גזר דין מוות.
סוחוברקוב נורו. סיפורם הפך לסמל של הקרבה עצמית של אוקראינים שהצילו יהודים, תוך הבנה שלא בעקבות זה תבוא לא כלא, לא קנס, לא חקירה, אלא מוות.
סיפורים כאלה במיוחד קשה לקרוא היום, כי הם שוללים מאיתנו את המרחק הנוח. הם מכריחים לדמיין לא “מעשה גבורה” על פוסטר, אלא בית ספציפי, משפחה ספציפית, ילד ספציפי שלא ניתן היה להסגיר.
ובחירה ספציפית.
מריה בביץ’: החסידה האוקראינית הראשונה והדרך לישראל
בין חסידי אומות העולם האוקראינים תופסת מקום מיוחד מריה בביץ’.
היא הייתה הראשונה בין האוקראינים שקיבלה את התואר חסידת אומות העולם. ברובנו הכבושה מריה בביץ’ הצילה את הילדה היהודייה אירית אוסיפובה.
אחרי המלחמה הסיפור הזה לא הסתיים.
בביץ’ הפכה לחלק ממשפחת אוסיפוב ויחד איתם עברה לישראל. תואר חסידת אומות העולם הוענק לה ב-1 במאי 1962.
בזה יש עומק אנושי מדהים. ההצלה במהלך המלחמה הפכה לקשר משפחתי כבר אחרי השואה. אוקראינה, רובנו, ילדה יהודייה, חיים ישראליים – כל זה התחבר לא על ידי דיפלומטיה, אלא על ידי מעשה של אישה אחת.
עבור НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency הנושא הזה חשוב בדיוק כך: לא כסט של תזות היסטוריות, אלא כקשר חי בין אוקראינה לישראל. דרך ילדים שניצלו. דרך חסידי אומות העולם. דרך זיכרון שממשיך לעבוד גם אחרי עשורים.
בנק הפורטרטים: איך מחזירים שמות לאלה שהצילו
זיכרון אי אפשר לשמור רק במספרים.
לכן במיוחד חשובים פרויקטים שאוספים לא רק רשימות, אלא סיפורים אנושיים.
אחד מהם הוא “בנק הפורטרטים” https://портрети.com.ua/portraits/ של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אוקראינה במלחמת העולם השנייה.
זו פלטפורמה שבה מתפרסמים מחקרים מקוריים על אוקראינים – חסידי אומות העולם. לכל אישיות אוספים סקירה ביוגרפית, עדויות וידאו, תמונות, מסמכים ומקורות אחרים.
כעת בבסיס הנתונים – 441 פורטרטים.
441 סיפורים שניתן לראות לא כקו בטבלה, אלא כחיים של אדם.
מידע כללי על המצילים יש באתר יד ושם בירושלים,
https://wwv.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/ukraine.pdf
וגם במשאבים של המכון האוקראיני לחקר השואה “תקומה”.
https://www.tkuma.dp.ua/images/public_dounload/2016_dovidnik_pravedniki_for_inet.pdf
אבל יוזמות מוזיאוניות אוקראיניות מציבות מטרה רחבה יותר: להפוך את סיפורו של כל מציל למלא, מובן ומוכר לא רק להיסטוריונים.
זה חשוב גם כי רבים מהמעשים נשארו בצללים במשך עשורים.
לפעמים במשפחה ידעו: “סבתא הסתירה מישהו”.
לפעמים בכפר זכרו: “שם הצילו ילד יהודי”.
לפעמים מסמכים הופיעו הרבה יותר מאוחר.
כך הזיכרון חוזר בחלקים.
מלבד התואר הבינלאומי של חסיד אומות העולם, קיימות גם צורות הכרה יהודיות אוקראיניות.
המועצה היהודית של אוקראינה מציינת את המצילים בתארים חסיד אוקראינה וחסיד באבי יאר. זה עוזר לשמור על הזיכרון גם על הסיפורים שלא תמיד עוברים את תהליך ההכרה הבינלאומי.
באבי יאר ודברי הרב הראשי של אוקראינה
ב-14 במאי 2026 הרב הראשי של אוקראינה הודיע שהוא השתתף באירוע זיכרון בבאבי יאר, שהוקדש ליום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.
באבי יאר – מקום שבו כל מילה על השואה נשמעת אחרת.
שם אי אפשר לדבר על זיכרון בקלות. שם כל אזכור של הצלה עומד ליד תהום ההשמדה.
הרב הראשי של אוקראינה הזכיר שבמהלך השואה, כאשר הנאצים הגרמנים השמידו את העם היהודי, נמצאו אוקראינים שבסיכון חייהם וחיי קרוביהם הסתירו משפחות יהודיות, עזרו לילדים ונתנו לאנשים סיכוי לשרוד.
הוא הדגיש: ב-2021 אוקראינה קבעה את היום הזה כדי לכבד את אלה שהפגינו אנושיות ואומץ אמיתיים.
ועוד משפט אחד מהפנייה הזו חשוב במיוחד: מאחורי המספר 2713 עומדות אלפי חיים יהודיים שניצלו.
לא “יחידות רישום”.
לא “מקרי הצלה”.
חיים.
אנשים שדיברו אחר כך בעברית, אוקראינית, רוסית, יידיש, אנגלית. אנשים שנולדו להם ילדים ונכדים. אנשים שסיפורי המשפחה שלהם יכלו להיפסק – אבל לא נפסקו.
הקהילות היהודיות של אוקראינה: זיכרון כהכרת תודה
ביום הזה הקהילות היהודיות האוקראיניות דיברו על המצילים בדרכים שונות מאוד, אבל עם אינטונציה אחת – הכרת תודה.
חב”ד “חסד בשט” כתב שהוא זוכר בהוקרה ובקידה עמוקה את מעשה האוקראינים בהצלת האוכלוסייה היהודית במהלך קטסטרופת האנושות – השואה. בפנייה נשמעה המחשבה על חוב בלתי ניתן לתשלום כלפי כל מי שבחר בחיים כאמת עליונה.
בקצרה. באיפוק. אבל מאוד מדויק.
הקהילה הדתית היהודית של יהדות מתקדמת “תיבה” הזכירה את המשפט המפורסם: “מי שמציל נפש אחת, מציל עולם ומלואו”.
המשפט הזה נשמע לעיתים קרובות בהקשר של השואה. אבל ב-14 במאי הוא מקבל מימד אוקראיני.
“תיבה” כתבה שאוקראינה מדורגת בין המקומות הראשונים במספר חסידי אומות העולם, ומאחורי כל שם עומדת סיפור מדהים של אומץ. אנשים אלה חלקו את האחרון, הסתירו במרתפים, עזרו עם מסמכים, סיכנו הכל למען אחרים.
והעיקר – הם נשארו בני אדם כשהעולם סביבם איבד את דמותו האנושית.
פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה גם פנתה לתאריך הזה. בהודעתה נשמע: המצילים האוקראינים בחרו באנושיות במקום פחד, בחיים במקום שתיקה. ללא תהילה, ללא פרסים – פשוט עם לב.
הפדרציה הזכירה שיותר מ-2700 אוקראינים קיבלו את התואר חסיד אומות העולם מיד ושם, אבל הגיבורים האמיתיים היו הרבה יותר.
המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה: זיכרון השואה והתנגדות לשנאה היום
ב-14 במאי פרסם המטה הכללי של הכוחות המזוינים של אוקראינה פנייה נפרדת.
בה התאריך צוין מיד בגרסה האוקראינית והאנגלית: יום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. כמו כן, נעשה שימוש במרקר המשמעותי בעברית #לעולם_לא_עוד – “לעולם לא עוד”.
הכוחות המזוינים של אוקראינה הצהירו שהם מכבדים את זכרם של כל מי שהציל יהודים בתקופת האכזריות חסרת התקדים של המשטר הנאצי.
אבל הפנייה לא נעצרה רק בעבר.
המטה הכללי הדגיש שהכוחות המזוינים של אוקראינה מגנים על עקרונות ההתנגדות לאנטישמיות, גזענות וכל צורות חוסר הסובלנות. בהודעה גם נמתחה קו מוסרי ישיר למלחמה של היום: הטרור של הכוחות הרוסיים נגד העם האוקראיני נקרא הד של עריצות המשטר הנאצי, והקהילה הבינלאומית נקראה להשיג עונש לפושעי מלחמה.
עבור הקהל הישראלי זה לא נשמע מופשט.
בישראל המשפט “לעולם לא עוד” מזמן לא אומר רק זיכרון מהעבר, אלא גם חובה לראות את הרוע כשהוא מתרחש עכשיו. לכן הדגש האוקראיני על התנגדות לאנטישמיות, גזענות ופשעי מלחמה כאן פוגע בעצב רגיש מאוד.
למה את היום הזה אי אפשר להפוך לפורמליות
יום הזיכרון לאוקראינים שהצילו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה נכנס למערכת החגים וימי הזיכרון של אוקראינה. אבל משמעותו רחבה הרבה יותר מלוח השנה הממלכתי.
עבור אוקראינה זהו יום על אומץ אזרחי בתנאי כיבוש.
עבור ישראל – יום הכרת תודה לאלה שבזכותם שרדו משפחות יהודיות.
עבור הקהילות היהודיות של אוקראינה – יום זיכרון אישי, כי מאחורי סיפורים רבים עומדים לא “ניצולים” מופשטים, אלא הורים, סבים, סבתות, ילדים של מישהו.
הדבר המפחיד ביותר בסיפורי השואה הוא לא רק היקף הפשע. מפחיד גם כמה אנשים אז עשו כאילו שום דבר לא קורה.
על רקע זה, מעשיהם של המצילים האוקראינים נראים חזקים עוד יותר.
הם לא יכלו לעצור את מכונת הנאצים.
הם לא יכלו לבטל את הכיבוש.
הם לא יכלו להבטיח עתיד לניצולים.
אבל הם יכלו להחביא ילד אחד. להעביר אוכל. להזהיר. לשתוק. לומר: “תישאר כאן”. להסתכן.
לפעמים זה בדיוק מה שהיה צריך כדי שהעולם כולו ימשיך.
14 במאי מזכיר לאוקראינה ולישראל: זיכרון הוא לא רק אבל. זה גם הכרת תודה. וחובה לקרוא בשמות את אלה שבזמנים הכי שחורים לא בגדו באנושיות שבהם.