אומן-2026: רבני ברסלב הודו לאוקראינה בזמן המלחמה — מה עומד מאחורי הענקת התעודה לראש השירות הממלכתי של אוקראינה למדיניות אתנית וחופש המצפון (דסס)

בקייב, הרב יעקב שילוך וראש “איחוד ברסלב באומן” נתן בן-נון העניקו לוויקטור ילנסקי תעודת הוקרה מזקני ברסלב על הסיוע בקיום ראש השנה 5787 באומן. מאחורי הטקס הזה עומדים כמה חודשים של משא ומתן, עשרות אלפי עולים לרגל מישראל, שמיים אוקראיניים סגורים, אמצעי ביטחון מיוחדים, תקיפות רוסיות על תשתיות תחבורה ומחלוקת נפרדת על מי שמכנים כיום רב אומן.

מחבר: סטס שיפר

ב-2 בספטמבר 2026 התקיימה בקייב פגישה שניתן בקלות לטעות בה כאירוע פרוטוקולי רגיל. בתמונה – ויקטור ילנסקי עם תעודת הוקרה פתוחה בידיו, לצידו הרב יעקב שילוך ונתן בן-נון, יו”ר “איחוד ברסלב באומן”. אך דמותו של ילנסקי כאן אינה מקרית כלל: הוא עומד בראש השירות הממלכתי של אוקראינה לענייני אתנופוליטיקה וחופש המצפון – דס”ס, כלומר המשרד שעוסק ישירות ביחסי המדינה עם קהילות דתיות ובשאלות שבלעדיהן לא ניתן כמעט לקיים את העלייה ההמונית לאומן.

דס”ס – הגוף המרכזי של הרשות המבצעת של אוקראינה, האחראי על מדיניות המדינה בתחום הדת וחופש המצפון, יחסים בין-לאומיים, זכויות מיעוטים לאומיים ועמים ילידים, וכן על אינטראקציה של המדינה עם קהילות דתיות שונות. לכן ילנסקי בסיפור הזה אינו פקיד שהוזמן לטקס לצורך צילום. משרדו משתתף בתיאום שאלות חיי הדת, עבודת הקהילות והכנת הגעת ההמונים של חסידים לאומן. ויקטור ילנסקי עצמו הוא חוקר דת מקצועי, דוקטור לפילוסופיה וחבר פרלמנט לשעבר של אוקראינה.

בדיוק על עבודה זו הוענקה לו התעודה. לפי פרסום של יעקב שילוך עצמו, המסמך הועבר בשם שני סמכויות בכירות של ברסלב – הרב יעקב מאיר שכטר והרב שמואל-משה קרמר. בתעודה מודים לצד האוקראיני על הסיוע בקיום הכינוס ההמוני בראש השנה 5787 בתנאי המלחמה המתמשכת. בפגישה השתתף גם נחמן דיקשטיין, הקשור ל-ZAKA Europe.

המילה “קיבוץ” עצמה, שמשתמשים בה בהקשר לעלייה הנוכחית, גם ראויה להבהרה לקורא הישראלי. במסורת הברסלבית כך מכנים את הכינוס השנתי הגדול של חסידי רבי נחמן באומן בראש השנה; למושבה החקלאית הישראלית המונח הזה במקרה זה אינו קשור. רבי נחמן נפטר באומן בשנת 1810, וסביב קברו התפתחה המסורת של הגעת חסידיו מדי שנה. היא שרדה את האיסורים הסובייטיים, את המגפה וכעת נשמרת כבר כמה שנים בתנאי מלחמה כוללת.

התעודה בקייב – המשך להחלטה שהתקבלה כבר באוגוסט

הטקס הזה לא נוצר ב-2 בספטמבר. כבר ב-7 באוגוסט התקיים אצל הרב יעקב מאיר שכטר כינוס מיוחד של נציגי ברסלב. שם הוחלט להכין מכתב נפרד לנשיא ולדימיר זלנסקי ולעם האוקראיני, תעודת הוקרה לויקטור ילנסקי ועוד אחת לראש המינהל האזורי של צ’רקאסי איגור טבורץ. הוטל על נתן בן-נון להעביר את המסמכים.

לכן התמונה הנוכחית למעשה ממשיכה סיפור שהחלה ניתוחו כמעט חודש קודם לכן. אז המערכת בדקה בנפרד מי השתתף בכינוס, על מה בדיוק נציגי ברסלב התכוונו להודות לאוקראינה ולמה אי אפשר להציג את עמדת כמה סמכויות דתיות כדעת כל החרדים. כעת אחד המסמכים שהוכנו אז אכן הגיע ליעדו. חסידי ברסלב הודו לאוקראינה על תמיכתה בעלייה לרגל בזמן המלחמה

על מה מודים? לא על “ידידות עם יהודים” מופשטת. עבור עשרות אלפי עולים לרגל, אוקראינה צריכה להבטיח את מה שבזמן שלום כמעט לא שמים לב אליו: עבודה של הגבול, תחבורה, משטרה, רפואה, בטיחות אש, מקלטים, אירוח, קשר עם המארגנים, שליטה בתנועה ואינטראקציה של כמה אזורים. במדינה שבה נמשכות תקיפות טילים ומזל”טים, כל אחד מהסעיפים הללו הופך לשאלה של סיכון ולא של נוחות.

אם אדם מחפש “אומן 2026”, “חסידים באומן 2026”, “ראש השנה 5787” או “עלייה לרגל ישראל אוקראינה”, התמונה עם התעודה כמעט לא מסבירה דבר. חשוב יותר השרשרת: קשרים במאי עם ארגוני חסידים, הכנה בין-משרדית ביולי, אזהרת משרד החוץ האוקראיני, משא ומתן באוגוסט עם ישראל, ישיבות משטרה בסוף החודש ורק לאחר מכן – תודה בספטמבר.

לכן לא הייתי מתאר את הסיפור הזה כמחווה יפה כלפי קייב. עבורי הוא מעניין יותר דווקא כמסמך של מנגנון שכבר עובד. אומן מזמן יצאה מגבולות אירוע דתי של עיר אחת.

ילנסקי אינו “שר הדתות”: למה בכלל צריך את התיקון הזה

בפרסום בעברית ויקטור ילנסקי נקרא בנוסח שמתרגם בקלות כ”שר הדתות של אוקראינה”. לאוזן הישראלית זה נשמע מוכר, כי בישראל יש משרד לשירותי דת. באוקראינה אין תפקיד כזה.

ילנסקי עומד בראש השירות הממלכתי של אוקראינה לענייני אתנופוליטיקה וחופש המצפון – דס”ס. זהו הגוף המרכזי של הרשות המבצעת, שעוסק, בין היתר, במדיניות המדינה בתחום הדת וחופש המצפון. הוא חוקר דת, דוקטור לפילוסופיה, חבר פרלמנט לשעבר; מונה לראש דס”ס בדצמבר 2022.

התיקון נראה ביורוקרטי, אך בלעדיו משתנה משמעות כל הפגישה. התודה ניתנה לא ל”שר הפולחן”, שמופקד רק על טקסים דתיים. ילנסקי היה אחד מהמתאמים הקבועים של התהליך, שבו נפגשים ארגונים דתיים, משרדים מרכזיים, רשויות אזוריות והצד הישראלי.

ב-28 במאי נפגשו ראשי דס”ס עם הרב דוד נידרמן, נשיא United Jewish Organizations of Williamsburg and North Brooklyn. כבר אז דיברו על בטיחות, תנאי שהייה וארגון העלייה לרגל. ב-14 ביולי קיימה דס”ס ישיבה בין-משרדית, שבה נדונו נקודות מעבר, משטרה, בטיחות אש, מצב מקלטים, רפואה, מגורים, מזון ואגרת תיירות. לתקשורת המשטרה עם עולי הרגל תוכנן לגייס 16 מתווכים מיוחדים.

ב-25 באוגוסט שוחח ילנסקי בנפרד עם שני שרים ישראלים – יריב לוין ומיקי זוהר. כאן חשוב החומר הקודם של נאנובוסטי: ניתחנו את המשא ומתן הזה לא כעוד ישיבה על אומן, אלא כי השיחה יצאה לראשונה בפומבי למסלולים אפשריים לאתרים יהודיים אחרים באוקראינה – מקומות הקשורים לבעל שם טוב ולשניאור זלמן. במקביל ציינו את גבול העובדות: אין עדיין הסכם פורסם על יצירת מערכת מסלולים כזו. ישראל ואוקראינה מנהלות משא ומתן ודנות במסלולי עלייה לרגל חדשים, לא רק אומן

וזה משנה את היחס לתעודה הנוכחית. היא הופיעה לא בתחילת הקשרים. היא הופיעה לאחר כמה חודשי עבודה, שבהם ילנסקי היה נוכח באופן קבוע מהצד האוקראיני.

המכונה הביטחונית האוקראינית כבר פועלת לפני תחילת החג

ב-29 ביולי הזהיר משרד החוץ האוקראיני שוב את החסידים המתכננים את הנסיעה, שהמדינה נותרת תחת תקיפות רוסיות ואינה יכולה להבטיח בטיחות מלאה לזרים. באזהרה דובר על אזעקות אוויריות, יכולות מוגבלות של מקלטים ורפואה, עוצר, עומס על התחבורה וסיכון לעיכובים עקב תקיפות על תשתיות.

אין כאן סתירה עם הכנת קבלת הפנים ההמונית. האזהרה עונה על השאלה האם בטוח לנסוע. ההכנה – על שאלה אחרת: מה לעשות אם עשרות אלפי אנשים בכל זאת יגיעו.

ב-29 באוגוסט התקיימה בצ’רקאסי ישיבה בין-משרדית חדשה בהשתתפות המשטרה הלאומית, שירות הביטחון, המשמר הלאומי, כוחות ההצלה, משמר הגבול ושירות ההגירה. הגעת ההמונים של עולי הרגל צפויה בערך מ-6 בספטמבר, אף שראש השנה מתחיל בערב ה-11. המשימה המשטרתית מתחילה לא בקבר רבי נחמן: הליווי והשליטה צריכים לפעול כבר מהמעבר בגבול.

מ-4 עד 17 בספטמבר יונהג באומן משטר מיוחד של כניסה, יציאה ותנועה. חלק מהדרכים ייחסמו, בכמה כיוונים יחזקו את השליטה, מסלול נפרד מהכביש קייב – אודסה יוקצה לתחבורה עם עולי הרגל. באזור השהייה ההמונית ייאסר מכירת אלכוהול, זיקוקים, סכינים, נשק פנאומטי וצעצועים המדמים נשק.

התכנון נעשה בהנחה של עשרות אלפי אנשים. במסמכים ופרסומים שונים הופיעו יותר מ-30 אלף צפויים רק מישראל, כ-40 אלף ויותר כזרם אפשרי כללי, וכן עד 21 נקודות מעבר גבול לחלוקת המסלולים. אי אפשר לחבר את המספרים הללו ולהציגם כמדד סופי: הערכה אחת מתייחסת לישראלים, השנייה לכל עולי הרגל, השלישית למערכת המעבר. המספר המדויק ייוודע כבר לאחר החג.

כמה יוצאת דופן הכנה כזו דווקא למדינה במלחמה, ניתן לראות גם באזהרות בינלאומיות. נאנובוסטי בדקו לאחרונה את העדכון האמריקאי על אוקראינה: ארה”ב שמרה על רמת 4 המקסימלית, כאשר ההקלה הקודמת לחלק מהאזורים המערביים נעלמה. עבור עולה הרגל זה לא מבטל את הכללים האוקראיניים, אך מראה עד כמה מדינות שונות מנסחות את אותו סיכון לפני הנסיעה. ארה”ב שמרה על רמת הסיכון המקסימלית לאוקראינה לפני נסיעות לאומן

לכן חלק ניכר מההכנה מתבצע בכלל לא באומן. העיר היא נקודת הסיום. המערכת מתחילה מאות קילומטרים ממנה.

החלק הישראלי של אומן מתחיל בבן-גוריון ומסתיים הרחק ממנו

ב-3 בספטמבר דיווחו כלי תקשורת ישראליים על יותר מ-20 אלף המעוניינים לצאת לכיוון אומן בכמאה טיסות. הנוסח “לכיוון” כאן מדויק יותר מ”טיסות לאומן”: השמיים האזרחיים של אוקראינה סגורים, ולכן המטוסים טסים לרומניה, מולדובה, פולין ומדינות שכנות אחרות, ומשם מתחיל החלק הקרקעי של הדרך.

הצד הישראלי פותר במקביל בעיה אחרת לגמרי. לנוסעים מומלץ לבדוק מראש אם אין להם איסור יציאה ובעיות הקשורות להיעדרות משירות צבאי. אי אפשר לרשום את כל החרדים כמסתגרים: זימון לשירות, היעדרות, חיפוש, עריקות ואיסור יציאה משפטי – מצבים משפטיים שונים. אך עבור חלק מהגברים הצעירים השאלה עשויה להיפתר עוד לפני ביקורת הדרכונים.

מתקבלת קונסטרוקציה נדירה לאירוע דתי אחד. ישראל מסייעת בתיאום הנסיעה, דנה בהשתתפות שוטרים ודיפלומטים, עובדת עם מדינות שכנות לאוקראינה, ובתוך ישראל עצמה המדינה מחויבת במקביל להטיל מגבלות על אלה שאסור להם לצאת.

ב-30 באוגוסט פרסם משרד החוץ הישראלי תזכיר נפרד לאלה שבכל זאת נוסעים. נאנובוסטי – חדשות ישראל ניתחו אותו דווקא כהנחיה מעשית ולא כאיסור חדש: עוצר באומן מ-00:00 עד 05:00, אזעקות אוויריות, בדיקות, מסמכים, ביטוח והצורך לדעת מראש את המקלט הקרוב. עבור ישראלי כאן יש היכרות מטעה – הסירנות מוכרות, אך האדם עצמו נמצא בעיר זרה ותלוי במערכת מקלטים לא מוכרת ובמסלול קרקעי ארוך לשדה תעופה זר. אומן-2026: תזכיר משרד החוץ הישראלי על עוצר, אזעקות ובדיקות

על רקע זה מתפתחת בישראל זו השנה השנייה “אומן חלופית” ביבנאל ליד הכנרת. את העלילה הזו הוצאנו בנפרד דווקא כי לא מדובר בניסיון להחליף את קבר רבי נחמן באתר עלייה לרגל ישראלי חדש. זה יותר תגובה לנסיבות: מישהו נשאר בגלל שירות במילואים, מישהו – בגלל עלות וסיכון הדרך, למישהו יש בעיות עם מעמד גיוס. “אומן חלופית” ליד הכנרת למי שלא נוסע לאוקראינה

שני אנשים יכולים לכן למצוא את עצמם בתפילה אחת ביבנאל מסיבות הפוכות לחלוטין: אחד כי הוא משרת, השני כי הוא חושש מהשלכות ההיעדרות.

התקיפה על אורלובקה הראתה את מחיר המסלולים החלופיים

ב-1 בספטמבר תקפו מזל”טים רוסיים את אזור נקודת המעבר הבינלאומית אורלובקה בגבול אוקראינה ורומניה. העבודה של המעבר הופסקה זמנית, התחבורה נאלצה להיות מנותבת מחדש, מאוחר יותר חזר המעבר לפעול כרגיל.

אין בסיס לקשור את התקיפה הזו ישירות לעלייה לרגל החסידית. אין נתונים שהמטרה הייתה עולי הרגל, ואי אפשר לכתוב שכל המגיעים דרך רומניה חייבים לעבור דווקא דרך אורלובקה. אך עבור הלוגיסטיקה של אומן, האירוע הזה מראה את החשיבות ללא כל השערות.

בזמן שלום, כמה מסלולים נחוצים בעיקר כדי להקל על התורים. בזמן מלחמה – גם כי אחד מהם יכול להיעלם מהתוכנית לאחר תקיפה לילית אחת. האדם כבר נחת ברומניה, האוטובוס הוזמן, המעבר נבחר, ואז מופיע נתון חדש: המעבר סגור זמנית, יש להוביל את השיירה אחרת.

כאן המספר עד 21 נקודות מעבר אפשריות מפסיק להיראות כבירוקרטי. מדובר לא רק על יכולת מעבר, אלא גם על גיבוי. אותו הדבר חל על המשטרה, הרפואה, המתווכים והמסלולים הנפרדים בתוך אוקראינה.

וכאן התודה של זקני ברסלב הופכת למובנת יותר מאשר ברגע הראשון לאחר צפייה בתמונה. הם לא מודים לאוקראינה על כך שהיא עשתה את הנסיעה בטוחה. את זה קייב לא יכולה להבטיח כעת והיא עצמה מזהירה על כך. הם מודים על כך שהמדינה ממשיכה להשקיע מאמצים בקיום העלייה לרגל, אף שהמלחמה יכולה לשנות מדי יום את התוכנית שכבר הוסכמה.

מי היום “רב אומן” – שאלה שלא ניתן לסגור בכותרת אחת

בפרסום של יעקב שילוך הוא נקרא “הרב הרשמי של אומן”. את הנוסח הזה משתמשים מבנים הקשורים ל”איחוד ברסלב באומן”, ובמערכת הפנימית שלהם הוא מובן: שילוך מייצג ארגון שעובד סביב העלייה לרגל הברסלבית, והוצג כרב שמונה על ידי רבני התנועה הבכירים.

אך במקביל במקורות אוקראיניים ויהודיים אחרים ממשיך להופיע יעקב ג’אן, שנקרא הרב הראשי של אומן. בקשרים באוגוסט עם הצד הישראלי הוא גם השתתף דווקא בתפקיד זה. קודם לכן דווח בסביבת ברסלב גם על חלוקת תפקידים, שבה שילוך הוצג כרב ספרדי, וצבי ליברמן – כרב אשכנזי.

מזה אי אפשר להסיק אוטומטית על “שני רבנים ראשיים מתחרים” במובן הממשלתי. לארגוני חסידים אין לוח זמנים מוניציפלי אחיד, ותארים דתיים יכולים לשמש קהילות ומבנים שונים בדרכים שונות. לא מצאתי בסיס לטעון שהמדינה האוקראינית מינתה את שילוך כרב הרשמי של העיר ובכך ביטלה או החליפה את מעמדו של ג’אן.

לכן חשוב לנוסח המאמר: יעקב שילוך – רב ש”איחוד ברסלב באומן” מציג כרב הרשמי של אומן ואחד ממארגני העלייה לרגל; יעקב ג’אן ממשיך להופיע במקורות אחרים כרב הראשי של אומן.

וזה מתאר די טוב את כל הסיפור. מאחורי התמונה של שלושת הגברים לא עומדת ידיעה אחת שניתן לסגור במשפט “חסידים הודו לאוקראינה”. כאן מתנהלים במקביל כמה תהליכים: מסורת דתית של ברסלב, עבודת המדינה האוקראינית בזמן מלחמה, סיפור פנימי ישראלי עם הצבא והיציאה, לוגיסטיקה בינלאומית דרך כמה מדינות, תקיפות רוסיות על תשתיות ומבנה מורכב של ייצוג יהודי באומן.

לכן לא הייתי מסיים את הטקסט הזה במוסר השכל מסודר על “גשר בין עמים”. הבדיקה תתחיל כבר ב-6 בספטמבר – בגבולות, בדרכים ובמחסומים. והתשובה לשאלה המעשית העיקרית תופיע רק לאחר ה-13: כמה אנשים באמת הגיעו, איך עבדו המסלולים בזמן אזעקות והאם כל מי שהגיע לאומן יוכל לעזוב את המדינה הנלחמת באותה מידה של ארגון.

עבור נאנובוסטי – חדשות ישראל זה יהיה ההמשך של התמונה הנוכחית עם תעודת ההוקרה: לא עוד טקס, אלא איך כל המערכת שנבנתה בקיץ תעמוד בכמה ימים של עומס אמיתי.