רוסיה ממשיכה לקרוא לתושבי אוקראינה הכבושה: כיצד עשרות אלפי אנשים מצאו את עצמם בצבא רוסיה

ב-29 ביוני 2026, משימת המעקב של האו”ם לזכויות האדם באוקראינה תיעדה: הרשויות הרוסיות בשטחים הכבושים ממשיכות לגייס בכפייה אנשים מוגנים לכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית. במרץ, האו”ם תיאר בנפרד את המנגנון שבו דרכון רוסי, רישום צבאי וגיוס הופכים לחוליות בשרשרת אחת.

אני, R.Verter, עבור נאנווסטי — חדשות ישראל השוויתי את נתוני המודיעין האוקראיני, המספרים הרוסיים, השחזור של “סיפורים חשובים”, מסמכי האו”ם והחקירה על אלימות בתוך הצבא הרוסי. אין מספר אחיד נכון להיום. אבל המקורות מאפשרים לראות כיצד עשרות אלפי אנשים עברו דרך המערכת הזו ומה קרה לאלה שניסו לצאת ממנה.

כאשר מחפשים “כמה אוקראינים רוסיה גייסה בשטחים הכבושים” או “האם יש גיוס ב-2026”, חשוב לא לערבב נתונים משנים שונות. 55–60 אלף — הערכת המודיעין האוקראיני עד אמצע 2023, יותר מ-73 אלף — שחזור עצמאי של גופי דונצק ולוהנסק, 78.9 אלף — מספר המטה הכללי הרוסי שהובא בחקירה. אלו חתכים שונים של אותו תהליך.

73 אלף הצליחו לראות דרך הבירוקרטיה הצבאית

ב-4 ביוני 2025, “סיפורים חשובים” פרסמו מחקר שנבנה לא רק על הצהרות הצדדים, אלא על הדלפות של רשימות חיילים רוסים שנחפשו על עזיבת חלקה ללא רשות ועריקה. העיתונאים שמו לב לתגי זיהוי מסדרת “AB”. עד תחילת 2023, סדרה זו הייתה אופיינית לחיילים מחלקים הכבושים של מחוזות דונצק ולוהנסק, ומאוחר יותר החלו להשתמש בה גם עבור אסירים מגויסים מ”סערה Z”.

ב”דונצק” ו”לוהנסק” הכוונה כאן היא לישויות שנוצרו בתמיכת רוסיה באזורים הכבושים של מחוזות דונצק ולוהנסק האוקראיניים. לאחר הפלישה המלאה, הכוחות המזוינים שלהם שולבו סופית במערכת הצבאית הרוסית.

החשוב ביותר במחקר הוא לא סדרת האותיות עצמה. המספרים יצרו רצפים. בחלק מהבלוקים השמות היו לפי סדר אלפביתי, באחרים — לפי סדר הרשימה הרשמית של היחידה. העיתונאים מצאו 79 רצפים אלפביתיים ועוד 13 בלוקים הקשורים למבנה החלקים. בדיקה נוספת ניתנה על ידי הודעות קרובי משפחה על נעדרים: מספרי האנשים שלא היו בהדלפה עמדו בין השמות השכנים. כך נוצרה הערכה מינימלית — 48.9 אלף אנשים בדונצק ו-24.1 אלף בלוהנסק, בסך הכל יותר מ-73 אלף.

מספר זה כנראה לא מכסה את כולם. כמעט אלפיים אנשים מההדלפה נכללו בצבא הרוסי בצו סודי אחד ב-1 בינואר 2023. לפי מקור ב”סיפורים חשובים”, הצו הסדיר כחיילים רוסים גם את אלה שלא חתמו על דוח להמשך שירות ולא חתמו על חוזה עם משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית. מהגיוס הראשוני ועד להופעת מספר אישי יכול היה לעבור כמעט שנה. אדם שנהרג, נעלם או יצא קודם לכן, יכול היה לא להיכלל בספירה כלל.

זו הסיבה שקיימות הערכות של 55–60 אלף, 73 אלף ו-78.9 אלף. הן מתייחסות למערכים ולרגעים שונים של המלחמה. ובשקלול האנשים שכבר שירתו בגופים אלה עד 24 בפברואר 2022, המספר הכולל של היחידות, לפי הערכת החוקרים, יכול היה לעלות על 100 אלף.

הדרכון לא היה סוף הלחץ, אלא תחילת השלב הבא

לקורא הישראלי כאן חשוב להבחין בין גיוס רגיל של המדינה את אזרחיה לבין פעולות של מדינה כובשת. סעיף 51 של אמנת ז’נבה הרביעית אוסר על הצד הכובש לכפות על אנשים מוגנים לשרת בכוחות המזוינים או העזריים שלה. אסור גם ללחוץ במטרה להשיג הצטרפות פורמלית מרצון. Human Rights Watch בדו”ח לשנת 2026 מסווג את הגיוס הכפוי של אזרחים אוקראינים בשטחים הכבושים על ידי רוסיה כפשע מלחמה.

דו”ח האו”ם מ-20 במרץ 2026 מראה שהכל לא בהכרח מתחיל עם צו גיוס. לאחר הסיפוח הבלתי חוקי, רוסיה החלה לראות באוקראינים ללא מסמכים רוסיים כ”זרים”. הגישה לרפואה, פנסיות, סיוע חברתי, עבודה, רכוש, שירותים בנקאיים וביטוח נקשרה בהדרגה להחזקת דרכון רוסי. במחסומים אנשים ללא דרכון נתקלו בבדיקות מוגברות, חקירות וחיפושים.

לאחר מכן נכנסה לפעולה החלק הצבאי של המערכת. לאחר כפיית האזרחות הרוסית על גברים אוקראינים בני 18–30, הרשויות הרוסיות החלו לראות בהם ככפופים לגיוס שלהן. לפי נתוני האו”ם, מאז אוקטובר 2023 התקיימו כבר חמש קמפיינים לגיוס בשטחים הכבושים. מוסקבה לא מפרסמת סטטיסטיקה מלאה נפרדת, אך המסמכים שנבדקו על ידי האו”ם מצביעים על אלפי תושבים שגויסו באופן בלתי חוקי.

בדו”ח זה יש פרטים שנעלמים מאחורי הסטטיסטיקה הגדולה. תושב בן 21 מאזור זפורוז’יה סיפר לאו”ם שבשנת 2023 נאלץ לקבל דרכון רוסי כדי להיות מסוגל לנוע. אך מיד לאחר קבלת המסמך, נדרש ממנו לעבור רישום צבאי. הוא עזב את השטח הכבוש כדי לא להיכנס לצבא הרוסי.

מקרה אחר — נער מאזור לוהנסק. הוא עזב כמה ימים לפני יום הולדתו השמונה עשרה בדיוק בגלל הפחד מגיוס רוסי. בשתי ההיסטוריות הללו נראית היטב השרשרת שלא מועברת על ידי מספר אחד: המסמך נחוץ לאדם לחיים רגילים, אך אותו מסמך פותח עבור המנהל הכובש את השלב הבא — רישום צבאי ואפשרות לגיוס.

מה אומרים ההפסדים והבריחה מהחלקים

כבר בשנה הראשונה למלחמה המלאה, הכוחות מדונצק ולוהנסק ספגו הפסדים עצומים. “סיפורים חשובים” מביאים נתונים על יותר מ-20 אלף הרוגים ופצועים, וההערכה של שירות ה-BBC הרוסי להרוגים משני האזורים הכבושים הייתה 21–23.5 אלף אנשים. אי אפשר פשוט להחסיר את המספרים האלה מ-73 אלף: המקורות והשיטות שונים. אבל הם מראים מדוע מספר המגויסים אי פעם אינו שווה למספר האנשים הנמצאים היום בשירות.

לא פחות משמעותי הוא מערך אחר — עריקה. בבלוקים הגדולים ביותר של תגי זיהוי, המכסים בין שתיים לארבע אלף חיילים, חיפשו בין 8 ל-19% מהכוח על עזיבת חלקה ללא רשות. מתוך 11.5 אלף אנשים עם תגי זיהוי מסדרת “AB” לפחות 2.7 אלף נעצרו. בזמן המחקר 2817 חיילים מהאזורים הללו עדיין היו במעצר פדרלי, ובמעל 800 מקרים נוספים החיפוש הופסק.

זו גבול חשוב. בין תושבי אוקראינה הכבושה שנמצאו בצבא הרוסי היו אנשים שנלחמו במודע בצד רוסיה. אבל הגיוס ההמוני, הכפייה שתוארה על ידי האו”ם והאלפים שניסו לעזוב את החלקים לא מאפשרים לראות כל אדם ביחידות כאלה כמתנדב באופן אוטומטי.

סירוב להסתערות גם לא אומר אפשרות פשוט לעזוב

שכבה נפרדת של הסיפור הזה היא האלימות כבר בתוך הצבא הרוסי. באוקטובר 2025, “וורסטקה” אספה מאגר נתונים של 101 חיילים, שהחברים והקרובים האשימו במה שנקרא “איפוסים”: רציחות מחוץ לבית המשפט, עינויים עד מוות ושליחת אנשים להסתערויות שכמעט בלתי אפשרי לחזור מהן. בין הסיבות בעדויות שנאספו הופיע סירוב ללכת להסתערות.

אחד המקרים המתוארים נוגע לחיילים שלפי עדות חבריהם נצטוו להתקדם דרך שדה מוקשים. לאחר הסירוב, שניים נהרגו. בסיפור אחר, מגויס טען כי את אלה שסירבו לבצע משימות קטלניות מראש ירו. אלו עדויות, ולא סטטיסטיקה של כל הצבא הרוסי, אך הן מראות מדוע השאלה “למה האדם פשוט לא סירב?” עשויה לקבל תשובה לא ברורה.

גם כאן חשוב לא להפוך את החקירה לסיסמה “סירב — בהכרח יהרגו”. מקורות לא מוכיחים תלות אוניברסלית כזו. אבל מופיעה חוליה נוספת: אדם יכול תחילה להיכנס ללחץ של המנהל הכובש, לאחר מכן — לרישום צבאי וגיוס, וכבר בתוך החלק להיתקל באיום של עונש על סירוב לבצע פקודה קטלנית.

וזו לא פרק סגור של החודשים הראשונים לפלישה. ב-29 ביוני 2026, האו”ם שוב תיעד את המשך הגיוס הכפוי בשטח הכבוש. וב-16 ביולי, Human Rights Watch דיווח על אלמנט ארוך טווח נוסף: בבתי הספר הרוסיים בשטחים הכבושים, מכוונים את הבנים לרישום צבאי, תוך שילוב הכשרה צבאית וחינוך מיליטריסטי במערכת החינוך.

עבור נאנווסטי — חדשות ישראל �יפור הזה. הכיבוש משנה לא רק את המפה והמנהלה. הוא מסוגל תחילה להעמיד אדם בפני בחירה בין מסמכים רוסיים לחיים יומיומיים רגילים, לאחר מכן להפוך את המסמכים הללו לבסיס לרישום צבאי, ולאחר מכן לדרוש לשרת בצבא שנלחם נגד מדינתו שלו.

ולכן עשרות אלפים כאן — לא רק מספר בסטטיסטיקה צבאית. מאחוריו נראה המנגנון: הגיוס ההמוני של 2022, הסדרת הצבא, הפסדים עצומים, ניסיונות בריחה, לחץ דרך מסמכים וקמפיינים לגיוס חדשים. מסמכי האו”ם מראים שב-2026 המנגנון הזה לא נעלם.