איך טביעת הסיירת ‘מוסקבה’ שינתה את המלחמה בים השחור ואת התוכניות של רוסיה נגד אוקראינה

בלילה שבין 13 ל-14 באפריל מלאו ארבע שנים (2022) לאחד מהתבוסות המשפילות והסמליות ביותר של הצי הרוסי במהלך המלחמה המלאה נגד אוקראינה. ספינת הדגל של צי הים השחור של רוסיה, סיירת הטילים ‘מוסקבה’, נפגעה באפריל 2022 ולאחר מכן טבעה, מה שאושר אפילו על ידי משרד ההגנה הרוסי, למרות שבתחילה ניסו להסביר את האסון רק כשריפה ופיצוץ תחמושת. אוקראינה הצהירה מההתחלה שהמכה נגרמה על ידי טילי ‘נפטון’.

לקהל הישראלי, סיפור ‘מוסקבה’ חשוב לא רק כאירוע צבאי במלחמה האוקראינית-רוסית. הים השחור קשור ישירות לביטחון נתיבי הדגנים, ייצוא, איזון אזורי, לוגיסטיקה של מזרח אירופה והשאלה הכללית האם תוקפן יכול לשלוט בחוף ללא עונש, לסחוט נמלים ולשנות את המפה בכוח. לכן, טביעת הספינה הראשית של צי הים השחור הפכה לא רק לסמל יפה של ההתנגדות האוקראינית, אלא לנקודת מפנה בכל הקמפיין בדרום.

מדוע המכה על ‘מוסקבה’ הפכה להיסטורית

מהאי זמיני לקרקעית הים השחור

דווקא הסיירת ‘מוסקבה’ בימים הראשונים של הפלישה התקרבה לאי זמיני, ולאחר מכן המשפט של המגינים האוקראינים על ‘ספינת המלחמה הרוסית’ הפך לאחד המשפטים המוכרים ביותר של כל המלחמה. כבר לאחר חודש וחצי אותה ספינה הפכה בעצמה לסמל לכישלון הפלישה הרוסית.

רויטרס כתב ש’מוסקבה’ טבעה ב-14 באפריל 2022 לאחר שנפגעה קשה. מוסקבה טענה שהייתה שריפה ופיצוץ תחמושת על הסיפון, והספינה טבעה במהלך גרירה בסערה. קייב, מצידה, הצהירה שהסיבה הייתה מכה מטילים אוקראינים. איך שלא ניסחה זאת הצד הרוסי, התוצאה הייתה חד משמעית: ספינת הדגל של צי הים השחור ירדה למצולות.

המשמעות של המכה הזו חרגה הרבה מעבר לאובדן קרבי רגיל. רויטרס ציין אז שאם הגרסה האוקראינית עם הפגיעה בטילים נכונה, מדובר באחת ההתקפות הימיות הבולטות ביותר של המאה ה-21. עבור רוסיה זה לא היה רק מינוס ספינה אחת. זו הייתה מכה ליוקרה, למיתוס על חסינות ולכל התעמולה שניסתה למכור את הפלישה כקמפיין קל וכמעט ללא דם.

מדוע השקר הרוסי על ‘השריפה’ נזכר לאורך זמן

חלק נפרד מהסיפור היה התנהגות משרד ההגנה הרוסי. בתחילה הם הכחישו את עצם העובדה של מכה אוקראינית מוצלחת וסיפרו על התלקחות מקומית. אחר כך נאלצו להכיר באובדן הספינה. דווקא התבנית הזו – קודם להכחיש, אחר כך לרכך את הניסוחים, ולאחר מכן להציג את התבוסה כאירוע טכני – הפכה מאוחר יותר לדגם כמעט סטנדרטי של תעמולה צבאית רוסית.

מרגע זה היה ברור במיוחד איך פועל השפה של המלחמה הרוסית. נסיגות הופכות ל’התארגנויות מחדש’, כישלונות ל’החלטות מתוכננות’, ואובייקטים שהושמדו ל’הפסדים לא מהותיים’ כביכול. סיפור ‘מוסקבה’ היה אחת הנקודות הגדולות הראשונות שבהן המנגנון הזה התגלה לעולם כולו.

איך אובדן ספינת הדגל שינה את המלחמה בדרום אוקראינה

הסיירת ירדה למצולות, ויחד איתה – גם התוכנית לכיבוש כל החוף

באביב 2022 היו לפיקוד הרוסי תוכניות רחבות הרבה יותר מאשר רק לחץ על אודסה. בלוגיקה של החודשים הראשונים של הפלישה, מוסקבה קיוותה לבנות שליטה מלאה על דרום אוקראינה, לנתק את המדינה מהים, לצאת לכיוון פרידנסטרוביה ולסגור את כל החגורה הימית תחת לחץ צבאי ופוליטי שלה.

לאחר טביעת ‘מוסקבה’ והמכות האוקראיניות הבאות על צי הים השחור, התרחיש הזה הפך להרבה פחות ריאלי. אובדן הספינה המרכזית פגע ביכולות של רוסיה לכסות את פעולותיה בחלק המערבי של הים השחור והפך לגבול פסיכולוגי חשוב. וכאשר בסוף 2022 הצבא הרוסי נאלץ לעזוב את חרסון, היה ברור סופית: התוכנית הראשונית לכיבוש כל השטחים הימיים של אוקראינה נכשלה.

לישראל זה גם לקח חשוב. באזור שבו נתיבי הים קריטיים לייבוא, ביטחון ואנרגיה, סיפור ‘מוסקבה’ מזכיר: אפילו צי גדול לא מבטיח תוצאה אסטרטגית, אם מולו פועל אויב מוטיבציוני ובעל תושייה טכנולוגית.

מדוע צי הים השחור נאלץ להסתתר רחוק יותר מחצי האי קרים

לאחר סדרת מכות אוקראיניות, הצי הרוסי החל בהדרגה להזיז את היחידות היקרות ביותר רחוק יותר מהקרים הכבוש. רויטרס כתב לא פעם שספינות המלחמה הרוסיות והתשתית בנובורוסיסק נותרות מטרה למכות אוקראיניות, והבסיס עצמו הפך לאחד המרכזים החדשים של סיכון לאחר שהקרים חדל להיות אזור בטוח לחלוטין לצי.

הספינה החדשה הלא רשמית של צי הים השחור נקראה לעיתים קרובות פריגטה ‘אדמירל מקרוב’. אבל גם היא כבר לא נראית כנכס מוגן ללא תנאי. בשבוע שעבר רויטרס העביר הצהרה של הצד האוקראיני על כך שהמכה בנמל נובורוסיסק פגעה דווקא ב’אדמירל מקרוב’. לא היה אישור עצמאי להיקף הנזקים באותו רגע, אבל עצם העובדה שאוקראינה ממשיכה להגיע לספינות המפתח של צי הים השחור כבר בנובורוסיסק, אומרת הרבה על הדגרדציה של עמדות הים הרוסיות באזור.

כאן רואים בחדשות ישראל – חדשות ישראל | Nikk.Agency את התוצאה הצבאית-פוליטית העיקרית של סיפור ‘מוסקבה’: אוקראינה לא רק הטביעה ספינה מפורסמת אחת. היא בהדרגה שללה מצי הים השחור הרוסי את תחושת השליטה בים, הכריחה אותו לסגת, להסתתר ולחיות תחת איום מתמיד של מכות חדשות. עבור התוקפן, שהתכוון להכתיב את תנאיו לכל צפון הים השחור, התבוסה הזו הייתה הרבה יותר עמוקה ממה שנראתה באפריל 2022.

מדוע זוכרים את ‘מוסקבה’ גם אחרי ארבע שנים

זו כבר לא רק ספינה, אלא סמל לכישלון הפרויקט האימפריאלי

הסיירת ‘מוסקבה’ הייתה בשירות מאז 1983, תחילה בשם ‘סלאבה’, ולאחר מכן הפכה לאחת הספינות המוכרות ביותר של הצי הרוסי. רויטרס הזכיר שהיא השתתפה גם במבצע הרוסי בסוריה ובאירועים סביב סיפוח קרים ב-2014. כלומר, זו לא הייתה ספינה קרבית מקרית, אלא אחד הסמלים של הקרנת הכוח הצבאי של מוסקבה בכל המרחב הפוסט-סובייטי והמזרח התיכון.

לכן, טביעתה עדיין נתפסת כהיסטורית. למצולות ירדה לא רק סיירת טילים. למצולות ירדה חלק מהתדמית של רוסיה ככוח כביכול בלתי נמנע בים השחור. עבור אוקראינה זה הפך להוכחה שגם עם משאבים התחלתיים בלתי ניתנים להשוואה, אפשר לשבור תוכניות של אויב גדול יותר, אם מכים בדיוק, בעקביות ובשיטתיות.

בהקשר הישראלי, תאריך זה נקרא גם כתזכורת למחיר הביטחון העצמי של התוקפן. מלחמות מנצחים לא בשמות מאיימים של ספינות ולא בברווד טלוויזיוני, אלא ביציבות אמיתית, באמת על הפסדים וביכולת להסתגל. לרוסיה עם זה, כפי שהראו תחילה ‘מוסקבה’, ולאחר מכן שרשרת ארוכה של מכות על הצי והתשתית הנמלית, התברר כמאוד רע.

לאחר ארבע שנים, סיפור ‘מוסקבה’ נראה ברור יותר מאשר אז. זו לא הייתה מכה אפיזודית ולא אגדה יפה לדיווחים צבאיים. זה היה רגע שבו היה ברור: ההתנגדות האוקראינית מסוגלת לשנות את האסטרטגיה של כל המלחמה, והמכונה הצבאית הרוסית – להישבר במקום שבו היא עצמה חשבה שהיא במיוחד מאיימת.