ישראל והמערב כגורם לפחד: מדוע הדיקטטורות שוב עצבניות

משטרים פליליים ודספוטיים אינם מפחדים מסנקציות או מהצהרות. יש דבר אחד בלבד שמפחיד אותם — כוח שעולה עליהם ומוכן להיות מופעל. לאחר הקריסה המהירה של משטר ניקולאס מדורו בוונצואלה בשבועות הראשונים של השנה החדשה, האות הזה נשמע הרחק מעבר לגבולות אמריקה הלטינית. בבירות רבות של אוטוקרטיות התברר: הדמוקרטיה שוב מזכירה את עצמה לא במילים, אלא במעשים.

ההפגנות ששטפו את כל 31 המחוזות של איראן הפכו לחלק מאותו תהליך. המשטרים הקשים ביותר של זמננו — מהסין הניאו-מאואיסטית ועד האוטוקרטיה במוסקבה ובמיוחד התיאוקרטיה של ימי הביניים בטהראן — למדו מזמן להשתמש בטכנולוגיות מעקב, שליטה דיגיטלית וצנזורה כדי לשמור על כוחם. אבל יש כוח שממשיך לעורר בהם פחד אמיתי: המערב החופשי, המציע לאזרחיו מודל חיים אטרקטיבי יותר ובעל עליונות צבאית ברורה כאשר יש לו מספיק רצון פוליטי לפעול.

התקדים הוונצואלי היה עבורם מדאיג. למרות שהמעצר של מדורו והסגרתו לניו יורק עדיין לא הובילו לפירוק מלא של מערכת הצ’אביסטה, ההנהגה החדשה של המדינה בראשות דלסי רודריגס הראתה נכונות לאתגר את המערב. בשעות הראשונות לאחר חילופי השלטון, קראקס קיבלה את שגרירי סין, רוסיה ואיראן, כשהיא מהמרת על עימות ולא על פשרה.

העם האיראני, מצדו, רואה יותר ויותר את הפגיעות של מדכאיו. זה הפך במיוחד בולט לאחר מה שנקרא מלחמת 12 הימים בקיץ, כאשר ישראל הנחיתה כ-360 תקיפות על מתקנים איראניים ב-27 מחוזות. לפי הערכות מומחים, התקפות אלו החזירו את תוכנית הגרעין האיראנית שנים לאחור והרסו את המיתוס על חוסר הפגיעות המוחלט של המשטר.

המרמור בתוך איראן חצה את הקו הקריטי כבר ב-2022 לאחר רצח האישה הכורדית בת ה-22 מהסה אמיני, שנעצרה לכאורה על הפרת כללי הלבוש הקפדניים. גל ההפגנות תחת הסיסמה “אישה, חיים, חירות” שטף את כל המדינה. תגובת השלטון הייתה אכזרית באופן מופגן: לפי דיווחים שונים, נהרגו מאות אזרחים, תועדו מעצרים המוניים ומקרי אלימות מינית.

טהראן בנתה במשך עשורים קו הגנה חיצוני — מה שנקרא “ציר ההתנגדות”, המאחד קבוצות טרור בשליטתה. אך גם מבנה זה התגלה כפגיע. חמאס, השולט ברצועת עזה, ספג אבדות כבדות לאחר התקפה על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 והתגובה שלאחר מכן.

חיזבאללה, שנגררה לעימות, נחלשה באופן משמעותי לאחר חיסול הנהגתה, כולל המזכ”ל חסן נסראללה. המבנים הנותרים נמצאים תחת לחץ לדרישה להתפרק מנשקם. משטר בשאר אסד בסוריה גם הוא חווה שקיעה עמוקה, והחות’ים בתימן, שנותרו בני ברית פעילים אחרונים של איראן, חווים לחץ גובר מצד הקואליציה הערבית.

אפילו הפטרונים החיצוניים של טהראן מראים את גבולות יכולותיהם. רוסיה שקועה במלחמה נגד אוקראינה, אשר בניגוד לציפיות הקרמלין, הצליחה להנחית מכות על שטח רוסיה. סין מעדיפה זהירות ונמנעת מעימות ישיר. האירועים בוונצואלה הראו: מערכות הגנה אווירית ורטוריקה רועשת אינן מבטיחות הגנה במקרה של פעולות החלטיות מצד ארה”ב.

על רקע זה, התמיכה במפגינים האיראנים מצד וושינגטון קיבלה משמעות מיוחדת. הנשיא דונלד טראמפ הצהיר בפומבי על נכונותו לתמוך בעם האיראני במאמציו לחירות. זה שונה באופן עקרוני מהרגע הנוכחי לעומת 2009, כאשר ממשל ברק אובמה לא העז לנקוט עמדה חד משמעית, מה שהוכר מאוחר יותר כטעות.

כיום, טכנולוגיות כמו Starlink של SpaceX מאפשרות לאיראנים לעקוף חסימות אינטרנט ולשמור על קשר עם העולם החיצון. מעטים זוכרים שלפני המהפכה של 1979 איראן הייתה בעלת ברית של המערב וישראל. נפילת המשטר הנוכחי עשויה להחזיר את המדינה הזו לקונפיגורציה גיאופוליטית שונה לחלוטין.

אם העם האיראני בן 90 מיליון יצליח להשתחרר מהשלטון שהרס את חייהם של כמה דורות, זה יהיה אחד השינויים המשמעותיים ביותר בפוליטיקה העולמית בעשורים — וצעד לעבר עולם יציב ובטוח יותר. בהקשר כזה, מה שמתרחש היום באיראן וסביבה נבחן על ידי נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency, המתעדת כיצד כוח, רצון ובחירה שוב מתחילים לשנות את מהלך ההיסטוריה.