האם אוקראינה יכולה ללכת בדרכה של ישראל? זלוז’ני על הזמן לשנות את מודל השותפות

הרמטכ”ל לשעבר של צבא אוקראינה ולרי זלוז’ני פרסם טור אסטרטגי שבו השווה בין הניסיון של אוקראינה וישראל. הוא בטוח – ללא בחינה מחודשת של היחסים עם שותפים, לא תהיה ניצחון. ולרי זלוז’ני קרא לשנות את גישתה של אוקראינה לשיתוף פעולה עם בעלות בריתה, תוך הסתמכות על הניסיון הישראלי.

“דוגמה מעניינת לשימוש יעיל בכלים שונים היא הנוהג של ישראל בתקשורת עם ארצות הברית. פעולות אלו הן שהובילו לכך שבשנת 1989 הכירה ארה”ב רשמית בישראל כ’בעלת ברית עיקרית מחוץ לנאט”ו’, מה שחיזק משפטית את התנאים המועדפים לשיתוף פעולה ביטחוני”, – הדגיש ולרי זלוז’ני, הרמטכ”ל לשעבר של צבא אוקראינה, המייצג כיום את אוקראינה בלונדון.

כאשר הברית כבר לא עובדת – הגיע הזמן להפוך לשחקן ולא למתחנן

מלחמה חדשה – כללים חדשים. ואוקראינה כבר לא יכולה להרשות לעצמה את השיטה הישנה

אוקראינה הגיעה לנקודה שבה כל מה שנראה יציב בעבר – סיוע חיצוני, בריתות, התחייבויות – פתאום התערער. כך טוען ולרי זלוז’ני, הרמטכ”ל לשעבר של צבא אוקראינה, המייצג כיום את אוקראינה בלונדון.

בטור שפורסם (באוקראינית) ב-11 ביולי 2025 ב”פרבדה האוקראינית”, הוא מדבר בחריפות: “אוקראינה לא יכולה עוד להסתמך על המודל הישן של יחסים עם שותפים“. מודל שבו הכל תלוי בבקשות חירום ותגובות מיידיות. זה כבר לא עובד.

מציאות חדשה: ארה”ב נסוגה, אירופה מהססת, סין מתקדמת

זלוז’ני אומר את מה שרבים מעדיפים לא לומר. אמריקה מתעייפת. אירופה משותקת. וסין ורוסיה ממלאות את הרִיק. בתוך הכאוס הזה, יש לאוקראינה רק שתי אפשרויות – להפוך לחלק מארכיטקטורת ביטחון חדשה, או להישאר תלויה באינטרסים של אחרים.

לכן הוא מציין: ישראל היא לא רק בת ברית של ארה”ב, אלא שותפה מערכתית. ואוקראינה צריכה ללמוד ממנה.

בגישה הישראלית אין מקום לרגש – רק לחשיבה קרה

ישראל בנתה את הקשר עם ארה”ב לא באמצעות קרבה רגשית, אלא באמצעות מנגנונים פורמליים. כבר מסוף שנות ה-80, כאשר וושינגטון הכירה בה כבת ברית עיקרית מחוץ לנאט”ו, ישראל פועלת לפי נהלים ולא לפי דחפים.

זלוז’ני מצהיר באופן חד משמעי: אוקראינה זקוקה למודל דומה. בלעדיו לא תיתכן תמיכה יציבה או שותפות אמיתית.

הגנה ושחיקה: מה קורה בחזית האוקראינית

חיילים אוקראינים חיים היום תחת איום מתמיד. רחפנים, טילים, פצצות מצרר – כל אלה פוגעים לא רק בעמדות אלא גם בנפש.

“הצבא שלנו נשחק. אנשים נשרפים. ורזרבות העמידות – אינן אינסופיות,” כותב זלוז’ני.

בעוד ארה”ב והאיחוד האירופי מתווכחים, אוקראינה מאבדת אנשים מדי יום. אם לא תיבנה מערכת הגנה – כולל טכנולוגית – השחיקה עלולה להפוך לבלתי הפיכה.

מדוע העברת טילים אמריקאיים ישנים איננה “נדבה” אלא חישוב אסטרטגי

מאגרים ישנים של תחמושת אינם פסולת אלא משאב. לארה”ב אין צורך לבזבז מיליארדים על השמדה. אוקראינה יכולה להשתמש בהם ביעילות בשדה הקרב. זו לא נדיבות, אלא עסקה משתלמת לשני הצדדים.

מה אוקראינה צריכה לעשות: לא לבקש – אלא לתכנן

• להפסיק בקשות תגובתיות “לאחר טרגדיה”
• להתחיל עבודה אנליטית עם מוסדות אמריקאיים מראש
• ליצור מנגנוני תקשורת ישירה בין קייב לוושינגטון
• להראות לארה”ב שסיוע לאוקראינה – הוא שימור ההובלה הגלובלית שלהם

ביטחון אינו רגש, אלא תכנון

זלוז’ני מציין שהסיוע הנוכחי תלוי בתנודות פוליטיות, במיוחד בארה”ב. אבל מערכות מערביות פועלות אחרת: פנייה פורמלית – דורשת תגובה. גם אם אין רצון פוליטי זמני.

כך פועלת ישראל. בלי פאניקה. בלי הצהרות. אלא הליך מובנה שעליו וושינגטון חייבת להגיב.

אוקראינה לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד בזירה התקשורתית

כי אם לא אנחנו נבהיר לעולם שתבוסת אוקראינה היא תבוסת המערב – אז מי כן?

זלוז’ני משוכנע: הגיע הזמן לחשוב קדימה. לא רק על משלוח הנשק הבא, אלא איזו מלחמה יתמודד העולם בעוד שנתיים – ומי יעצב אותה.

מסקנה: ברית איננה חסד – אלא חישוב. ישראל הבינה זאת. ואוקראינה – הגיע זמנה

אוקראינה כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להחזיק מעמד. כעת עליה להוכיח שהיא יכולה להיות שותפה שווה.

לכן צריך לשנות הכל – החל ממבנה הבקשות ועד לאסטרטגיית המשא ומתן. להסיר את הרגש. להפעיל חשיבה. ולהבין בבירור: בלי ארה”ב – לא יהיה ברית עתידית, אבל בלי בקשת אוקראינה – ארה”ב לא תאזין.

NAnews — חדשות ישראל ימשיכו לעקוב אחרי ההתפתחויות בקו האסטרטגי הזה. כי בצומת שבין אומץ לב אוקראיני לניסיון הישראלי – עשויה להיוולד נוסחת הביטחון החדשה.