זלנסקי: “היום בקייב נפרדים מהלוחם שלנו, המגן האוקראיני שנפטר, בנו של הרב הראשי של אוקראינה משה אזמן”

הפדרציה של הקהילות היהודיות של אוקראינה דיווח על ארגון הלוויות שלהם כבר 47 חיילים יהודים אוקראיניםשמת בקרבות עם הכובשים הרוסים, אם כי נטען שמספר ההרוגים הצבאיים היהודים יכול להיות גבוה פי 5.

“בזמן שהעולם ישן. כל עוד מישהו בעולם מעמיד פנים שאכפת לו. בעוד שמישהו בעולם מאמין בנרטיב שפוטין מתנגד לנאציזם באוקראינה, כמה ניאו-נאצים. איזה נאצים בדיוק?

היום בקייב נפרדים מהלוחם שלנו, המגן האוקראיני שנפטר, בנו של הרב הראשי של אוקראינה משה אזמן. אני רוצה להביע את תנחומיי לו ולכל מי שאיבד את יקיריהם.

היום מלחמה משפיעה על כולם. זה נוגע לכולנו באוקראינה, באירופה, בעולם. כולנו: גברים, נשים, ההורים שלנו, אבל מעל הכל הילדים שלנו”.

ב-13 בספטמבר 2024, קייב אירחה בפעם הרביעית את פסגת הגברות הראשונות ורבותיי, פלטפורמת דיאלוג בינלאומי שנוסדה על ידי הגברת הראשונה של אוקראינה אלנה זלנסקאיה ב-2021. השנה, האורחים דנו בבטיחות ילדים תחת הנושא “הגנה על ילדים: ערבויות לעתיד בטוח”. הפסגה נפתחה בדקת דומייה לזכרם של צבא ואזרחים, מבוגרים וילדים, שמתו במלחמה.

למשתתפי הפסגה ערער נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי.

“גברות ראשונות ורבותיי יקרים!

משתתפים יקרים!

גבירותיי ורבותיי היקרים!

קודם כל, אני מודה לכולכם, אני מודה לגברת הראשונה של אוקראינה, לכל המשתתפים והאורחים של הפסגה הזו. תודה רבה על היום הפורה הזה, על האירוע החשוב הזה. על הגעתו לאוקראינה בזמנים קשים. ועל זה שאנחנו מתגברים על הזמנים האלה ביחד. גם כיום וגם בשנים עברו, הפלטפורמה הגלובלית הזו הוכיחה שהיא פלטפורמה הכרחית שבה נשמעים קולות חשובים של העולם, וזוהי פלטפורמה יעילה שבה מוצאים פתרונות חשובים ואז מיושמים. זה נותן לעולם יותר צדק ויותר הגנה על החיים.

זה בזכות הפעילות, הדיאלוג והיוזמות שלכם, בזכות העובדה שהיום אתם באמת פועלים כשגרירים של הצד החיובי של ההיסטוריה, מגיני ערכים אנושיים, שגרירי החיים.

אני מברך את כולכם לפסגה הרביעית הזו. למרות המלחמה, כל האתגרים, האיומים והקשיים, אוקראינה אוספת שוב גבירותיי ראשונות ורבותיי מכל העולם. זה מאוד חשוב. אל תתחבא מאתגרים, אבל תתגבר עליהם, אל תסיר את העיניים מאיומים. לדבר על דברים כואבים וקשים. חפש ומצא תשובות. שמרו על תשומת לב לאוקראינה, אל תתנו לעולם לשכוח, כי היום לא רק אוקראינה מותקפת, אלא גם ערכי החופש והחיים של העולם כולו. והנושא הנוכחי הוא בטיחות ילדים.

כנראה שקשה למצוא שני מושגים קוטביים יותר, הפוכים יותר מ”מלחמה” ו”ילדים”. למרבה הצער, בעולם המודרני יש מי שבחר לטובת הראשון – בעד מלחמה. תוקפנים, דיקטטורים – הם נקראים בשמות שונים, שבחרו בהרס במקום בפיתוח. הפרות חסרות רחמים ומתמשכות של זכויות ילדים במקום להגן ולדאוג לדורות הבאים.

וזה ההיבט הכואב ביותר של המלחמה. והעובדה שילדים הם הפגיעים ביותר בזמן מלחמה היא לא רק מילים. זוהי עובדה. שום דבר לא לוחץ את הלב יותר ונשמע מפחיד יותר מ”אני מפחד” של ילד.

אפשר לשקם בתים שנהרסו, להפעיל מחדש את הכלכלה, לשקם תשתיות, לפנות אזורים זרועי מוקשים של האויב – כל זה יכול להיעשות. אבל איך להחזיר את הילדות שנגנבה? האם יש “מנגנון פיצוי” על כך שלילדים נשלל שלום וביטחון? לאחרונה סיפרו לי סיפור. על שיחה שהתנהלה בין חיילינו באחת התעלות בקו החזית. לוחם מנוסה שמגן על אוקראינה עוד מתחילת הכיבוש, מאז 2014, שיבח את חברו על אומץ ליבו. הם בדיוק חזרו ממשימת קרב. ואז הוא הביע חרטה על כך שלא פגש אותו קודם לכן, כאשר תכונותיו היו מועילות מאוד. הוא שאל אותו: “איפה היית ב-2015?” והוא ענה: “בכיתה י'.”

אני חושב שהסיפור הזה הוא טרגדיה. זו המציאות. ואני חושב שיש הרבה סיפורים כאלה בינינו: בחזית, בחיים האזרחיים. למרבה הצער, הרבה. בגלל המלחמה הזו שפוטין הביא. הילדים של אתמול הם הלוחמים של היום כשהם מגנים על אדמת מולדתם ומוסרים את חייהם.

מישהו היה בבית הספר, מישהו למד באוניברסיטה, ולכל אחד מהם לקחו לו את הילדות, הנעורים, הנעורים, חלק מחייו נלקחו.

זה מה שקורה אם לא עוצרים את הרוע באופן מיידי, זה בדיוק מה שקורה כשהעולם מבלה שנים במחשבה על קווים אדומים, בחיפוש אחר דרכים דיפלומטיות לגבי מישהו שהורג, שורף ואונס במשך שנים בצורה לא דיפלומטית. כבר שנים שהוא עושה סיפוחים, פותח מלחמות ומנהל אותן כל עוד הוא צריך. והוא ימשיך לעשות זאת. בזמן שהעולם ישן. כל עוד מישהו בעולם מעמיד פנים שאכפת לו. בעוד שמישהו בעולם מאמין בנרטיב שפוטין מתנגד לנאציזם באוקראינה, כמה ניאו-נאצים. איזה נאצים בדיוק? היום בקייב נפרדים מהלוחם שלנו, המגן האוקראיני שנפטר, בנו של הרב הראשי של אוקראינה משה אזמן. אני רוצה להביע את תנחומיי לו ולכל מי שאיבד את יקיריהם. היום מלחמה משפיעה על כולם. זה נוגע לכולנו באוקראינה, באירופה, בעולם. כולנו: גברים, נשים, ההורים שלנו, אבל מעל הכל הילדים שלנו.

לפני עשרה ימים חגגה אוקראינה את יום הידע. זו תחילתה של שנת לימודים חדשה. אבל המלחמה הביאה ידע אחר לגמרי לארצנו ולילדינו. ידע שאף ילד על הפלנטה לא צריך לקבל. לכו לשיעור הראשון שלכם לצלילי צפירות, למדו לא רק שפה, היסטוריה, מתמטיקה, אלא גם מסלולים קצרים למקלט, הסתגלו ללמידה באינטרנט, הסתגלו ללימודים במדינה אחרת, בשפה אחרת. גם זה קשה.

והדבר הגרוע ביותר הוא לא לראות את אמא או אבא שלי כשהמשפחות שלנו מופרדות בגלל מלחמה מקיפה שנמשכת כבר כמעט שלוש שנים. הילדים שלנו שנולדו אחרי 24 בפברואר כבר למדו ללכת. כבר למדנו לדבר. המלחמה, למרבה הצער, לימדה אותם את המילים הבאות: “אזעקה”, “תקיפה”, “טילים”, “הפגזות”, “תקיפות”, “סכנה”.

אלו לא מבחנים ילדותיים. וזו הסיבה שהיום הילדים שלנו שואלים שאלות לא ילדותיות: “זה שוב טס?”, “מתי נוכל לצאת החוצה?”, “האם זו הייתה הגעה או ההגנה האווירית שלנו?”, “מתי אבא יחזור?”, “למה יוצא?” האם אלוהים יעניש ולא ייקח את פוטין הזה?” והשאלה החשובה ביותר: “מתי המלחמה הזו תסתיים?”

השאלה הזו היא מכל ילד באוקראינה, מכולם. והשאלה הזו מיועדת לכולנו, לכל המבוגרים על פני כדור הארץ. ושאלה זו דורשת תשובות כנות. דורש מכולם להיות כנים, קודם כל עם עצמו.

כי קל מאוד לגנות טיל רוסי שטס בבית הספר שלנו. אבל לא כל כך קל לקבל שהטיל הזה עשוי להכיל חלקים מאמריקה, אירופה, אסיה, מכל חלק בעולם. אתה יודע, יש משפט: “השטן נמצא בפרטים הקטנים”. דוגמה רקטה זו מוכיחה זאת למרבה הצער. בכל מובן המילה.

איך זה אפשרי? למה זה אפשרי? ולמרות שלא קל להודות בזה, האם גם לא קל לתקן את זה, לעצור את זה, לפתור את זה?

הפסגה הזו בפרט וכל המאמצים של אוקראינה ובעלות בריתנו בכלל מוכיחות: בטיחות הילדים כיום נוגעת לכולנו, כולם.

הוא צריך לאחד, והיום הוא מאחד את כולם, ללא קשר לדרגים פוליטיים. מנהיגי מדינות, גבירותיי ורבותיי, ארגונים ומוסדות בינלאומיים, אנשים פעילים, אמיצים ואכפתיים מכל העולם. אבל באופן כללי, הם מבוגרים שצריכים להתגבר על אתגרים לא ילדותיים.

אוקראינה בהחלט שואפת לפתור את הבעיה הזו. אוקראינה יודעת את התשובות לכל השאלות הללו. מציע את הפתרונות שלו לעולם. נוסחת השלום שלנו, התוכנית לניצחון שלנו, פסגת השלום – הכל יש תשובות הוגנות לסיום צודק של המלחמה. ככה זה צריך להיות כשמי שפלש בעיקר לבטיחות הילדים יענה על מה שעשה. והחזרה על פשעים כאלה בעתיד תהפוך לבלתי אפשרית.

כדי שלילדים באוקראינה ולילדים בכל העולם תהיה ילדות מאושרת, כדי שהאהובים יהיו קרובים והמשפחות לא יתחלקו בגלל המלחמה המבישה הזו שרוסיה הביאה. כדי שהעולם לא יראה שוב תצלום של חדר ילד שנפגע מפגז, או ילד שנשלף מתחת להריסות לאחר נפילת רקטה. המלחמה הזו וכל המלחמות חייבות להישאר בעבר. אוקראינה רוצה את זה מאוד. אוקראינה מאחדת את העולם בשביל זה. אוקראינה והעולם חייבים להשיג זאת.

אני שוב מודה לכולכם על ארגון הפסגה, ההשתתפות בה, על הגעתם לאוקראינה, על העובדה שאנו נלחמים יחד ובהחלט ננצח. אנחנו חייבים לעשות את זה.

תודה על תשומת הלב שלך!

תהילה לאוקראינה!”

בנו של רבי משה ראובן אזמן, ראש בית הכנסת ברודסקי בקייב, מתתיהו סמבורסקי, נקבר לאחר שנהרג בקרב עם כוחות רוסיה.

לבית הכנסת ולבית העלמין הגיעו לטקס מאות אנשים, בהם לא יהודים. נכח גם שגריר ישראל מיכאל ברודסקי. התקשורת האוקראינית סיקרה בהרחבה את ההלוויה, ושלחה עשרות עיתונאים.

סמבורסקי (32), שאסמן אימץ לפני 22 שנים מבית יתומים יהודי, למד בבתי ספר של ישיבות חב”ד בקייב ובדניפרו. הוא גוייס בגיוס ומת במחוז דונייצק. המשפחה ידעה שהיחידה שלו הותקפה על ידי טיל בקיץ וסיכויי ההישרדות היו מזעריים, אך גופתו של סמבורסקי נמצאה רק לאחרונה וזוהתה על ידי אשתו.

בתו הראשונה נולדה במאי, וכבר בשבוע הבא הוא נשלח לחזית.

הפדרציה של הקהילות היהודיות של אוקראינה הודיעה כי היא ארגנה את הלוויותיהם של 47 חיילים יהודים, אך מאמינה שיש עוד הרבה הרוגים.

“ליהודי אוקראינה אין דם כחול”אמר אסמן.

“הבנים הטובים ביותר שלנו נמצאים בקו החזית, מגנים על מולדתם מפני הכובש הרוסי. מתתיהו עלה לחזית ונלחם בגבורה למען אוקראינה, צדק ושלום. הוא מת כמו גיבור”.

“לעולם לא נשכח אותו ונקדיש אירועים לזכרו. לא מתת לשווא. ננצח ונזכור אותך תמיד!»

השאירו תגובה↓

קראו אותנו בערוצים Israel News Nikk.Agency חדשות לישראל V – מִברָק,- פייסבוק, — חדשות גוגל