ביום חמישי, 8 בינואר 2026, עלתה בפלטפורמת yes Docu סדרה דוקומנטרית על המוזיקאי אביתר בנאי — פרויקט שצולם במשך שנים רבות ונאסף לארבעה פרקים ארוכים.
השם הרוסי ניתן לתרגום כ«סיכוי להינצל» (המקורי — “סיכוי להינצל”). במרכז — לא “ביוגרפיה רשמית”, אלא שיחה על איך בנאי השתנה: מהבמה המוקדמת וההצלחה החדה ועד לטלטלה הפנימית, הפנייה הדתית והניסיונות להחזיק את עצמו כבר כאדם בוגר.
במאי הפרויקט — דורון צברי. הפורמט בנוי כך, כאילו היוצרים מוציאים מחיים אחדים שכבות שונות ומראים אותן ללא אריזה יפה: יצירה, פחדים, משפחה, אמונה, במה, וקו נפרד — תלות באישור הקהל, שלפעמים עבור האמן הופכת לעומס.
הפרק הראשון מתחיל בהכנה להופעה בהיכל התרבות בתל אביב: מאחורי הקלעים, הפסקה לפני היציאה, גיטרה — והשיר שנתן לסדרה את שמה. בהמשך בנאי מספר שכתב את השיר הזה מהר מאוד, עוד בשבועות הראשונים לחיים בתל אביב — בתקופה של חרדה, טלטלה פנימית והרגלים הרסניים.
יש גם סצנות יומיומיות, שחותכות על העצבים חזק יותר מ”ראיונות חכמים”. אחרי ההופעה בנאי נשאר לקבל אנשים — בעיקר צעירים — שאומרים לו שהמוזיקה שלו “הוציאה” אותם בתקופות קשות. הוא מחבק, מצטלם, עונה לכל אחד. ובו זמנית רואים: תפקיד “האדם שצריך לרפא” — זה לא רק חום, אלא גם לחץ.
הסדרה מדברת הרבה על משפחת בנאי ועל איך שהשם לא עבד כ”מעבר”, אלא כצל. נזכרת גם הקו על האח הבכור מאיר בנאי, והקומפלקס הפנימי “להיות בנאי לפני שמחליטים להיות אביתר”. בפריים נשמעות סיפורים על ניסיונות מוקדמים לכתוב שירים, על הרצון ללכת למשהו אחר, על תקופות קשות שבהן ההצלחה לא הביאה הקלה.
חלק נפרד — על הדרך המקצועית: אלבום הבכורה (1997), התהודה סביבו, התחושה שבתוך האמן עדיין “סוער”, אפילו כשמבחוץ הכל נראה כהצלחה. בסדרה יש פרטים על איך הוא חווה עליות חדות, נפילות ופניות, וגם על תפקיד הקרובים — כולל אשתו רות, שמופיעה כאחד האנשים המרכזיים שהחזיקו אותו בתקופות הכי לא יציבות.
שתי ביקורות ישראליות גדולות על הסדרה מסכימות על דבר אחד: הפרויקט נשען על הגיבור ועל יכולתו לדבר על עצמו ישירות. אבל ההערכות על הטונאליות שונות. קו אחד רואה בסדרה מסמך נדיר, מאוד אנושי — כמעט פורטרט אינטימי ללא פילטרים. קו אחר מדגיש שהסדרה לפעמים “מתפזרת”: היא מאזנת בין קולנוע דוקומנטרי פיוטי לכמעט דוקו-ריאליטי, ולפעמים נראה שיש יותר מדי חומר, וסיפור ברור מדי מעט.
עם זאת, דווקא “האי-שלמות” לעיתים עובדת: כשהסרט מפסיק להיות הרהור יפה והופך לשיחה ביתית, וידוי מביך או פרט בלתי צפוי שמסביר את האדם טוב יותר מכל תזה.
לקהל הישראלי זו גם סיפור על אמן שהפך מזמן לגשר תרבותי משותף בין מחנות שונים — ולכן כל שיחה כנה איתו הופכת לשיחה על המדינה, ולא רק על מוזיקה. בדיוק נושאים כאלה בדרך כלל מתעד חדשות ישראל | Nikk.Agency.
מאמרים קשורים:
- תערוכה "זו (לא) המלחמה שלי": אמנים אוקראינים בישראל מדברים על חוסר האפשרות לנייטרליות - מ-15 בינואר עד 26 בפברואר 2026, בת ים Saturday, January 10, 2026, 16:57
- ויקטור בירק בישראל: הומור אודסה ואמת אנושית - חיפה, פתח תקווה ובאר שבע - 16, 19 ו-24 בינואר 2026 Saturday, January 10, 2026, 20:30
- «ליאפיס טרובצקוי» בישראל בפברואר 2026: להקה שהמוזיקה שלה הפכה לצורת התנגדות למשטרים האוטוקרטיים של בלארוס ורוסיה Saturday, January 10, 2026, 22:58
- אוקראיני סטנדאפ בישראל: אנטון לירניק יופיע בארבע ערים בפברואר 2026 Sunday, January 11, 2026, 07:59
- הסימפונית האוקראינית Lords of the Sound בישראל 11-20 בינואר 2026: קסם הסימפוניות, פסקולים איקוניים ואותנטיות אוקראינית Sunday, January 11, 2026, 01:59