הסרט “שכנים טובים” יצא לאקרנים ברוסיה, אך הוא מלא בשנאת זרים ואנטישמיות

כאשר ב-7 בנובמבר 2025 הופיעה הדרמה “שכנים טובים” בערוץ היוטיוב של Star Media וברוטיוב, הכל נראה תמים לחלוטין: סיפור על חצר, על אנשים שגרים זה לצד זה, נפגשים, מתווכחים, מתחברים, מצילים זה את זה. אבל תוך כמה שעות לאחר הבכורה, האינטרנט התפוצץ — והסרט הפך לאובייקט של דיונים קשים, ממים והאשמות בנרטיבים נאציים.

על מה, לכאורה, הסרט

לפי התיאור הרשמי, העלילה מתפתחת סביב חטיפתו של ואניה בן העשר — אירוע שמאלץ את השכנים להתאחד. אבל בתוך התסריט מופיעה לפתע עלילה אחרת: ספר של מישהו בשם אולג ניקיטין, שמפחיד את העבריינים, וניסיונות להעלות למסך את נושא פולחן איליץ’.

היוצרים כינו בכנות את הסרט “סרט משפחתי טוב”. אבל הצופים ראו משהו אחר לגמרי — מונולוגים על “הקוד הרוסי”, אמירות מזלזלות על עמים אחרים, הצהרות על “טוהר השורשים” והכנסות מוזרות על “נשק פסיכוטרוני”.

למה האינטרנט התלקח

הרשתות החברתיות תפסו במהירות קטעים שבהם הדמויות דנות בתיאוריות קונספירציה, “יהודו-בולשביקים” ומטאפיזיקה של רוסיות. ערוץ Ateo Blacked כינה את המתרחש “נרטיבים נאציים טהורים”, ולאחר מכן הסרט נעלם לפתע מדפי Star Media.

ההיעלמות התרחשה ללא הסברים — ברשת נותרו רק הטריילר וקטעים נפרדים, שרק הגבירו את העניין בשערורייה.

דמויות, טקסטים והאופטיקה של היוצרת

במרכז תשומת הלב הייתה מריה יפרמובה — הבמאית והתסריטאית של הסרט, אדם שהשקפת עולמו האישית ניכרת בכל דיאלוג. היא התחילה כעיתונאית בנובוסיבירסק, עברה לעולם תחרויות היופי והגלוס, ולאחר מכן — לקולנוע.

סרטה הראשון, “התפקיד הראשי שלי בחיים” (2013), היה דרמה, אבל הפרויקטים הבאים הפכו בולטים יותר מבחינה אידיאולוגית. ברשתות החברתיות יפרמובה מפרסמת באופן קבוע טקסטים עם דגשים קונספירטיביים, לאומניים ופטריוטיים — ומוטיבים אלה מועברים כמעט ללא סינון לסרטיה.

מי מממן את סרטיה של יפרמובה

מימון הפרויקטים שלה אפוף בערפל. הבמאית עצמה טוענת כי “הגיעה לקולנוע ללא כסף וקשרים”, והתקציב של הפרויקטים שלה נבנה בעיקר באמצעות פרסום סמוי. אבל ברור שסביבה יש תמיכה ממבנים עסקיים, שמאפשרת לה להוציא סרטים, גם אם עם הפצה צנועה.

הצלחות שלא התרחשו

לאחר יציאת “שכנים טובים” הציפיות ל”סיפור משפחתי חם” לא התממשו.
הביקורות מציינות:

– כובד אידיאולוגי במקום דרמטורגיה,
– אלוזיות פוליטיות מיותרות,
– תת-טונים לאומניים,
– היעדר עומק אמנותי,
– קטעים שמזכירים יותר הרצאות תעמולה מאשר קולנוע.

הדירוגים בפלטפורמות המקצועיות נותרו נמוכים, והתגובות — קשות. אבל הפרדוקס הוא שיפרמובה עצמה ממשיכה להופיע בשדה התקשורתי. סרטיה נידונים, מועברים, מצוטטים. אפילו הסרת הסרט ממקורות רשמיים רק הגבירה את האפקט.

הדגש הסופי

“שכנים טובים” הפכו לא רק לדרמה, אלא לרנטגן של הזמן:
איך אידיאולוגיה מתחפשת לסיפור משפחתי,
איך סמנים תרבותיים הופכים לנשק,
איך קהל מקוון חושף מיד זיוף.

הסקנדל סביב הסרט מדבר לא כל כך על איכות הסרט, אלא על מצב התרבות הרוסית — מפולגת, עצבנית, מוכנה לרדיקליזציה.

ובמובן הזה, היעלמות הסרט מהפלטפורמות — היא רק פרק חדש, ולא סוף הסיפור.

חדשות ישראל | Nikk.Agency