באיראן, על רקע הפגנות המוניות, נרשם כשל חמור בעבודת Starlink: לפי נתוני Iran Wire ותצפיות מקצועיות, בתוך המדינה מצאו דרך לחסום את אות האינטרנט הלווייני. במקביל, השלטונות ניתקו את הרשתות הבינלאומיות והפנימיות, כולל שירותי גישה לווייניים, כדי להגביל את הפצת המידע.
הפרט המרכזי בסיפור הזה הוא אופי ההפרעות. חוקר האינטרנט אמיר ראשידי הצהיר כי בתחילה נקטע כ-30% מתעבורת Starlink, ולאחר מכן המדד עלה ליותר מ-80%. אלו כבר לא “הפרעות רגילות”, אלא סימנים לחסימה מערכתית ומקיפה.
טכנולוגיית חסימה המכונה “ברמה צבאית”
ראשידי מדגיש: מדובר בהפרעות הדומות לפעולת ציוד ברמה צבאית, וכי אותות כאלה נגד Starlink באיראן לא נרשמו בעבר. להערכתו, הטכנולוגיה המיושמת מורכבת, דורשת פריסת מקורות הפרעה רבים ולא נראית כאלתור.
נשמעת גרסה נפרדת על המקור: או שהפתרון פותח בתוך איראן, או שהציוד והיכולות יכלו להתקבל מבחוץ — בראש ובראשונה מוזכרות רוסיה או סין. עם זאת, מצוין כי “החוסמים” מופצים במדינה באופן לא אחיד, ולכן איכות Starlink יכולה להשתנות מאוד בהתאם למיקום: במקום מסוים הקשר עדיין עובר, ובמקום אחר כמעט נעלם לחלוטין.
מדוע דווקא Starlink הפך לצומת קריטי
על רקע ניתוקי האינטרנט הרגיל, Starlink נתפס כ”ערוץ האחרון” שדרכו אנשים יכלו לצאת לרשת בלתי מבוקרת, להעביר וידאו, לאשר אירועים, לתאם עזרה. לפי הערכות, מספר המנויים של Starlink באיראן הגיע ל-40–50 אלף איש.
בקיץ 2025, כאשר איראן כבר הגבילה את הגישה לאינטרנט, חלק מהמשתמשים הצליחו לקבל גישה לא מצונזרת דווקא דרך השירות הלווייני. לכן הכשל הנוכחי נראה כניסיון לסגור גם את הפרצה הזו — כבר לא באמצעות חסימות מנהליות של ספקים, אלא באמצעות השפעה פיזית על ערוץ הרדיו.
הקשר של ההפגנות והחסימה המידעית
ההפגנות באיראן נמשכות, המפגינים יוצאים לרחובות בערים גדולות, כולל טהראן ומשהד. מדווח על מספר הרוגים העולה על מאה ועל מעצרים נרחבים. השלטונות במקביל מזהירים את ארה”ב וישראל מהתערבות ומשמיעים איומים על פעולות תגמול.
בגלל ניתוק הקשר והגישה החיצונית לרשת, הערכת היקף ההפגנות ורמת האלימות הופכת לקשה יותר ויותר. לכן בחו”ל חוששים כי החסימה המידעית עשויה ליצור תנאים לדיכוי קשה יותר: כאשר אין וידאו, אין אישורים, אין כרוניקה עצמאית — קל יותר “לשכתב” את המציאות.
נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הביע בפומבי תמיכה במפגינים, תוך שימוש בניסוחים על “חירות” איראן ונכונות ארה”ב לעזור. על רקע הצהרה זו, טהראן מגבירה את הרטוריקה על “התערבות חיצונית”, והמאבק הטכנולוגי סביב הקשר הופך לחלק מההסלמה הפוליטית.
סין, רוסיה ו”ניסויי שדה” בשטח איראן
בשדה המידע נדונה הגרסה כי איראן עשויה להפוך לפלטפורמה שבה נבדקים בפועל שיטות דיכוי של תקשורת לוויינית. לפי אחד מקווי הדיווחים, רוסיה יכלה לספק ציוד, וסין — מחקרים והנחיות יישומיות לדיכוי האות בתחום Ku.
מודגש בנפרד כי בעבר הייתה דעה רווחת: לוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ קשה יותר “לחסום”, וההתאמה התדרית של Starlink הופכת אותו לעמיד. אבל הפרק הנוכחי מטיל ספק באמונה זו, כי היקף הכשל נראה כהוכחה ליעילות הגישה.
מסקנה חשובה נוספת היא ההבדל בין הגנה תוכנתית לחומרתית. SpaceX התאימה בעבר את התוכנה באוקראינה כדי להתמודד עם הפרעות, אבל במקרה האיראני הבעיה, לפי הגרסה הנדונה, עשויה להיות עמוקה יותר — ברמת החומרה והצפיפות של מקורות ההפרעה הקרקעיים.
מה המשמעות של פרק זה מעבר לאיראן
הסיפור עם Starlink באיראן — זה לא רק על צנזורה והפגנות. זהו אות לכך שאינטרנט לווייני, שנתפס כ”בלתי ניתן לניתוק”, עשוי להיות פגיע בנוכחות משאבים, טכנולוגיות ורצון פוליטי.
עבור האזור זה אומר עלייה בתפקיד הקשר כנשק: תחילה מכבים את הספקים, לאחר מכן לוחצים על הרשתות הניידות, ואז מגיעים לערוץ הלווייני. ועבור העולם החיצון — סיכון לנורמה חדשה, שבה משטרים לא רק יחסמו אתרים, אלא ינסו לדכא פיזית את תשתית התקשורת.
לכן הסיפור הזה חורג מגבולות “חדשות טכניות”: על רקע הפגנות, איומים ובידוד מידע, איראן מציגה מודל שאחרים עשויים לרצות לחקות — ובמובן זה NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מתעדים שהמאבק על הקשר הופך לאחד החזיתות המרכזיות של משברים מודרניים.
