״שצ’דריק״ — Carol of the Bells תחת אש: מדוע פוקרובסק הפכה לסמל של חג המולד האוקראיני

שצ’דריק, שצ’דריק, שצ’דריקה,
סנונית קטנה עפה והגיעה,
עמדה לה וציוצה חרישית,
לבעל הבית קראה, הזמינה לבוא…

עבור האוקראינים, פוקרובסק הוא לא רק נקודה על המפה במזרח המדינה. זהו המקום שבו נולדה המנגינה שהעולם כולו מכיר כ-Carol of the Bells. קלאסיקה של חג המולד, הנשמע בסרטים אמריקאים ובאולמות קונצרטים, יש לה מקור ברור — האוקראיני “שצ’דריק”, שנכתב כאן בתחילת המאה ה-20.

היום העיר הזו נהרסה במלחמה. דווקא באזור פוקרובסק בחג המולד הנוכחי נמשכים קרבות קשים, והפיקוד האוקראיני מצהיר בפומבי על כוונתו להחזיק בכיוון, למרות הלחץ של הכוחות הרוסיים. ההיסטוריה של המוזיקה וההיסטוריה של המלחמה נפגשו באופן בלתי צפוי בגאוגרפיה אחת.

העיר שבה נולד “שצ’דריק”

המלחין ניקולאי לאונטוביץ’ חי בפוקרובסק (אז — תחנת הרכבת גרישינו) מ-1904 עד 1908. הוא לימד בבית ספר למוזיקה, ניהל מקהלת עובדי הרכבת, כתב ועיבד מוטיבים עממיים.

דווקא כאן הושלם “שצ’דריק” — יצירה מקהלתית המבוססת על שיר פולחני אוקראיני. בשנת 1916 התקיימה הבכורה שלו בקייב, שהפכה במהירות את היצירה למוכרת הרבה מעבר לגבולות הסביבה המוזיקלית המקצועית.

המוזיקה הפכה ליותר מסתם מספר לחג המולד. היא הפכה לסמן תרבותי — יצירה קצרה, ריתמית, קלה לזכירה, הנושאת אינטונציה אוקראינית.

מוזיקה כדיפלומטיה

לאחר האירועים המהפכניים והמלחמה, הממשלה האוקראינית השתמשה בתרבות ככלי להכרה בינלאומית. בשנת 1919 נשלחה המקהלה הלאומית לסיור באירופה עם תוכנית שבה תפסו יצירותיו של לאונטוביץ’ מקום מרכזי.

אירופה, ולאחר מכן קנדה וארה”ב, שמעו את “שדריק” בשנת 1922 כבר בביצוע המקהלה הלאומית האוקראינית. המדינה אז לא הוכרה, אך המוזיקה עשתה את מה שהדיפלומטיה לא הצליחה: היא הבהירה שיש תרבות אוקראינית נפרדת עם קול משלה.

איך “שצ’דריק” הפך ל-Carol of the Bells

בשנת 1936 כתב המלחין האמריקאי פיטר וילחובסקי טקסט באנגלית, והתאים את המנגינה להפקת רדיו ב-NBC. כך נוצרה הגרסה הידועה כיום כ-Carol of the Bells.

מאותו רגע הפכה הקוליאדה האוקראינית לחלק מהקנון העולמי של חג המולד. עם זאת, מקור המנגינה עבור הקהל הרחב נמחק — סיפור טיפוסי של השאלה תרבותית במאה ה-20.

המחיר ששילם המחבר

לאונטוביץ’ לא זכה לראות את הצלחת המוזיקה שלו בעולם. בינואר 1921 הוא נרצח בכפר מרקובקה. אדם שהציג את עצמו כעובד ה-VChK ביקש ללון, ובלילה ירה במלחין ושדד את הבית.

מאוחר יותר אישרו מסמכים ארכיוניים: הרצח בוצע על ידי סוכן של שירותי הביטחון הסובייטיים. המלחין נקבר יחף — הרכוש נגנב. הוא היה בן 44.

פוקרובסק היום

לאחר יותר ממאה שנה, העיר שבה נוצרה אחת המנגינות המוכרות ביותר של חג המולד בעולם, שוב נמצאת במרכז המלחמה. פוקרובסק — צומת תעשייתי הרוס, כיוון אסטרטגי, קו חזית.

הכוחות האוקראיניים מצהירים שהעיר תוגן. הסמליות ברורה: המקום שממנו יצאה לעולם שיר חג המולד האוקראיני, היום מתנגד לניסיון למחוק את הזהות האוקראינית עצמה.

הסיפור של “שצ’דריק” — זה לא נוסטלגיה ולא אגדה יפה. זה תזכורת לכך שתרבות ומלחמה לעיתים קרובות מצטלבות, ומנגינות לפעמים חיות יותר זמן מאימפריות.

זו הסיבה שפוקרובסק עבור אוקראינה — יותר מגאוגרפיה. זו זיכרון, מוזיקה והתנגדות, המחוברים בשם אחד, שעליו העולם מדבר שוב היום. בהקשר זה חשוב לזכור שסיפורים כאלה ממשיכים להישמע גם היום — בחדשות, במוזיקה ובמאבק על הזכות להיות עצמך, על מה שכותב באופן קבוע НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

עיר “שצ’דריק” בקו החזית

פוקרובסק — עיר שבה בתחילת המאה ה-20 נוצרה אחת המנגינות המוכרות ביותר של חג המולד בעולם, היום נמצאת במרכז המלחמה. נכון ל-26 בדצמבר 2025 המצב בעיר ובסביבתה נותר מתוח ביותר: פוקרובסק — אחת הנקודות הפעילות ביותר בחזית במחוז דונצק.

הקרבות מתנהלים לא רק סביב העיר, אלא גם בתוכה. באזורים הדרומיים נרשמת נוכחות של יחידות רוסיות, המנסות להראות שליטה על ידי תליית דגלים לצילום ולצילום וידאו. לפי הערכות סוף דצמבר, בתוך העיר עשויים להימצא כ-1100 חיילים רוסים, אך אין להם שליטה יציבה על פוקרובסק.

הכוחות האוקראיניים ממשיכים בפעולות נגד. בשבועות האחרונים הצליחו יחידות הכוחות המזוינים של אוקראינה להחזיר לשליטה כ-16 קילומטרים רבועים בחלק הצפוני של העיר, וכן לשחזר עמדות בשוליים המערביים. קו המגע נותר נייד, והקרבות נושאים אופי תמרוני.

בשל חוסר היכולת לכבוש במהירות את פוקרובסק, הפיקוד הרוסי שינה את כיוון הלחץ העיקרי, והגביר את ההתקפות על מירנוגרד השכנה. זה מצביע על ניסיון לעקוף את העיר מהאגפים ולהפריע ללוגיסטיקה האוקראינית.

רק ביום אחד בכיוון פוקרובסק נרשמו 28 עימותים קרביים. באזור העיר השמידו הכוחות האוקראיניים לראשונה את הרכב הרוסי החדש “אולן-2”, מה שמאשר את עוצמת הקרבות והשתתפות הטכנולוגיה המודרנית.

המצב ההומניטרי נותר קריטי. בקהילה של פוקרובסק מתגוררים פחות מ-1900 אזרחים, מתוכם כ-1250 — ישירות בעיר. ההפגזות המתמשכות הובילו להרס חלק ניכר מהתשתיות. מוסדות חינוך, מבנים תרבותיים ובתי מגורים נפגעו או נהרסו; שישה בניינים רבי קומות הוכרו רשמית כהרוסים לחלוטין.

פינוי אזרחים מסובך ולעיתים אפשרי רק בהשתתפות צבאית, בחלונות זמן מוגבלים ותחת אש.