זלנסקי דרך Jerusalem Post שלח לישראל אות ישיר: אוקראינה זקוקה לדיאלוג, וירושלים זקוקה לניסיון האוקראיני במלחמה עם Shahed

ב-14–16 במרץ 2026 נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נתן מספר אותות ציבוריים, המיועדים לא רק למערב בכלל, אלא גם לישראל בפרט. המשמעותי ביותר מהם נשמע בראיון ל-The Jerusalem Post, שפורסם ב-16 במרץ: זלנסקי הצהיר כי רוסיה עזרה לאיראן לשפר את הרחפנים Shahed, וכעת אותו ניסיון מלחמה כבר מאיים על ישראל, מדינות המפרץ והכוחות האמריקאים באזור. שם הוא גם ניסח ישירות את רעיון ההחלפה: לישראל יש מה שאוקראינה צריכה, ולאוקראינה יש מה שישראל עשויה להזדקק לו.

לציבור הישראלי הראיון הזה חשוב לא רק בגלל המשפט עצמו.

על רקע המלחמה באזור, המחסור במיירטים יקרים והתפקיד הגובר של רחפנים זולים, זלנסקי למעשה מציע לירושלים להסתכל על אוקראינה לא כמלחמה אירופית רחוקה, אלא כמדינה שכבר כמה שנים חיה בתוך האיום הזה, שאיתו כעת מתמודד גם המזרח התיכון. רויטרס בשבועות האחרונים דיווח בנפרד שארה”ב, קטאר ושותפים אחרים כבר דנים עם קייב בפתרונות אוקראיניים ליירוט Shahed, כולל מערכות זולות והחלפת ניסיון.

מה בדיוק אמר זלנסקי בראיון

הקו המרכזי של הראיון היה קשוח ביותר. זלנסקי הצהיר שאוקראינה הפכה למעין שדה ניסויים, שבו התפתחו Shahed: מהגרסאות המוקדמות של תחילת המלחמה הגדולה ועד המודיפיקציות הנוכחיות, שלדבריו כבר אי אפשר להשוות למה ששימש ב-2022.

הוא טוען שרוסיה לא רק השתמשה ברחפנים איראניים, אלא בהדרגה עזרה לפתח את סוג הנשק הזה, תוך הסתמכות על ניסיון קרבי של התקפות המוניות על שטח אוקראינה.

“ראינו כמה פרטים על אחד מהשאהדים שהושמד באחת ממדינות המזרח התיכון,” אמר. “סליחה, אני לא אגיד לכם, כי הסכמנו לא לחשוף בפומבי באיזו מדינה זה קרה.”

בנפרד הוא אמר כי איראן, לפי גרסתו, העבירה לרוסיה רישיונות לייצור, עזרה לבנות שני מפעלים והשתתפה בשלב מוקדם בהכשרה. זהו חלק חשוב מהטיעון שלו: בלוגיקה של זלנסקי, כבר לא מדובר בסכמת “ספק-קונה”. הוא מתאר כבר חילופי טכנולוגיה צבאיים מלאים, שהחלו עם הזמן לעבוד לשני הכיוונים.

החלק הרגיש ביותר בראיון הוא הטענה שמוסקבה, ככל הנראה, כבר משתפת את טהראן בפתרונות טכנולוגיים מעודכנים. זלנסקי התייחס לפרטים של אחד מהשאהדים שהופל במזרח התיכון, שבו, לדבריו, נמצאו רכיבים רוסיים. אבל כאן חשוב לשים גבול ברור: בשלב זה בראיון שפורסם זה מוצג בדיוק כהצהרת נשיא אוקראינה, ולא כחקר עצמאי מאושר על ידי המערכת עם ראיות שנחשפו.

למה זה נשמע כמו פנייה דווקא לישראל

בראיון זלנסקי אישר בנפרד שהצד הישראלי פנה אליו כדי להסכים לשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והדגיש שהוא מוכן לדיאלוג. הנוסחה הייתה ברורה ביותר: “יש לו מה שאני צריך, ולי יש מה שהוא צריך.” זה כבר לא רטוריקה של אמפתיה כללית. זו הזמנה לשיחה פרגמטית — על הגנה אווירית, יירוט רחפנים, טכנולוגיות גילוי וטקטיקות הגנה על תשתיות אזרחיות.

וזו לא מטאפורה דיפלומטית ריקה. רויטרס דיווח ב-5 במרץ שארה”ב וקטאר דנים עם קייב באמצעים אוקראיניים למאבק ב-Shahed, ומשלחת אוקראינית כבר שיתפה ניסיון מתאים בדוחה ובאבו דאבי.

ב-17 במרץ רויטרס כתב בנפרד שמיירטים אוקראיניים וגישות למאבק ברחפנים הופכים לנושא של עניין גובר במדינות המפרץ הפרסי. במילים אחרות, הניסיון האוקראיני כבר התחיל להפוך למומחיות צבאית ניתנת לייצוא.

זו כבר לא בקשה לאמפתיה, אלא הצעת עסקה

החוזק של הראיון הוא שזלנסקי מדבר עם ישראל לא בשפת מוסר מופשטת, אלא בשפת תועלת הדדית. אוקראינה אכן קיבלה ניסיון מעשי עצום בהתמודדות עם Shahed — לא במעבדה ולא בתרגילים, אלא תחת התקפות יומיות. בראיון הוא מדבר על 350–500 רחפנים איראניים ביום, ורויטרס בתחילת מרץ כתב שהחורף הזה רוסיה שיגרה על אוקראינה 19 אלף רחפנים ארוכי טווח. היקף הניסיון הזה לכל צבא באזור באמת קשה להתעלם ממנו.

אבל יש גם צד שני. זלנסקי במודע מקשר בין רוסיה לאיראן כאיום אחד ובכך דוחף את ישראל לבחירה אסטרטגית קשה יותר. עבור קייב זה הגיוני: אם מוסקבה עזרה להפוך את הרחפנים האיראניים למסוכנים יותר, אז הזהירות הישראלית ביחסים עם הקרמלין נראית פחות יציבה. עבור ירושלים זו כבר שאלה לא נוחה, כי היא נוגעת לא רק למלחמה באוקראינה, אלא גם לביטחון העצמי של ישראל.

זו הסיבה שהמשפט “НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency” בהקשר הזה נשמע לא כנוסחה מערכתית, אלא כתזכורת ישירה: עבור הקורא הישראלי הראיון של זלנסקי — זה כבר לא סדר יום חיצוני. זו שיחה על איך הניסיון של המלחמה באוקראינה יכול להפוך לחלק מההגנה של ישראל עצמה, אם טהראן ומוסקבה ימשיכו להחליף טכנולוגיות, ייצור וטקטיקות.

מה בחומר הזה מאושר ומה עדיין נשאר כהצהרה

מאושר שזלנסקי אכן נתן ראיון כזה, הצהיר על נכונות לשיחה עם נתניהו, קידם את רעיון החלפת הניסיון וקשר את האיום על ישראל עם שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-איראני. מאושר גם שעל רקע המלחמה באזור יש עניין אמיתי באמצעים אוקראיניים ליירוט ובמומחיות האוקראינית נגד רחפנים.

עדיין לא מאושר באופן עצמאי במישור הציבורי ההאשמה הטכנית המרכזית — שרוסיה כבר מעבירה לאיראן פתרונות משופרים ספציפיים ל-Shahed, שהתגלו בפרטי המכשירים שהופלו. זה אפשרי, זה מתאים ללוגיקה הכללית של התקרבות מוסקבה וטהראן, אבל במקרה זה אנחנו עדיין מתמודדים בעיקר עם עמדתו הציבורית של המנהיג האוקראיני, ולא עם חבילת ראיות שנחשפה.

למה לישראל כדאי להקשיב לזה בקפידה

במזרח התיכון כבר רואים שההימור על רחפנים זולים והמוניים משנה את אופי המלחמה. רויטרס כתב שלאחר תחילת ההסלמה הנוכחית איראן שיגרה על מדינות המפרץ מאות טילים ויותר מאלף רחפנים, ואנליסטים מעריכים את יכולות הייצור של איראן בכ-10,000 רחפנים בחודש. גם עם הגנה אווירית חזקה, כזה גל של איום מתיש את המערכת, מעלה את מחיר ההגנה ופוגע בתשתיות.

לכן הראיון של זלנסקי כדאי לקרוא לא כקריאה רגשית “תמכו באוקראינה”, אלא כאזהרה: אוקראינה כבר ראתה את מלחמת הרחפנים של מחר לפני אחרים.

ואם ישראל באמת רוצה להבין מראש איך נראית המלחמה הזו בטווח הארוך, יש לה טעם לא רק להקשיב לקייב, אלא גם לדבר איתה באופן ענייני — בלי האשליות הישנות על כך שניתן להמשיך לראות את הקווים הרוסיים והאיראניים של האיום בנפרד.