הרב הראשי של אוקראינה בוושינגטון: עצרות בקפיטול, ארוחות בוקר לתפילה ו”שבוע אוקראיני” כשיחה עם אמריקה, 4-9 בפברואר, 2026

בתקופה שבין 4–9 בפברואר 2026 הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן פרסם סדרת הודעות על נסיעתו העסקית לוושינגטון. מתוכן ההודעות ניתן לראות: זו לא הייתה “נסיעה פרוטוקולית”, אלא קמפיין ציבורי צפוף — עצרות, נאומים, פגישות עם פוליטיקאים ומנהיגים דתיים, השתתפות באירועים של “שבוע אוקראינה בוושינגטון”, וכן בפורמטים שבארה”ב משפיעים באמת על דעת הקהל — ארוחות בוקר תפילתיות ואירועי גאלה גדולים.

המסר שהוא חוזר עליו בעקביות הוא אחד: אמריקה משנה לעיתים קרובות את עמדתה כלפי המלחמה לא מהחדשות, אלא ממגע אישי. לכן הוא מתמקד ב”הסבר חי” — לדבר, לענות, להזמין אנשים משפיעים להגיע לאוקראינה ולראות הכל בעיניהם.

4 בפברואר 2026: עצרת ליד הקפיטול ותפקיד הכמרים

בפרסום מ4 בפברואר 2026 הרב כותב שהוא השתתף בעצרת תמיכה באוקראינה ליד הקפיטול של ארה”ב. הוא מפרט את מעגל המשתתפים: שגרירת אוקראינה בארה”ב אולגה סטפנישינה, חברי קונגרס מהממשל האמריקאי, מגיני אוקראינה וכמרים צבאיים של הכוחות המזוינים של אוקראינה, כולל ראש שירות הכמרים הצבאיים קולונל אולכסנדר וובקוטצ’ה, קצין הכמרים אולג סקנר ואישים ציבוריים נוספים.

חשוב יותר מהרשימה — הניסוח שלו, שניתן להוציא כחלק מרכזי מהחומר:

“יחד עם הכמרים — אנחנו קול הרוחני של אוקראינה, ונגיע לכל לב טוב בוושינגטון ובכלל בארה”ב!”

זו לא רק אמירה רגשית. היא מסבירה מדוע הקו הדתי והכמרי הפך לחלק מהדיפלומטיה האוקראינית: זהו שפה ששומעים במקום שבו הפוליטיקה היבשה “לא עובדת”.

5 בפברואר 2026: “לוח זמנים צפוף מאוד” וארוחת הבוקר התפילתית הכל-אמריקאית

למחרת, 5 בפברואר 2026, הוא מתאר את הנסיעה כזרם כמעט בלתי פוסק של פגישות ונאומים. הוא מזכיר במיוחד שבימים אלה בוושינגטון מתקיימת ארוחת הבוקר התפילתית הכל-אמריקאית — אירוע המוני שבו משתתפים אלפי אורחים מכל רחבי המדינה: אנשים מאמינים, מנהיגי קהילות, פעילים ציבוריים ועסקים.

בהודעה זו החשיבות היא לא “תמונת האירוע”, אלא מטרתו המעשית: לאחר הנאומים ניגשים אליו אנשים ברמות שונות — ולא רק מביעים תמיכה, אלא מתחילים לשאול באופן מעשי מה קורה באוקראינה וכיצד ניתן לעזור.

ציטוט המעביר את הלוגיקה שלו:

“לאחר הנאומים שלי ניגשים אליי אנשים שונים, מאנשי עסקים גדולים ועד חברי קונגרס ופקידים אמריקאים. הם מתחילים להתעניין בכנות במצב באוקראינה ורוצים להגיע לשם בעצמם, כדי לראות הכל בעיניהם ולהבין כיצד וכיצד הם יכולים לעזור”.

הוא כותב במפורש שלאחר סיום הנסיעה העסקית הוא מתכוון לעסוק בארגון ביקורים כאלה. להבנתו, זהו אחד הדרכים היעילות ביותר להפוך את ההזדהות לפעולה: כשחוזרים הביתה, אנשים הופכים ל”חברים ועורכי דין של אוקראינה” — מספרים לא “מהכותרות”, אלא מניסיון אישי.

6 בפברואר 2026: אירוע בקונגרס ונושא הילדים החטופים

בפרסום מ6 בפברואר 2026 הרב מדווח על השתתפותו באירוע לתמיכה באוקראינה בקונגרס של ארה”ב, שאורגן על ידי תנועת ALLATRA והכומר מארק ברנס. הוא מדגיש את ברנס בפסקה נפרדת, ומסביר מדוע הוא מתמקד בו: הכומר, לדבריו, הגיע לאוקראינה בהזמנה, ראה הכל במקום ולאחר מכן הפך ל”חבר ועורך דין של אוקראינה” בזירה הציבורית האמריקאית.

הוא גם מזכיר את נוכחותו של הארי טבאך, קפטן דרגה ראשונה בצי האמריקאי, שלדבריו מבלה זמן רב באוקראינה, עוסק בפעילות התנדבותית ועוזר למגינים פצועים.

אבל מרכז נאומו הוא הנושא הכואב ביותר, שהוא בוחר כ”נימוק מכה” לקהל האמריקאי:

“בנאומי דיברתי על הכואב ביותר: על אחד הפשעים הנוראים ביותר של רוסיה — על יותר מ-20,000 ילדים אוקראינים שנחטפו בפועל והועברו בכוח לשטח רוסיה. על ילדים שמנסים לקחת מהם את הזהות האוקראינית, להכריח אותם לשכוח את השפה, התרבות והמולדת שלהם”.

והלאה — קריאה ישירה לפוליטיקאים, מנהיגים ציבוריים ועסקים בארה”ב להגיע לאוקראינה ולראות את האמת בעיניהם. כאן סגנונו ישיר ביותר: לא “תמכו בנו”, אלא “בואו ותראו”.

7 בפברואר 2026: ארוחת הבוקר התפילתית האוקראינית ותהילים של דוד

בהודעה מ7 בפברואר 2026 הרב מתאר את רגע נאומו בארוחת הבוקר התפילתית האוקראינית בוושינגטון. הוא מדגיש את הסיום — תפילה בתהילים של דוד המלך:

“היום בוושינגטון, בארוחת הבוקר התפילתית האוקראינית, סיימתי את נאומי בתפילה — תהילים של דוד המלך”.

לקהל האמריקאי מחווה כזו אינה “פרט דתי”, אלא סמל מובן: הנושא האוקראיני מוצג לא רק כגיאופוליטיקה, אלא כמבחן מוסרי.

8–9 בפברואר 2026: ערב גאלה, תודה פומבית לארה”ב ו”אני יוצא מוושינגטון”

בפרסום מ8 בפברואר 2026 (לפי הקטע שלכם — “לפני 19 שעות”) הוא כותב על ארוחת הבוקר התפילתית וערב הגאלה הגדול במסגרת שבוע אוקראינה בוושינגטון. שם, לדבריו, נכחו סנאטורים, חברי קונגרס, דיפלומטים, נציגי עסקים גדולים ומובילי דעה. הוא נאם מהבמה, הודה לעם האמריקאי על תמיכתו באוקראינה, דיבר על הצורך להמשיך ולעזור יותר, והתפלל למען אוקראינה ישירות מהבמה.

הפרט השנוי במחלוקת והבולט ביותר שהוא מציין במפורש לפי תאריך זה הוא המוזיקה שהפעילו המארגנים:

“…וכן המארגנים השמיעו את השיר שלי ‘Donald Trump It’s time to fight’ בפני כל האורחים”.

אזכור דונלד טראמפ בשם השיר מכוון בבירור לנושא הפנימי האמריקאי: זו דרך “לתפוס” את הקהל ולהפוך את נושא אוקראינה לחלק מהשיחות לאחר האירוע — במסדרונות, במשרדים, במדיה.

ובנאום הסיום הקצר מ9 בפברואר 2026 הוא מסכם את הנסיעה כבר ללא מבנים ארוכים, כמעט בשיחה. להלן קטעים מרכזיים, הקרובים ביותר לאינטונציה שלו:

“אני יוצא עכשיו מוושינגטון, וושינגטון האורחת. שבוע אוקראינה עבר טוב: הרבה פגישות, הרבה אנשים טובים, חברים של אוקראינה”.

“אני בטוח: כשאנחנו מביאים את האמת — האמת תדחוק את השקר. דיברתי עם אנשים וראיתי איך משתנים אפילו אלה שלא הבינו מה קורה באוקראינה”.

“אני חוזר לאוקראינה בעוד כמה ימים ומחכה מאוד לחזור. אני יודע איך הטילים תוקפים עכשיו את אוקראינה, אני יודע כמה קר לכם… אבל הלב שלי איתכם, והחום של הלב שלנו ימס את הקור הזה”.

והנוסחה הסופית — כבר פנייה לשתי קהלים, האוקראיני והאמריקאי:

“תהילה לאוקראינה! God bless America!”

לקורא הישראלי הנסיעה הזו חשובה גם בכך שהרב הראשי של אוקראינה מופיע לא כ”קול נפרד של הדת”, אלא כאחד הנציגים הציבוריים הבולטים של הקהילה היהודית האוקראינית — קהילה שעומדת מהיום הראשון של המלחמה כתף אל כתף עם כל העם האוקראיני.

וכשהוא מדבר על האמת, על הכאב ועל הצורך בעזרה, זו לא אג’נדה מקבילה, אלא חלק מהמאבק הכללי של אוקראינה נגד התוקפנות הרוסית, הפוטינית — ברחובות, בדיפלומטיה, בצבא ובסיפורים האנושיים. לכן NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מתעדת נסיעות כאלה לא למען “התמונה”, אלא כסימן: מי ובאילו מילים שומר את אוקראינה במוקד של וושינגטון, ולמה השפה המוסרית — לפעמים חזקה יותר מנוסחאות יבשות.

מה זה מראה — עם תאריכים וללא סיסמאות

אם לאסוף את הפרסומים מ4, 5, 6, 7, 8 ו-9 בפברואר 2026 לטקסט אחד, מתקבלת תמונה די ברורה. זו ניסיון להוביל את הנושא האוקראיני בארה”ב דרך שלושה ערוצים בו זמנית:

1. במות פוליטיות ציבוריות (הקפיטול, הקונגרס, פגישות עם מחוקקים).
2. פורמטים דתיים (ארוחת הבוקר התפילתית הכל-אמריקאית וארוחת הבוקר התפילתית האוקראינית).
3. דיפלומטיה אישית (שיחות והזמנות להגיע לאוקראינה, כדי “לראות בעיניים”).

ובכל שלושת המקרים הוא משתמש באותה אסטרטגיה: לא לבקש “באופן כללי”, אלא ללחוץ על נקודות אנושיות ספציפיות — אחריות, אמת, ילדים חטופים, רושם אישי מהנראה.

כך נראה וושינגטון שלו השבוע — לפי תאריכים, לפי אירועים ולפי המילים שהוא עצמו בחר, כדי שיחזרו עליהן הלאה כבר לא רק אוקראינים.

הנסיעה לוושינגטון 4–9 בפברואר 2026 מראה כיצד היום נבנית “תמיכה ארוכה” באוקראינה: לא רק דרך משרדים ומשא ומתן, אלא גם דרך שיחה ישירה עם החברה האמריקאית — שם ההחלטות נולדות מאמון, אמונה וניסיון אישי.

הרב הראשי של אוקראינה בסיפור הזה נשמע כפני הקהילה היהודית של המדינה, שלא מתרחקת ולא “צופה מהצד”, אלא עומדת יחד עם כל העם האוקראיני. כתף אל כתף — נגד התוקפנות הרוסית, הפוטינית, נגד הניסיונות לנרמל את המלחמה, נגד העייפות והאדישות שמתחילים לאכול את התמיכה מרחוק.

ההימור שלו פשוט ועקשן: להראות את האמת, לדבר על הנושאים הכואבים ביותר, להביא אנשים להבנה לא דרך כותרות, אלא דרך מפגש אישי ואחריות אישית. והלאה הכל תלוי בשאלה שלא נפתרת בסיסמאות: כמה אנשים בארה”ב מוכנים לעבור מהזדהות לפעולה — ולשמור את אוקראינה על סדר היום, כל עוד זה באמת נחוץ.