Financial Times כותב: ארה”ב מוכנה לפתוח עבור קייב את הדלתות לעומקי הארכיונים המודיעיניים שלה. החלטה שמשנה את כללי המשחק. כעת המתקפות על מטרות רוסיות אינן רק רחפנים וטילים. זה גם מידע שמאפשר לראות את נקודות התורפה במקום שבו היה קודם רק ערפל.
מודיעין במקום מיליארדים
במקום חבילות סיוע כספי ישיר נוספות — מפה, מצפן ופנס. דונלד טראמפ, שאינו מעוניין לבזבז את מיסי האמריקאים על מלחמה זרה, בכל זאת עושה מהלך: הוא מתיר לשתף נתונים. “שינוי סייסמי”, כפי שכינה זאת אחד המקורות בבית הלבן. הנשיא האמריקאי דורש שבעלי הברית ירכשו בעצמם נשק מארה”ב ויעבירו אותו לאוקראינה. עסק מתוחכם ופרגמטי בעידן של מלחמה גדולה.
לונדון בצל וושינגטון
FT טוען: בריטניה כבר מסייעת לקייב במתקפות ארוכות טווח. כעת המשימה היא לבנות אסטרטגיה קולקטיבית של נאט”ו. כדי שהמתקפות לא יהיו סדרה כאוטית, אלא קצב קר. היכולת למצוא פרצות במערכות ההגנה האווירית של רוסיה הופכת לאמנות מלחמה בפני עצמה.
רחפנים, נפט ועצבים
מאוגוסט רחפנים אוקראינים תקפו לפחות 16 מתוך 38 בתי הזיקוק הרוסיים. יצוא הדיזל ברוסיה צנח לשפל של חמש שנים. כל מתקפה היא לא רק חור בגג המפעל, אלא פאניקה בשווקים, זו שאלה: ואיפה בפעם הבאה?
איזון בין מלחמה למשא ומתן
ובכל זאת נשמעת נימה מקבילה: השליח המיוחד קית’ קלוג אומר שארה”ב תלחץ גם על מוסקבה וגם על קייב. כדי להאיץ את סיום הסכסוך. אבל האם מלחמה אי פעם הסתיימה בלי המכה האחרונה?
היום מודיעין הוא נשק, ואולי חד יותר מטיל.