חיילים יהודים בכוחות המזוינים של אוקראינה: מדוע המלחמה באוקראינה לא “נעלמה מקווי החזית” עבורם – הג’רוזלם פוסט

15 בינואר 2026, המהדורה הישראלית The Jerusalem Post פרסמה (אנגלית) כתבה של העיתונאי מייקל סטאר על חיילים יהודים שממשיכים להילחם בצבא האוקראיני, בעוד “תשומת הלב של הקהל העולמי עוברת יותר ויותר למשברים אחרים” – המקור.

המחשבה המרכזית של החומר פשוטה וקשה: גם אם סדר היום התקשורתי משתנה, המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה לא נעצרה אפילו לעונה אחת, והיהודים של אוקראינה נשארים בין אלה ש”מחזיקים את הקו” מאז 2022, עוברים חורף אחרי חורף.

מפקד רחפן מודיעין מניקולייב: “להילחם למען המדינה שלך”

אחד הגיבורים המרכזיים של הכתבה הוא משה ביזסמוב, מפקד קבוצה קטנה של רחפני מודיעין. הוא משרת בצבא האוקראיני מאז 2018 וחווה את שלב הקרבות, שלעתים קרובות באוקראינה מקשרים למלחמה בדונבאס אחרי 2014. ביזסמוב הוא תושב ניקולייב, אב לשני ילדים, ועל פי החוזה היה אמור לסיים את שירותו באפריל 2022, כלומר זמן קצר לאחר תחילת הפלישה המלאה.

עם זאת, הנסיבות התפתחו אחרת. ברגע שבו היחידה שלו הייתה תחת מתקפה, ביזסמוב היה בתהליך שחרור. חיילים רבים שלו נפלו בשבי במריופול, וכפי שמצוין בחומר, שבעה מהם לא שוחררו עד למועד הפרסום. הוא האריך את החוזה ונשאר בשירות. על השאלה לגבי המוטיבציה התשובה קצרה ביותר: “להילחם למען המדינה שלך”.

בכתבה מודגשת גם פרט נוסף: ביזסמוב נפצע בתחילת המלחמה והייתה לו סיבה לעזוב את השירות עם שחרור מכובד. במקום זאת, הוא המשיך לעבוד דווקא במודיעין רחפנים — שם מחיר הטעות נמדד לא בסטטיסטיקה, אלא בחיי אנשים על הקרקע.

נהג BMP ו”האדם שעצר”: הסיפור של אנדרה צ’רנצקי

הדמות השנייה היא אנדרה צ’רנצקי, נהג רכב משוריין (BMP). בטקסט נאמר שהוא משרת מאז 22 במרץ (השנה לא מצוינת בחומר) ועבר דרך כמה מהפרקים המדממים ביותר של המלחמה, כולל בחמוט. צ’רנצקי נלחם שם פעמיים, כאשר אחת הרוטציות, לדבריו, נמשכה שבעה חודשים.

הקטע החזק ביותר בכתבה הוא הפרק שצ’רנצקי מספר כהמחשה של הבחירה שנעשתה “בתוך המלחמה”. כשהוא חוזר מכיוון בחמוט וכבר נמצא כקילומטר מהאזור הבטוח, הוא הבחין בחייל אוקראיני לכוד בהריסות של בניין הרוס. על פי הפרוטוקול, הרכב המשוריין לא אמור לעצור: הסיכון לצוות ולציוד גבוה מדי. צ’רנצקי עצר.

הוא יצא, חבש את הפצע, ואז למעשה כרת את הגפה ההרוסה שהחזיקה את הלוחם תחת ההריסות, ולאחר מכן הצוות שלו העמיס את הפצוע על הרכב המשוריין. בחומר מודגש: במעשה זה הוא סיכן את עצמו ואת אנשיו, אך הוא חשב שאחרת החייל “היה נשאר מאחור”, ואז כמעט בוודאות היו שוכחים ממנו.

צ’רנצקי מדבר על זהותו היהודית בצורה ישירה וללא קישוטים. הוא לא הסתיר שהוא יהודי, ותפס זאת כחלק מהשירות: “אם אתה מייצג את העם — אתה חייב לשמור על הרף גבוה יותר”. הוא מציין שנפצע שלוש פעמים, ומסביר מדוע הוא ממשיך להילחם: כדי שאף אחד לא יוכל לומר שהיהודים לא נלחמים.

לא כולם בחזית — וגם זו חלק מהאמת

בטקסט של Jerusalem Post אין רומנטיזציה. שם נאמר במפורש: כמו בקרב אזרחים אחרים של אוקראינה, גם בקרב היהודים היו כאלה שלא הלכו להילחם — מי שהסתתר בבית, חושש מגיוס, או ניסה להימנע מהקריאה. אחד ממנהיגי היהודים מודה בצער על חלק זה של המציאות, אך נציגים אחרים של הקהילות מדגישים: יש הרבה משרתים, פשוט קשה לציין מספר מדויק.

הסיבה היא במבנה הקהילה והחברה. יש מי שמעורב באופן פעיל בחיים היהודיים ונמצא על פני השטח, ויש מי שחי מחוץ למסגרת הקהילתית, ועל שירותו עשויים לא לדעת אפילו אנשים שבדרך כלל “מחזיקים את היד על הדופק”.

מחיר המלחמה: הרוגים, פצועים, חזרה ומוות בעמדה

הכתבה מפרטת מקרים ספציפיים של אבדות בקרב הלוחמים היהודים. אחד מהם הוא צבי-הירש (גרישה) זברגזדה, טבח ואב לשני ילדים. הוא נהרג ביוני בכיוון חרסון. במאמר מצוין חלומו — לפתוח מסעדה כשרה באודסה ולקבל יום אחד כוכב מישלן.

כמעט באותם זמנים מת אנדריי קורובסקי, מורה בן 32 בבית ספר חב”ד. הוא היה מפעיל רחפן, חזר לשירות לאחר פציעה בקרב ומת בחזית מהתקף לב. בקטע זה ניכרת במיוחד הצד ה”עורפי” של המלחמה: גם כאשר אדם לא נהרג מכדור או רסיס, המלחמה ממשיכה לפגוע בגוף.

גיבור נוסף הוא מקסים נליפה, שחקן ומנחה טלוויזיה אוקראיני בן 44. בחומר נאמר שהוא עזב את הטלוויזיה בתחילת הפלישה והלך להילחם, ובמאי נהרג בקרב. פרט נפרד מחזק את הקשר אוקראינה—ישראל: על פי נתוני הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה, בנו של נליפה באותו רגע נלחם במסגרת חטיבת “גולני” בעזה וקיבל את הידיעה על מות אביו ישירות בשירות.

כמה הם: הערכת האבדות והיקף ההשתתפות

אין “סטטיסטיקה יהודית” רשמית בצבא אוקראינה, ובכתבה מודגש שהמספרים משתנים. אך מובאת הערכה של נציגים יהודים: מאז 2022 מספר האזרחים היהודים של אוקראינה שנהרגו במלחמה עשוי להיות בין 100 ל-200 איש, כאשר רק בשנה שעברה נהרגו עשרות. על רקע זה נשמעת הערכה נוספת: כיום משרתים בצבא בערך פי שניים יהודים ממספר אלה שכבר נהרגו.

זו לא חשבונאות ולא ויכוח על מספרים. יותר כמו סימן לכך שמדובר לא בסיפורים בודדים, אלא בשכבה ניכרת של החברה, שנושאת את אותו מחיר המלחמה כמו השאר.

תפקיד הקהילות: הלוויות, עזרה למשפחות, כומר בחזית

בלוק חשוב בכתבה הוא על איך המבנים היהודיים באוקראינה לוקחים על עצמם את מה שבחיים שלווים היה נתפס כמובן מאליו. הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה (FJCU) מדווחת שהיא עוזרת לארגן הלוויות יהודיות יחד עם שליחי חב”ד, תומכת במשפחות כלכלית ומקיימת תפילות וקריאת קדיש על הנופלים.

במאמר מוזכר גם מתנדב יהודי הונגרי בנימין אשר — דוגמה לכך שהמלחמה מושכת לאוקראינה אנשים מחו”ל, וששאלת הקבורה המכובדת הופכת לחלק מהעבודה ההומניטרית.

מתואר בנפרד עבודתו של כומר צבאי, רב-סרן יעקב סיניאקוב, הקשור ל-FJCU. הוא מגיע לחפירות, מביא לחיילים ממתקים “טעם של בית”, מחלק ספרי תהילים למי שמבקש, מדבר עם מגויסים שרואים לראשונה את החזית ולא תמיד מתמודדים פסיכולוגית. לסיניאקוב יש תואר שני בפסיכולוגיה, ובחומר מודגש שהוא יודע “להתחבר” לאנשים לא דרך סיסמאות, אלא דרך שיחה אנושית.

שם מובאת גם מחשבתו, המסבירה את המורכבות המוסרית של המלחמה: לחלק מהחיילים קשה לקבל את עצם הרעיון של הרג, אך ב”מציאות של רוע”, לדבריו, הגנה על המשפחה והמדינה הופכת את הבחירה הזו לבלתי נמנעת.

למה זה חשוב לישראל

בכתבה יש משפט של תודה לישראל על כך שבתחילת המלחמה המדינה קיבלה פליטים אוקראינים. אבל המשמעות המרכזית רחבה יותר: עבור הקהל הישראלי אוקראינה הופכת יותר ויותר ל”נושא חיצוני”, בעוד שעבור האנשים בחזית זהו עניין של חיים ומוות, ללא הפסקות לשינוי מחזור החדשות.

הסיפור של הלוחמים היהודים בצבא אוקראינה הוא בו זמנית על אוקראינה ועל ישראל: על זיכרון משותף, על תגובה לאלימות, על קשרי משפחות שנמצאות משני צידי החזיתות והגבולות, ועל איך המלחמה קורעת את “החיים הרגילים” בנקודות הכי בלתי צפויות — מניקולייב וחרסון ועד חולון ובסיסי צה”ל.

זו הסיבה לכך שטקסטים כאלה חשובים לא כמחווה רגשית, אלא כמסמך של הזמן: שמות, עובדות, מילים ישירות של אנשים שנלחמים, קוברים, חוזרים אחרי פציעות ושוב הולכים לעמדות. בסדר היום הישראלי דובר הרוסית, שכבה זו של המציאות צריכה להישאר גלויה — ולשם כך פועלת נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

המקור מ-15 בינואר 2026 The Jerusalem Post (אנגלית) כתבה של העיתונאי מייקל סטאר:

https://www.jpost.com/international/internationalrussia-ukraine-war/article-883460