מומחה מנתח כי אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים עומדים מאחורי ההסכם בין רוסיה לאיראן.

ההסכם שנחתם על שיתוף פעולה אסטרטגי בין רוסיה לאיראן אינו מצביע על יצירת ברית צבאית ואינו מכיל התחייבויות להגנה הדדית. כך עולה מההבהרות הפומביות של נציגים רשמיים ממוסקבה ומהערות של מומחים בתחום, שלמדו את טקסט המסמך. מדובר במסגרת פוליטית וכלכלית, ולא בהסכם ביטחון קולקטיבי.

האות חשוב, במיוחד על רקע המתיחות המתמשכת סביב איראן והציפיות להסלמה אפשרית במזרח התיכון.

המשך הפורמט, ולא קו חזית חדש

הפרשן הפוליטי אנדריי אנטיקוב בראיון לערוץ הטלוויזיה Al-Hadath הדגיש: יש לראות בהסכם כהתפתחות של שיתוף הפעולה הקיים כבר בין מוסקבה לטהראן. המוקד המרכזי הוא כלכלה, מסחר, לוגיסטיקה ואנרגיה.

המסמך אינו מכיל ערבויות צבאיות. לדברי אנטיקוב, גם במקרה של תקיפות ישירות על איראן מצד ישראל או ארה”ב, רוסיה לא תהיה מחויבת להיכנס לעימות. פורמט שיתוף הפעולה בתחום הביטחוני מוגבל להסכמים נפרדים ואינו נושא אופי של ברית.

זה מבדיל באופן עקרוני את ההסכם מהסכמי הגנה קלאסיים ומסיר חלק מהציפיות שהועברו באופן פעיל במרחב התקשורתי.

הים הכספי, הקווקז וגיאוגרפיה רגישה

ההקשר האזורי נשאר אחד מהמרכיבים המרכזיים בדיאלוג הרוסי-איראני. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לאזור הים הכספי והקווקז הדרומי.

ההסכם של מדינות הים הכספי משנת 2019, האוסר על נוכחות כוחות זרים במימי הים הכספי, עדיין נחשב על ידי מוסקבה וטהראן כעוגן אסטרטגי. על רקע זה, באיראן עוקבים בדאגה אחרי הגידול בהשפעה האמריקאית באזור, במיוחד לאור היחסים הבלתי יציבים בין ארמניה לאזרבייג’ן.

מטרד נפרד עבור טהראן הוא פרויקט התחבורה “Trump Trail”, שיכול לקשר בין אזרבייג’ן, ארמניה וטורקיה. בפרשנות האיראנית הוא יוצר סיכון של בידוד בפועל של איראן מהגבול הארמני והחלשת מעמדו האזורי.

טכנולוגיות צבאיות וסדר יום גרעיני

שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן בתחום הטכנולוגיות הבלתי מאוישות נושא אופי נקודתי. מומחים מדגישים: לא מדובר בברית צבאית מערכתית או בהתחייבויות הדדיות ארוכות טווח.

באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, בסביבה המומחית נדונה האפשרות של תפקיד רוסי בשיקום מתקנים שעלולים להיפגע כתוצאה מתקיפות ישראליות-אמריקאיות. שר החוץ סרגיי לברוב הצהיר בעבר על אי רצון מוסקבה לתמוך בסנקציות האו”ם נגד איראן ואישר את הנכונות להשתתף בבניית תחנות כוח גרעיניות אזרחיות.

זה שוב מצביע על הבחנה: תמיכה בתחום הגרעין האזרחי — כן, מעורבות אוטומטית בעימות צבאי — לא.

לוגיקה דיפלומטית ללא הגמוניה

הדיפלומט הרוסי לשעבר ויאצ’סלב מטוזוב ציין במיוחד כי מוסקבה אינה תומכת ברעיון ההגמוניה האיראנית באזור. לדבריו, העמדה הרוסית מבוססת על עקרונות של איזון, שוויון בין מדינות ומניעת דומיננטיות של כוח אחד — במיוחד במפרץ הפרסי, החשוב באופן קריטי לכלכלה העולמית.

מטוזוב גם דחה פרשנויות שהופצו בתקשורת המערבית, לפיהן רוסיה כביכול מוכנה לשחק תפקיד של ערבה לביטחון הצבאי האיראני. בלוגיקה הרוסית, היחסים עם טהראן הם כלי לייצוב אזורי, ולא ברית נגד מדינות שלישיות.

על רקע זה, הדיווחים על דו”ח פנימי איראני המזהיר מפני תקיפות אפשריות מצד ישראל ופעולות תגמול של בעלי ברית, רק מדגישים את השבריריות של התצורה הנוכחית.

סיכום ללא אשליות

ההסכם בין רוסיה לאיראן מקבע שותפות פרגמטית, אך אינו יוצר התחייבויות אוטומטיות להגנה. בתנאים שבהם ישראל רואה בפעולות ישירות נגד תשתיות איראניות כתסריט ריאלי, ניואנס זה מקבל משמעות עקרונית — הן לאזור והן לפוליטיקה הגלובלית.

הקשר חשוב יותר מכותרות. זהו המסקנה העיקרית שמסיקים היום אנליסטים.

חדשות ישראל — Nikk.Agency