דרום לבנון שוב הופכת לחזית: למה ישראל התחילה במבצע קרקעי ומה זה אומר עבור הגליל

ב-16 במרץ 2026 צה”ל אישר רשמית את תחילת המבצע הקרקעי בדרום לבנון. עבור הישראלים זה לא רק עוד דיווח צבאי מהצפון, אלא רגע שבו ההיגיון של הרתעה ממושכת הוחלף בהיגיון של דחיקה ישירה של האיום מהגבול.

צבא ההגנה לישראל הודיע כי לעומק השטח הלבנוני החלה להתקדם הדיוויזיה הטריטוריאלית ה-91 “הגליל”. לדברי דובר צה”ל אביחי אדרעי, המבצע מכוון להשמדת תשתיות טרור מרכזיות, הרחבת אזור ההגנה הקדמי ויצירת שכבת ביטחון נוספת לתושבי הצפון. לפני כניסת הכוחות הקרקעיים, צבא ישראל תקף מטרות באזור זה באמצעות ארטילריה וחיל האוויר.

עבור תושבי קריית שמונה, מטולה, שלומי ויישובים אחרים בגליל העליון, ההחלטה הזו נקראת ללא ניסוחים מורכבים. אם האיום ממשיך להגיע מהשטח הלבנוני, ישראל כבר לא מוכנה לחכות שמישהו בביירות או מחוצה לה יפתור את הבעיה עבורה.

מדוע המבצע התחיל דווקא עכשיו

לפי הדיווחים, ההתקדמות מתפתחת מכיוון בליטת הגליל במזרח הגליל. על רקע זה, נראים במיוחד הירי האינטנסיבי של חיזבאללה באזור קריית שמונה בימים האחרונים. הצד הישראלי, ככל הנראה, מקשר אותם עם הצטברות כוחות ואמצעים בגבול לפני תחילת השלב ההתקפי.

במסגרת הדיוויזיה ה-91 פועלים חטיבת שריון מילואים, שלוש חטיבות חי”ר, כולל חטיבת המילואים “אלכסנדרוני”, חטיבת ארטילריה ויחידות מודיעין. במקביל, מדווחים כי כוחות הדיוויזיה המשוריינת ה-146 תפסו עמדות בגליל המערבי. היא כוללת שתי חטיבות שריון, שתי חטיבות חי”ר, חטיבת צנחנים ויחידות ארטילריה.

במילים אחרות, מדובר כבר לא בפשיטה חד פעמית בגבול, אלא בקונפיגורציה רחבה יותר של הקמפיין הצפוני. ישראל מראה בבירור שהיא מוכנה לא רק להגיב לאש, אלא גם לשנות את המציאות בשטח.

אזור חיץ כמטרה צבאית חדשה

ישראל דנה זה מכבר ברעיון של יצירת אזור חיץ בדרום לבנון, שאמור להסיר את האיום המתמיד של ירי רקטות על הגליל. במיוחד לאחר שתושבי הצפון רק החלו לחזור לבתיהם ההרוסים חלקית לאחר שנתיים של מלחמה. חזרה ללא ביטחון ממשי נראתה זמנית ושברירית מדי.

המפות שפורסמו על ידי צה”ל בשבועות האחרונים הצביעו על כך שבפרספקטיבה הצבא שוקל שליטה על המרחב עד לנהר הליטני. באופן רשמי, המבצע הנוכחי נקרא ממוקד. אבל אם שתי דיוויזיות נכנסות לשטח לבנון ומתבססות ברצועת הגבול לעומק של 7-10 קילומטרים, זה כבר לא נראה כמו פעולה מקומית צרה.

ההיגיון הישראלי פשוט וברור לכל משפחה בצפון: אף רקטה, אף רחפן, אף כוח תקיפה של חיזבאללה לא צריכים להיות במרחק שממנו ניתן לשתק שוב את החיים בגליל.

מה מראה ההתנהגות של לבנון

על רקע זה, גורם אחר חשוב במיוחד. לפי הדיווחים, הצבא הלבנוני נסוג מהגבול הלבנוני-ישראלי, ומאפשר למעשה לכוחות הישראלים להיכנס לדרום לבנון ללא עימות ישיר עם חלקי המדינה. זה נראה כהכרה שקטה בכך שביירות הרשמית לא רוצה לשלם על מלחמה גדולה חדשה למען האינטרסים של חיזבאללה ואיראן.

נשיא לבנון ג’וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם כבר הצהירו מספר פעמים כי הם דורשים מחיזבאללה להניח את הנשק ולהפסיק את ההתקפות על ישראל מהשטח הלבנוני. עמדתם מובנת: המדינה נמצאת במשבר כלכלי ופוליטי עמוק, ועימות מלא חדש עלול להרוס את לבנון לחלוטין.

בתגובה, חיזבאללה, לעומת זאת, הבהירה שהיא מוכנה לפתוח חזית שנייה נגד ישראל וארה”ב למען תמיכה באיראן. זהו הפיצול המרכזי שהופך כעת לברור יותר ויותר: למדינה הלבנונית יש אינטרס אחד – לשרוד, לארגון השיעי הפרו-איראני יש אינטרס אחר – לגרור את המדינה למלחמה אזורית זרה.

חיזבאללה מאבדת לא רק עמדות, אלא גם כיסוי פוליטי

זו הסיבה שהמתרחש בדרום לבנון נראה לא רק כפרק צבאי נוסף. יותר ויותר סימנים מצביעים על כך שחלק ניכר מההנהגה הלבנונית כבר לא רוצה לכסות את חיזבאללה אפילו באופן פורמלי. עבור החלק הנוצרי של לבנון, עבור רבים מהסונים, וגם עבור חלק מקבוצות אחרות בתוך המדינה, השמדת תשתיות הצבא של חיזבאללה כבר לא נראית כמשימה זרה.

יתרה מכך, יש דיווחים כי סוריה השכנה מחזקת את הגבול עם לבנון כדי לצמצם את האפשרויות להברחת נשק איראני דרך השטח הסורי. אם זה אכן כך, אז לחיזבאללה מצטמצם לא רק מרחב התמרון בגבול עם ישראל, אלא גם הלוגיסטיקה של האספקה.

בהקשר זה, המבצע הנוכחי של צה”ל כבר קשור לא רק לביטחון אזורי הגבול של ישראל, אלא גם לשינוי אזורי רחב יותר, שבו הציר האיראני מאבד בהדרגה את חופש הפעולה.

מה אומרים בישראל ומה מצפים בצפון

שר הביטחון ישראל כץ ניסח את העמדה בצורה מקסימלית. הוא הצהיר כי צה”ל החל במבצע קרקעי כדי להסיר איומים ולהגן על תושבי הגליל והצפון של ישראל. לדבריו, מאות אלפי תושבים שיעים בדרום לבנון, שכבר עזבו את בתיהם, לא יוכלו לחזור לאזורים דרומית לנהר הליטני עד שלא תובטח בטיחות תושבי צפון ישראל.

הצהרה זו חשובה לא רק כאלמנט של לחץ על חיזבאללה. היא מראה שירושלים לא מתכוונת לחזור למודל הקודם, שבו תשתיות הטרור שוקמו בהדרגה ליד הגבול, ואז כל המדינה שוב שילמה על כך בגיוסים, פינוי וערים הרוסות.

בעיתונות הישראלית גם האווירה משתנה באופן ניכר. אפילו אותם פרשנים שקשה לכנותם תומכי הקו הקשה, כותבים כעת במפורש: ישראל לא צריכה הכרה מצד לבנון, לא צריכה שלום יפה על הנייר ולא צריכה תוכניות חיצוניות נוספות אם הן לא מבטיחות דבר אחד – שאף רקטה ואף רחפן לא יחצו את הגבול.

ובמובן זה, חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency מתעדות את עיקר הרגע: החזית הצפונית היום הפכה לשאלה של יציבות פנימית של ישראל ולא של מדיניות חוץ. עבור תושבי הגליל זה לא ויכוח על דיפלומטיה. זו שאלה של חזרה לחיים נורמליים, פתיחת בתי ספר, עבודה של עסקים והתחושה שהמדינה באמת הרחיקה את האיום מבתיהם.

לאן הכל הולך הלאה

כעת המבצע מוצג כמוגבל וממוקד. אבל כבר ברור שהשלכותיו יהיו רחבות הרבה יותר מכמה קילומטרים של התקדמות. אם צה”ל יתבסס ברצועת הגבול וימשיך לדחוק את תשתיות חיזבאללה צפונה, ישראל למעשה תתחיל לבנות ארכיטקטורת ביטחון חדשה בכיוון הלבנוני.

השאלה המרכזית בימים הקרובים היא עד כמה ירושלים מוכנה ללכת ועד כמה חלשה תהיה יכולת חיזבאללה להחזיק את דרום לבנון תחת שליטתה הקודמת. לא פחות חשוב גם: האם ביירות הרשמית תמשיך להתרחק ממלחמה זו או תנסה שוב לתמרן בין הצהרות בינלאומיות למציאות בשטח.

עבור ישראל התשובה כבר, ככל הנראה, התקבלה. לאחר שנתיים של מלחמה וחיים מתמידים תחת איום בצפון, המדינה החליטה כי ביטחון הגליל לא יכול עוד להיות תלוי בהבטחות לבנון, בלחץ צרפת או בחישובי טהרן. כעת היא תקבע על ידי נוכחות כוח במקום שממנו הגיע האיום בעבר.

זו הסיבה שהמבצע הקרקעי בדרום לבנון ב-16 במרץ 2026 נראה כקו פרשת מים. לא רק צבאי. פוליטי, אזורי ואנושי גם כן. עבור צד אחד זו ניסיון להציל את צפון ישראל ממלחמה ארוכה חדשה. עבור הצד השני – תזכורת כואבת שהעידן של שימוש ללא עונש בשטח הלבנוני נגד ישראל עשוי להגיע לסיומו.