האות ממינכן לגבי עזה: ללא פירוק חמאס מנשקו, השלב השני של תוכנית טראמפ אינו אפשרי

הצהרת הנציג העליון של ‘מועצת השלום’ ניקולאי מלדנוב במינכן נשמעה כניסיון להחזיק מבנה שמתפרק. הנוסחה פשוטה: אם לא יעברו לשלב השני של התוכנית האמריקאית, הלחימה בעזה תחזור.

אבל מאחורי הזהירות הדיפלומטית מסתתרת לוגיקה הרבה יותר קשה. כדי להתקדם, יש להסיר את המכשול העיקרי – המבנים החמושים שממשיכים לשלוט בשטח.

וכאן מתחילה הפוליטיקה האמיתית, ולא נוסחאות כנסיוניות.

מה בדיוק מציע מלדנוב

שלטון הטכנוקרטים – רק אחרי השקט

לדברי הדיפלומט, על המגזר לנהל ממשלת מעבר של מומחים תחת פיקוח בינלאומי. קבינט כזה יוכל לעסוק בשיקום, במשימות הומניטריות, בכלכלה.

עם זאת, הוא מדגיש, אין טעם לשלוח לשם טכנוקרטים אם הפסקת האש ממשיכה להיות מופרת. במקרה כזה, הגוף החדש פשוט יאבד לגיטימציה ויהפוך לעוד פרק של כישלון.

המסר ברור: קודם ביטחון, אחר כך ניהול.

מי צריך להניח את הנשק

בהצגה שהביאו עיתונאים לאחר הנאום, מלדנוב דיבר רחב יותר מאשר רק על חמאס. פירוק הנשק, לדבריו, צריך לכלול את כל הקבוצות – כולל ‘הג’יהאד האסלאמי’ וכל מבנה שיש לו טילים, מנהרות ויכולות ייצור.

רק בתרחיש כזה, הוא טוען, ישראל תוכל להוציא את הכוחות, והשיקום הרחב יקבל סיכוי להתחיל.

המשפט ‘אין דרך אחרת אם לא רוצים לחדש את המלחמה’ נשמע כמרכזי.

איפה נוצר הקשר העיקרי

פירוק נשק ללא הסכמה

הבעיה היא שדרישת פירוק הנשק נשמעת הגיונית על הנייר וכמעט בלתי אפשרית בשטח ללא שימוש בכוח. חמאס לא מראה נכונות לוותר מרצון על השליטה והנשק.

לכן, בין ‘השלב השני’ למציאות נוצר פער.

אם הסרת המבנים החמושים נחוצה להתקדמות, והמבנים עצמם מתנגדים, השאלה עוברת אוטומטית מדיפלומטית לצבאית. בדיוק את הדילמה הזו דנים כעת אנליסטים ומערכות עיתונים שעוקבים בקפידה אחר התפתחות האסטרטגיה הישראלית והיוזמות הבינלאומיות. בפרסומים נאנוווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency הודגש לא פעם: כל תוכנית שמתעלמת משאלת השליטה בכוח, במוקדם או במאוחר תיתקל בחזרה לפעולה.

הפסקת האש כתנאי ולא כתוצאה

מלדנוב מתעקש: ההפרות של הפסקת האש חייבות להיפסק. עם זאת, הוא נמנע מהצבעה ישירה על מי בדיוק נושא באחריות, ומסתפק בקריאה כללית לריסון.

שפה כזו מוכרת לדיפלומטיה הבינלאומית. אבל בפועל ישראל מעריכה את המצב אחרת: כל עוד לקבוצות יש טילים ותשתיות, כל הפסקת אש נתפסת כהפסקה זמנית.

המרכיב הבינלאומי והגבולות שלו

מי מוכן לשלוח כוחות

נדונה בנפרד הרעיון של נוכחות בינלאומית. כרגע הפרטים מועטים: רק כמה מדינות הביעו נכונות להשתתף, ותהליך הקמת משימה כזו נותר מורכב.

מלדנוב שם דגש על דבר אחר – על הקמת כוחות ביטחון פלסטיניים חדשים. לדעתו, הם אלו שצריכים לשחק תפקיד מפתח ביציבות, ולא כוחות חיצוניים.

ריאליזם מול ציפיות

במינכן נשמעות לעיתים קרובות מילים גדולות על עתיד האזור. אבל התצורה הנוכחית נותרת קשה: ישראל דורשת הסרת האיום הצבאי, חמאס לא מוכן להיכנע, השחקנים הבינלאומיים מנסים למצוא נוסחה שתמנע סבב חדש.

על רקע זה, ההצהרה כי ללא מעבר לשלב הבא המלחמה תחזור, נראית לא כנבואה אלא כתיאור של מסלול כמעט בלתי נמנע.

הפרדוקס הוא שהמעבר עצמו לשלב השני עשוי גם לדרוש מלחמה.

ובדיוק עם הסתירה הזו הדיפלומטים יצטרכו כעת לחיות.