וייטנאם בין מוסקבה לפריז: רפאל כסמן של תפנית אסטרטגית

האנוי שוקלת את האפשרות לרכוש מטוסי קרב צרפתיים ובכך מאותתת על התרחקות הדרגתית מהתלות הקודמת בפלטפורמות רוסיות. החוזה הפוטנציאלי למטוסים Dassault Aviation הופך לא רק לשאלה טכנית, אלא לאינדיקטור של התפתחות גיאופוליטית.

מדובר במעבר אפשרי לסטנדרטים התואמים למערכות ניהול ותחזוקה מערביות.

מורשת התקופה הסובייטית

חיל האוויר של וייטנאם נבנה במשך עשורים סביב טכנולוגיה שהתקבלה ממוסקבה. בשירות נשארים Su-22, Su-27, Su-30, מטוסי אימון-קרב Yak-130.

ארכיטקטורה זו יוצרת תלות יציבה — מחלקי חילוף ועד הכשרת צוותים.

מדוע התחיל החיפוש אחר חלופות

בשנת 2022 האנוי הצהירה בפומבי על כוונתה לגוון את הרכישות. הסיכון הפוליטי והסנקציות, עליית עלויות התחזוקה והצורך בעדכון טכנולוגי מכריחים לחפש אפשרויות חדשות.

המשא ומתן סביב Dassault Rafale מאשר שההצהרות מתחילות להפוך לפרקטיקה.

העקבות הישראליים בנושא השריון

הוויתור על משלוחים חדשים של T-90S לווה בהחלטה אחרת: לשדרג את צי המכונות הישנות. בתהליך זה משחקות טכנולוגיות ישראליות תפקיד חשוב.

בחירה זו מדגימה שווייטנאם מחפשת מודלים היברידיים — עדכון הבסיס הסובייטי בעזרת פתרונות מערביים.

למומחים, שהערכותיהם מצוטטות בחדשות ישראל — Nikk.Agency, זהו דוגמה לקורס פרגמטי: לא לשבור את המערכת בבת אחת, אלא לשנות אותה בהדרגה.

חלון ההזדמנויות האמריקאי

לאחר הסרת האמברגו בשנת 2016, השוק האמריקאי נפתח בהדרגה. בשנים האחרונות וייטנאם רכשה ציוד אמריקאי בשווי של מאות מיליוני דולרים.

ברשימה — סירות משמר חופים, פלטפורמות אימון ופתרונות נלווים.

מה נשאר בהשהיה

הדיון על רכישת F-16 אפשרית נמשך, אך לא הגיע להסכמות סופיות. הסיבות — מפיננסיות ועד תשתיתיות.

המעבר למטוסי קרב מערביים דורש לוגיסטיקה חדשה, וזה יקר.

מחיר המודרניזציה

מדובר לא רק בטכנולוגיה. יש לשנות שדות תעופה, מערכות אחסון נשק, סטנדרטים של תחזוקה, הכשרת טייסים ומהנדסים.

אלו השקעות לשנים קדימה.

אבל בהאנוי, לפי ההצהרות, מוכנים לראות בהוצאות אלו כתשלום עבור אוטונומיה אסטרטגית.

דיווחים על רכישות מקבילות

במקביל, העיתונות האמריקאית, כולל The New York Times, כותבת על הסכמים סודיים בכיוון הרוסי. מוזכרים חוזים אפשריים לעשרות מטוסים ומערכות לוחמה אלקטרונית.

אם המידע יאושר, הוא יראה: וייטנאם לא בוחרת “או-או”.

איזון כאסטרטגיה

האנוי פועלת בזהירות. מרחיבה קשרים עם צרפת וארה”ב, משתפת פעולה עם ישראל, אך לא מנתקת קשרים עם מוסקבה.

גישה זו מאפשרת תמרון, הימנעות מהטיות חדות ושמירה על חופש החלטות.

דווקא הרב-כיווניות הזו הופכת היום למאפיין מרכזי של מדיניות ההגנה הווייטנאמית.