פפירוס ששובר את התנ”ך המוכר: מדענים שוב מדברים על “גזע הענקים”

החפץ המצרי העתיק שוב נמצא במרכז תשומת הלב של החוקרים ועורר ויכוחים הרחק מעבר לגבולות האקדמיה. מדובר בפפירוס אנסטסיה I — טקסט מהמאה ה-13 לפני הספירה, שנמצא בהמוזיאון הבריטי והפתיע בכך שהציע מבט חדש על האגדות התנ”כיות על הענקים.

המסמך הזה ידוע מזה זמן רב לאגיפטולוגים, אך היום קוראים אותו אחרת. לא כקוריוז של התקופה, אלא כמפתח אפשרי להבנת המקור של האגדות על שבטים מסתוריים ואנשים גבוהים במיוחד, המוזכרים בתנ”ך.

על הגל החדש של העניין בפפירוס כתב העיתון Daily Mail, ולאחר מכן הנושא יצא מגבולות כתבי העת המדעיים והפך שוב לנושא לדיונים ציבוריים.

מהו הפפירוס ולמה מתווכחים עליו

פפירוס אנסטסיה I הוא מכתב סאטירי של סופר מצרי בשם חורי לעמיתו. בטקסט הוא מתאר באירוניה ולעיתים בהגזמה מכוונת את האזורים המסוכנים של כנען ואת שבטי השאסו הנודדים, שלדבריו חיו באזורים ההרריים.

דווקא כאן מופיעה פרט שתפס את תשומת לבם של החוקרים המודרניים. המחבר מזכיר אנשים בגובה של עד חמש אמות — בערך בין שניים לשניים וחצי מטרים. עבור תקופת הברונזה, פרמטרים כאלה היו יוצאי דופן. בחברה שבה הגובה הממוצע היה נמוך בהרבה, אנשים כאלה יכלו בהחלט להיתפס כענקים אמיתיים.

הקשר עם הטקסטים התנ”כיים

תיאורים אלה מתחברים באופן בלתי צפוי עם עלילות תנ”כיות. בתנ”ך מוזכרים “בני ענק”, וכן ענקים אחרים, שלפי המסורת, פגשו בהם בני ישראל. מאותו שכבה תרבותית מגיע גם הדמות של גוליית — לוחם פלשתי בגובה יוצא דופן.

חלק מהחוקרים מניחים שדמויות תנ”כיות כאלה לא נוצרו יש מאין. לפי גרסתם, הסיפורים יכלו להתבסס על מפגשים אמיתיים עם שבטים של אנשים בגובה חריג, שחיו במזרח התיכון לפני כמה אלפי שנים.

היכן עובר הגבול בין טקסט למיתוס

עם זאת, רוב החוקרים קוראים לזהירות. לפפירוס אנסטסיה I יש אופי סאטירי מובהק. המחבר שלו לא התכוון לבצע תיעוד אתנוגרפי מדויק של המציאות. להפך, הטקסט מלא בהגזמות אמנותיות ומשמש יותר כדוגמה לאירוניה ספרותית של זמנו.

הארכיאולוגיה עדיין לא הציגה הוכחות פיזיות משכנעות לקיומם של עמים שלמים של אנשים-ענקים. אין קברים המוניים, אין שלדים שיאשרו את קיומה השיטתי של “גזע הענקים”.

למה החפץ הזה עדיין חשוב

גם אם הפפירוס לא מוכיח את קיומם המילולי של הענקים התנ”כיים, הוא אומר הרבה על הפחדים, הדימויים והדמיון של הציוויליזציות העתיקות. עבור המצרים ועמי האזור, נוודים גבוהים יכלו להיראות מפחידים ויוצאי דופן — עד כדי כך שעם הזמן דמויותיהם התעטפו במיתוסים.

דווקא כאן מופיע הקשר החשוב: טקסטים דתיים לעיתים רחוקות נוצרים בוואקום. הם סופגים רשמים אמיתיים, שמועות, סיפורים מוגזמים של נוסעים ולוחמים.

באמצע הדיונים האלה חדשות ישראל | Nikk.Agency שמים דגש על העיקר: ממצאים כאלה לא “מפריכים” ולא “מוכיחים” את התנ”ך ישירות. הם מראים כיצד נבנה עולם הדימויים של האדם הקדום ולמה דמויות מיתולוגיות יכלו להיות בעלות שורשים ארציים לחלוטין.

פפירוס אנסטסיה I נשאר טקסט — לא הוכחה סנסציונית, אלא חלון נדיר למחשבתם של אנשים מתקופת הברונזה. ובדיוק בגלל זה הוא ממשיך לרתק גם את החוקרים וגם את אלה שמחפשים את הגבול בין היסטוריה לאגדה.