הבחירות באוקראינה בזמן המלחמה: מה באמת אפשרי, באילו תנאים ולמה בקייב שוב דיברו על משאל עם

אוקראינה נכנסת לשנת 2026 עם פרדוקס שמובן היטב גם בישראל: המדינה נלחמת, חיה תחת משטר צבאי, אך במקביל נאלצת לענות על שאלות לגבי הלגיטימיות הדמוקרטית והבחירות העתידיות. בדיון הציבורי נשמעת יותר ויותר הנוסחה “בחירות לאחר הפסקת האש” – ובמקביל עולה הרעיון של משאל עם, שניתן תיאורטית לקיים ביום אחד עם ההצבעה לנשיאות.

על כך בפרשנות TSN (אוקראינית) סיפרו מומחים, שהם חלק מקבוצת עבודה מיוחדת ומעצבים ישירות את הכללים החוקיים לבחירות הראשונות.

לקורא הישראלי זו אינה חידה משפטית מופשטת. בישראל חיה קהילה אוקראינית ניכרת, וכאן נמצאים אזרחים אוקראינים בעלי זכות הצבעה. ושאלת “איך להצביע בחו”ל” הופכת לאחת מהקשרים הארגוניים הקשים ביותר של הקמפיין העתידי – לצד הביטחון, הרישומים והתשתיות של הקלפיות.

מדוע נושא הבחירות עלה דווקא עכשיו

בסוף דצמבר 2025 הוקמה ברדא העליונה קבוצת עבודה מיוחדת. משימתה – להכין שינויים בחקיקה לתקופה “מיוחדת” ולמעשה לכתוב את הכללים לבחירות הראשונות לאחר המלחמה כך שהמדינה לא תיפול לכאוס משפטי.

האות נראה מופנה לשני כיוונים בו זמנית. בתוך אוקראינה – זהו ניסיון להסיר מראש חלק מהשאלות על הלגיטימיות ועל איך בדיוק יתקיים המעבר לחיים פוליטיים נורמליים. לשותפים – הדגמה שקייב לא מוותרת על הליכים דמוקרטיים, אך לא מתכוונת לחקות בחירות במחיר הביטחון והאמון בתוצאה.

על רקע זה חוזר ונשנה הטיעון שהקבוצה רואה כבסיסי: הבחירות לא יתחילו “לפי רצון”, כל עוד פועל המצב הצבאי וכל עוד אין תנאים ליציבות יחסית.

האם ניתן לקיים בחירות לנשיאות תחת מצב צבאי

התשובה, שניתנת לרוב על ידי משפטנים ומארגנים, נשמעת נוקשה: לא.

ראשית, זהו איסור ישיר המעוגן בחקיקה על משטר המצב הצבאי. שנית, גם אם נניח פרצה פורמלית, נותרת המציאות המעשית: ביטחון הקלפיות, משלוח פתקי ההצבעה, הגנה על רשימות הבוחרים, אפשרות לתעמולה חופשית ועבודת המדיה, וכן גישה להצבעה למיליוני אנשים שנמצאים או בחזית, או בפינוי, או מחוץ למדינה.

מומחי קבוצת העבודה מדגישים: הדיון מתנהל סביב תרחיש לאחר המלחמה. והשאלה “מתי בדיוק” קשורה לא ללוח השנה, אלא לשני תנאים – הפסקת האש והפסקה או ביטול המצב הצבאי.

מדוע נשמעת הרעיון “בחירות + משאל עם ביום אחד”

פוליטית הרעיון נראה מפתה: לאחד שתי הצבעות גדולות, לקבל השתתפות גבוהה ובמקביל לתת לחברה תחושה שהיא משתתפת ישירות בהחלטה גורלית – במיוחד אם מדובר בפרמטרים של השלום העתידי.

אבל לתרחיש כזה יש כמה מגבלות.

הראשון – הנורמה הקיימת בחוק על משאל עם כלל-אוקראיני, שבו נקבע איסור לקיים משאל עם במקביל לבחירות לאומיות. כן, הפרלמנט יכול תיאורטית לשנות כלל זה, אך זו אינה תיקון טכני, אלא החלטה פוליטית עם השלכות.

השני – השאלה מי בכלל יכול ליזום משאל עם כזה. לפי עמדת המומחים, משאל עם ברמה כלל-מדינתית אינו “כפתור” שניתן ללחוץ עליו על ידי הנשיא או הרדא לפי רצונם. האפשרות שנותרת היא יוזמה עממית עם דרישות נרחבות לחתימות ולגיאוגרפיה של איסופן. בתנאי מלחמה זה נראה כדרך קשה ביותר, כמעט לא ריאלית.

השלישי – המצב הצבאי. כל עוד הוא פועל, גם משאלי עם אסורים.

“הבחירות לא צריכות להיות חלק מהסכם שלום”: הטיעון על ריבונות

אחת מהקווים המרכזיים בדיון היא לא רק “מתי”, אלא גם “על אילו יסודות”.

המומחים שמים דגש על עיקרון מהותי: אם הבחירות הופכות לתנאי או סעיף בהסכם שלום, אוקראינה מסתכנת להיראות כמדינה עם “ריבונות מופחתת”. זהו ויכוח לא על דמוקרטיה כערך, אלא על מי קובע את הכללים ובאיזו לוגיקה מתקבלות ההחלטות הפנימיות.

בפרשנות האוקראינית הבחירות הן הליך ריבוני, והיא צריכה להתחיל מתוך המערכת המשפטית, ולא בפורמט של תנאי חיצוני שנוסף למסמך בין הצדדים במלחמה.

“60 ימי דיון”: איך מנסים לשלב את החברה בתהליך

בהצהרות פומביות של פוליטיקאים אוקראינים נשמעה התוכנית: אם מופיע פרויקט מוסכם של הסכם גדול, הוא מוצג לדיון רחב למשך כ-60 ימים. ורק לאחר מכן אפשריים צעדים נוספים – כולל רעיון של משאל עם או צורות אחרות של לגיטימציה ציבורית.

בלוגיקה של גישה זו נראית ניסיון לסגור שני סיכונים בו זמנית.

הראשון – הסיכון של “כפו עלינו”. השני – הסיכון של פיצוץ פנימי, כאשר חלק מהחברה אומרת שלא שאלו אותה.

אבל לגישה זו יש נקודת תורפה: היא דורשת משטר הפסקת אש ממושך ויציב ומצב רגוע יחסית בתוך המדינה. בלעדיהם כל “תקופת דיון” הופכת למאבק של קמפיינים רגשיים והאשמות הדדיות.

הצבעה מקוונת: מדוע הרעיון נשמע אך מעורר התנגדות

מבחינת ארגון הבחירות, מודל היברידי (קלפיות וכלים דיגיטליים) נראה אטרקטיבי, במיוחד בגלל בעיית ההגירה ומיליוני אנשים בחו”ל. הוא יכול היה לעזור ברישום, שינוי כתובת הבוחר, בניית תורים והפצת זרמים.

אבל במחנה המומחים יש עמדה נוקשה: הצבעה מקוונת בבחירות הראשונות לאחר המלחמה – מסוכנת ביותר.

הסיבות מובנות גם לקורא הרחוק ממשפטים: איומי סייבר, התערבות, חוסר אמון בתוצאה, קושי להבטיח את סודיות וחופש ההצבעה בתנאי בית. רבות מהפרקטיקות האירופיות (למעט מקרים נדירים כמו אסטוניה) נבנו במשך שנים, דרך פיילוטים והרחבה הדרגתית. אוקראינה נמצאת במצב שבו כל טכנולוגיה שנויה במחלוקת יכולה להפוך לנקודת מחלוקת.

השאלה הכי ישראלית: איך יצביעו האוקראינים בחו”ל

לישראל הנושא הזה – מעשי.

הצד האוקראיני מכיר בכך שלמדינה אין תמונה מדויקת כמה בוחרים נמצאים בחו”ל והיכן בדיוק. בלעדיה אי אפשר לתכנן כראוי קלפיות, כוח אדם, ביטחון, לוגיסטיקה ואפילו מספרים בסיסיים של הדפסת פתקי הצבעה.

בין הפתרונות הנדונים – הרחבת רשת הקלפיות דרך הסכמים עם המדינות המארחות, הארכת משך ההצבעה ביום הבחירות או אפילו הצבעה מרובת ימים. כל זה דורש הסכמות ומשאבים.

במציאות הישראלית זה אומר: אם קייב תלך לפי תרחיש של הרחבת קלפיות בחו”ל, ערים ישראליות עם ריכוז של אזרחים אוקראינים עשויות להתמודד עם תורים, מגבלות תשתית ודרישות מוגברות לביטחון סביב ההצבעה. כאן יידרש מנגנון שקוף: היכן הקלפיות, איך להירשם, אילו מסמכים, איך להפיץ את הזרמים.

מחיר הבחירות: מדוע המספרים אינם משניים

בדיונים נשמעות הערכות שהבחירות עשויות להיות היקרות ביותר בהיסטוריה של המדינה. מדובר במיליארדי גריבנות, וזה לא רק משכורות הוועדות והדפסת פתקי הצבעה.

זה ביטחון, תחבורה, תקשורת, אבטחה, הכנת מקומות, הרחבת רשת בחו”ל, יצירת פתרונות מיוחדים להצבעת חיילים. בתנאים שבהם תקציב אוקראינה עמוס בהגנה, הבחירות הופכות אוטומטית לשאלה: מי ואיך יממן זאת, והאם זה לא יהפוך לנקודת מתח נוספת ביחסים עם השותפים.

סיכון לפילוג: מי “זכאי” להצביע

אחד מהתרחישים המסוכנים ביותר – “מיון” חברתי של אנשים לפי דרגת הסבל: אלה שעזבו, אלה שנשארו, אלה שנלחמים, אלה שאיבדו בית, וכן הלאה. בסביבת המומחים נשמע אזהרה: לוגיקה כזו הורסת את אחדות המדינה והופכת את הבחירות לכלי של ענישה הדדית.

לישראל זה נשמע מוכר: סכסוכים ממושכים לעיתים קרובות יוצרים קווי שבר פנימיים, שבהם השתייכות פוליטית מתחילה להימדד “במקום שבו היית ברגע הכאב”. אוקראינה מנסה מראש להניח כללים שממזערים את הפילוג הזה ולא הופכים את הבחירות למשאל עם על “נכונות החיים” של קבוצות אוכלוסייה שונות.

בית המשפט החוקתי כצוואר בקבוק של לגיטימיות

בדיון עולה גם סיכון מוסדי: בית המשפט החוקתי של אוקראינה פועל לא בהרכב מלא. להחלטות משפטיות מורכבות, הקשורות למשאלי עם ולמשטרי מעבר, זה יכול להיות קריטי – לא רק משפטית, אלא גם פוליטית. כל חולשה בבקרה החוקתית תנוצל נגד התוצאה: בתוך המדינה, במחלוקות בינלאומיות וכמובן במלחמת המידע הרוסית.

מה מציעה ועדת הבחירות המרכזית: “חודש למינוי” ו”חצי שנה להכנה”

ועדת הבחירות המרכזית מציעה תוכנית שנראית פרגמטית.

הלוגיקה היא כזו: לאחר הפסקה או ביטול המצב הצבאי ניתן למנות בחירות די מהר – בתוך חודש. אבל תהליך הבחירות עצמו, כלומר ההכנה האמיתית של הקמפיין, צריך להתחיל לא מיד, אלא לא לפני שישה חודשים. הזמן הזה נחוץ כדי לשקם את הרישומים, להכין קלפיות, לכתוב כללים להצבעה בחו”ל ולפתור את שאלת השתתפות החיילים.

בנפרד נדונה המסגרת הטריטוריאלית: ההצבעה לא מתוכננת בשטחים הכבושים, כמו גם בשטחי רוסיה ובלארוס. לאזרחים אוקראינים שנמצאים שם, נבחן תרחיש של הצבעה במדינות שכנות בטוחות.

ניתוח קצר מהמערכת

אוקראינה מכינה את הבחירות כפעולה מדינתית מורכבת, ולא כקמפיין רגיל. זו גישה כנה: עדיף להשקיע חודשים בכללים ובתשתיות, מאשר לקבל תוצאה מהירה שאף אחד לא יאמין בה.

לישראל יש כאן שני מסקנות.

הראשונה: אם קייב תלך בדרך של הרחבת קלפיות בחו”ל או הצבעה מרובת ימים, ישראל תהפוך בהכרח לחלק מהמערכת הזו. והשאלה תהיה כבר לא רק אוקראינית – היא תהפוך לארגונית ודיפלומטית.

השנייה: הרעיון “בחירות פלוס משאל עם” נראה מרשים לזירה הפוליטית, אך הוא נושא את הסיכונים המקסימליים – משפטיים, טכנולוגיים וציבוריים. לפי עמדת המומחים של קבוצת העבודה, כעת קייב שומרת במודע על המיקוד בבחירות לאחר המלחמה ומנסה לא להפוך את ההליך לאלמנט של סחר חוץ.

חדשות חדשות ישראל Nikk.Agency.