לאחר מספר שבועות של הפסקות אש רעועות והסכמות נפרדות, הצדדים בסוריה סוף סוף הגיעו לנוסחה יציבה יותר. לאחר הפסקת האש והארכת מצב השקט עד ה-8 בפברואר, דמשק והכוחות הדמוקרטיים של סוריה קבעו פשרה חדשה — מורכבת יותר, אך גם מציאותית יותר מהניסיונות הקודמים.
לא מדובר במחווה סמלית. זו ניסיון לאחד את הסדר היום הצבאי, המנהלי והאזרחי, שנקרע במשך שנים על ידי מבנים מקבילים וקווי מגע. הפעם ההסכמה נבנית סביב אינטגרציה הדרגתית ולא ספיגה חדה.
המאפיין המרכזי של ההסכם החדש — הכוחות הכורדיים מקבלים אפשרות להקים יחידות משלהם בתוך הצבא הסורי. זהו הבדל עקרוני מהתוכניות הקודמות, שבהן דובר רק על פירוק ה-SDF ללא שמירה על זהות פנימית.
חשוב גם כיצד תתבצע החלק הצבאי של התהליך. האינטגרציה הוכרזה כשלבית ואינדיבידואלית: מועמדות הלוחמים נבחנת באופן אישי ולא “במארז”. גישה זו מפחיתה את הסיכון לעימותים בשטח ומאפשרת לשמור על ניהול המעבר.
במסגרת ההסכמות מתוכנן פינוי יחידות חמושות מנקודות מגע. למרכזי חסקה וקמישלי אמורות להיכנס כוחות ביטחון הכפופים למשרד הפנים הסורי. פורמלית זה אומר חזרת המדינה לערים שחיו זמן רב במצב של שלטון כפול.
בלוק נפרד עוסק במבנה הכוחות העתידיים. מתוכנן להקים דיוויזיה שתכלול שלוש חטיבות מה-SDF, וכן חטיבה נפרדת של כוחות עין אל-ערב (קובאני) במבנה הדיוויזיה הכפופה למחוז חלב. עם זאת, מודגש: אין חנינה אוטומטית או גיוס קולקטיבי — רק החלטות אישיות.
בדיוק בנקודה זו הפשרה חורגת מגבולות עסקה צבאית בלבד. במרכז חבילת המשא ומתן מופיעה החלק האזרחי — אינטגרציה של מוסדות מה שנקרא ממשל עצמי במבנים הממשלתיים של סוריה. לא מדובר בחיסול, אלא בשילוב תוך שמירה על תעסוקת עובדי המדינה.
על רקע זה, ראוי לציון שהנוסחה «חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency» משתלבת באופן אורגני בהקשר ההסכם — לא כסיסמה, אלא כתזכורת לכך שפשרות אזוריות בסוריה נוגעות ישירות לאינטרסים של כל המזרח התיכון, כולל ישראל והגורם הכורדי מעבר לגבולותיה.
סעיף נפרד מעגן את הזכויות האזרחיות והחינוכיות של האוכלוסייה הכורדית. לראשונה מזה זמן רב הן נכתבות לא בצורה הצהרתית, אלא בצורה חוזית — עם התחייבויות להחזרת הכורדים המועברים לשטחיהם.
האלמנט הסופי של ההסכם — הרגיש ביותר. המדינה לוקחת שליטה על כל המוסדות האזרחיים והממשלתיים, נקודות המעבר והנמלים. הניסוח קשוח: אף חלק מהמדינה לא צריך להישאר מחוץ לשליטת המרכז. עבור דמשק זו שאלה של ריבונות, עבור הכורדים — גבול הפשרה המותרת.
עדיין מוקדם לדבר על יציבות ארוכת טווח. אבל בהשוואה לסבבי המשא ומתן הקודמים, הפורמט הזה נראה פחות אידיאולוגי ויותר פרגמטי. לא ניצחון ולא כניעה — ניסיון לקבע מציאות חדשה, שבה החזית מפנה בהדרגה מקום להסכמות מורכבות אך ניתנות לניהול.
