המחאות באיראן והמלחמה באוקראינה: מדוע קריסת משטר האייתוללות עלולה לפגוע ברוסיה

הנפילה הפוטנציאלית של משטר האייתוללות באיראן עשויה לשנות באופן ניכר את מאזן הכוחות סביב המלחמה באוקראינה — בראש ובראשונה משום שעבור מוסקבה איראן הפכה מזמן לא רק לשותפה פוליטית, אלא ל”עורף” תפעולי בתחום החימוש ועקיפת הסנקציות.

כך נאמר בניתוח של RBC-אוקראינה על גל המחאות באיראן ועל ההשלכות האפשריות לרוסיה ולאוקראינה אם השלטון בטהראן יתחלף.

התזה המרכזית של המומחים פשוטה ומעשית מאוד: היעלמות המשטר האיראני הנוכחי פירושה סיכון לניתוק ערוצי אספקת מוצרים צבאיים ורכיבים, כולל מל”טים, וכן פגיעה בתוכניות שדרכן מוסקבה מנסה לשמור על יצוא ורכישות בתנאי סנקציות.

מומחה לאיראן מהמכון הישראלי לביטחון לאומי (INSS), קצין מודיעין ישראלי לשעבר, בני סבתי, מקשר ישירות את יציבות המשטר בטהראן עם יכולותיה של רוסיה בחזית האוקראינית. להערכתו, אם השלטון הנוכחי באיראן יקרוס, ההשפעה על רוסיה תהיה “גדולה מאוד”, משום שאיראן תפסיק להיות מקור אספקה — ממל”טים ועד “אספקה” אחרת הנדרשת למלחמה.

כעת, לפי הערכות מקורות ומומחים, איראן מספקת לרוסיה חלק משמעותי ממה שעוזר לפצות על הפסדים ולשמור על קצב המלחמה. בלוגיסטיקה מודגש במיוחד המסלול דרך הים הכספי — הוא נוח בכך שהוא מספק קשר “איראן–רפ” ללא סיכוני מעבר מיותרים וללא תלות ישירה במסדרונות שליטה מערביים.

אבל הסיפור לא נגמר במל”טים. טהראן, כפי שמודגש בחומר, עוזרת למוסקבה גם ב”אקרובטיקה” של סנקציות: דרך רכישות ומכירות חוזרות, דרך תוכניות עם נפט ודלק, דרך שרשראות אפורות שבהן משתנים פורמלית מסמכים, מתווכים ותחומי שיפוט — אבל למעשה נשמרת משמעות אחת: לתת לרוסיה יותר אוויר תחת לחץ הסנקציות.

אם המנגנון הזה יתפרק, הנזק לרוסיה עשוי להיות כפול. ראשית, יאבד מה שכבר עובד כאן ועכשיו: אספקות, רכיבים, הסכמים, מסלולי תחבורה, רשתות תיווך. שנית, המשטר הבא באיראן (אם יהיה פרגמטי יותר ומכוון ליציאה מבידוד) עשוי לא לרצות לחזור על מודל ה”ברית” עם מוסקבה, שמביאה רעילות וסיכוני סנקציות חדשים.

הפוליטולוג האיראני אמיר צ’אהאקי מוסיף עוד שכבה — הלכי רוח ציבוריים. לדבריו, בתוך איראן יש רגשות אנטי-רוסיים חזקים, וזה חשוב לא כסיסמה, אלא כגורם למדיניות החוץ העתידית. אם הביקוש הציבורי ידרוש מרחק מהקרמלין, יהיה קשה יותר לשלטון החדש להסביר את שמירת הקשרים הישנים.

צ’אהאקי מציין שתי סיבות להלכי רוח אלו.

הראשונה — זיכרון היסטורי: באיראן זוכרים תקופות שבהן המדיניות הרוסית נתפסה כעוינת, וכאשר אימפריות שונות חילקו את ההשפעה על המדינה. זו לא נושא אקדמי לספר לימוד — זו “מדף רגשי” שקל לחזור אליו בזמני משבר.

השנייה — אסוציאציה מודרנית של רוסיה עם תמיכה במשטר האייתוללות. ההיגיון פשוט: אם הקרמלין נחשב לאחד הפטרונים החיצוניים של השלטון הנוכחי, אז החברה המוחה מעבירה אוטומטית את הכעס גם למוסקבה. צ’אהאקי מדגיש: רבים מהאיראנים נוטים להאשים את רוסיה בבעיותיהם, לפעמים מגזימים, אך רואים בקרבת טהראן לקרמלין כעובדה.

עבור אוקראינה הקשר הזה חשוב בשני כיוונים. הראשון — צבאי: פחות אספקות איראניות ופחות אפשרויות לעקיפת סנקציות פירושן הגבלות קשות יותר לרוסיה מבחינת משאבי המלחמה. השני — דיפלומטי וסנקציות: שינוי השלטון בטהראן עשוי להאיץ את ארגון מחדש של הבריתות האזוריות ולהקשות על מוסקבה לשמור על “מועדון” מדינות המוכנות לעזור בעקיפת הכללים.

עבור ישראל הנושא גם אינו מופשט. איראן היא אחד ממקורות האיום הביטחוניים המרכזיים של ישראל ובו זמנית אחד הגורמים החיצוניים שמזינים את יציבותה של רוסיה במלחמה נגד אוקראינה. לכן שינוי אפשרי של המשטר בטהראן — זו לא “חדשה זרה”, אלא אירוע שיכול לשנות גם את הקונפיגורציה במזרח התיכון וגם את התיאטרון האירופי של המלחמה.

עם זאת, תרחיש של “קריסת המשטר = ניצחון אוטומטי של אוקראינה” יהיה פשטני מדי. במקומו של המשטר עשוי לבוא כאוס מעבר, חלק מהמבנים עשויים להישאר, והמדיניות החוץ עשויה להשתנות לא באופן מיידי. אבל בכל אחד מהתרחישים עבור מוסקבה היעלמותו של טהראן הנוכחי כשותף אמין — זו אובדן של ערוץ יציב שפעל נגד אוקראינה ובעקיפין נגד האינטרסים של ישראל.

זו הסיבה לכך שנושא המחאות האיראניות נשמע יותר ויותר לא רק כדרמה פנימית של המדינה, אלא גם כגורם במלחמה הגדולה: כאשר קשר סמכותי אחד מתחיל להתערער, זה פוגע בשרשראות האספקה, בעקיפות הסנקציות וב”הדבקות” הפוליטיות שעליהן נשענת יכולתה של רוסיה להמשיך בתוקפנות — ובהקשר זה NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינים: קריסת משטר אפשרית באיראן עשויה להיות אחד האירועים שישנו את המצב סביב אוקראינה.