יהודית גרסה של סמבטאס: שם נשכח של קייב, קשר אפשרי עם נהר סמבטיון — גרסת ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי

היסטוריון אלכסנדר אלפיורוב – מאז תחילת הפלישה המלאה של רוסיה — קצין בכוחות המזוינים של אוקראינה, שירת ביחידות הכוחות המיוחדים “אזוב-קייב” והחטיבה ההסתערותית הנפרדת השלישית. יש לו דרגת רב-סרן במילואים של הכוחות המזוינים של אוקראינה.  מ-27 ביוני 2025 – ראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי.

שמו של קייב בתודעה הציבורית כמעט בלתי נפרד מדמותו של קי האגדי. גרסה זו, המתועדת ב”סיפור השנים החולפות”, הפכה מזמן לחלק מהקנון הבית ספרי ומהמיתוס הלאומי.

אך לקייב העתיקה, כפי שמקורות מהמאה ה-10 טוענים, היה שם נוסף — נדיר, מסתורי וכמעט שנעלם מהזיכרון ההיסטורי. שם זה הוא סמבטס. וסביבו מתנהלת היום דיון מורכב ולא מוערך מספיק על ההיסטוריה המוקדמת של העיר.

סמבטס, נהר סמבטיון וקייב

על קיומו של השם השני הזכיר ההיסטוריון אלכסנדר אלפיורוב, בניתוח מקורות ביזנטיים, אשר לעיתים נדירות מצוטטים מחוץ לסביבה האקדמית. מסקנותיו אינן מתבססות על כרוניקות מאוחרות, אלא על עדות ישירה של בן זמנו של האירועים.

מדובר בחיבור “על ניהול האימפריה“, שנוצר בשנת 948 על ידי הקיסר הביזנטי קונסטנטין השביעי. בטקסט זה קייב נקראת בירת רוס — ובמקביל מצוין שמה השני: סמבטס.

אזכור זה הוא ייחודי. לא בכרוניקות ביזנטיות מאוחרות יותר, לא בכרוניקות רוסיות עתיקות, ולא במקורות מערב אירופיים מופיע שוב סמבטס. להיסטוריונים אין טקסטים מקבילים או ממצאים ארכיאולוגיים שיכולים לאשר או להפריך ישירות את השם הזה.

דווקא הבדידות של המקור הופכת את סמבטס לחשוב במיוחד.

לפני החוקרים לא רק שם חלופי לעיר, אלא עקבות של שכבה נעלמת של מציאות היסטורית — אולי קשורה לשפה אחרת, תרבות אחרת או מעגל קשרים אחר.

מקור המילה סמבטס נשאר נושא למחלוקות. אף גרסה לא הוכרה כסופית, אך כל אחת מהן משקפת הקשר היסטורי מסוים של האזור.

הפרשנות הטורקית מקשרת את סמבטס למושג “מבצר גבוה” או גבעה מבוצרת. פרשנות זו נראית הגיונית מבחינת הגיאוגרפיה של קייב ותפקידה של העיר כמרכז הגנה.

הגרסה הסקנדינבית יוצאת מהאפשרות שמקורה ב-sand-bakki — “חוף חולי” או “חוף”. היא משתלבת היטב בתפיסה של הדנייפר כנתיב מסחר מרכזי ושל נוכחות הוויקינגים באזור.

ההשערה הגותית מציעה לקרוא את סמבטס כ”מקום איסוף סירות”, תוך הדגשת הפונקציה התחבורתית והצבאית של העיר. הגרסה הבלטית, מצידה, מפרשת את השם כ”מבנה בקצה” או “בית על בליטה”, בהתבסס על מקבילות פונטיות.

מקום מיוחד בשורה זו תופסת הפרשנות היהודית. היא מקשרת את סמבטס לנהר המיתי סמבטיון, הידוע מטקסטים יהודיים עתיקים. לפי מקורות אלה, סמבטיון הוא נהר שמעבר לו נמצאים כביכול “השבטים האבודים של ישראל”, ושזורם בעוצמה שישה ימים בשבוע ובשבת נעצר.

גרסה זו אינה מציעה זיהוי מילולי של קייב עם המיתוס המקראי. עם זאת, היא מצביעה על קשרים תרבותיים ואינטלקטואליים אפשריים של האזור בימי הביניים המוקדמים, כולל נוכחות קהילות יהודיות, סוחרים ומתווכים, שתפיסותיהם יכלו להשתקף בשמות גיאוגרפיים.

חשוב להדגיש: אף אחת מההשערות אינה בעלת יתרון מכריע. סמבטס נשאר תעלומה לשונית והיסטורית, שמשמעותה אינה ניתנת לצמצום לעם אחד או לשפה אחת.

לדעת אלפיורוב, עצם קיומו של שם כזה מעיד על זהות רב-שכבתית של קייב המוקדמת. העיר התפתחה בצומת דרכי מסחר, אזורים תרבותיים ומסורות דתיות, וההיסטוריה שלה אינה יכולה להיות מוסברת בגרסה כרוניקלית אחת.

ההיסטוריה של סמבטס היא תזכורת לכך שהעבר של קייב מורכב בהרבה מהתבניות המוכרות. מאחורי השם הידוע מסתתרים שכבות של משמעויות נשכחות, שעדיין דורשות הבנה — במה עוסקת באופן קבוע NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

סמבטיון: היכן מוזכר, כיצד מתואר ומה משמעותו

סמבטיון — נהר מיתולוגי, הידוע ממקורות יהודיים, עתיקים וביניימיים. הוא מעולם לא נחשב כאובייקט גיאוגרפי ממשי ובכל הטקסטים ממלא תפקיד של גבול סמלי, ולא נהר במובן המילולי.

במקורות יהודיים סמבטיון מוזכר בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין 65ב. שם נאמר כי “עשרת השבטים האבודים של ישראל” נמצאים מעבר לנהר סמבטיון. ההקשר — דיון בגבולות העולם המיושב ובגורל השבטים המוגלים, ולא תיאור של מקום מסוים.

המסורת המדרשית (כולל בראשית רבה וטקסטים אגדתיים מאוחרים) מתארת בפירוט את תכונות הנהר. לפי טקסטים אלה, סמבטיון:

• גועש, משליך אבנים, חול ואבק שישה ימים בשבוע;
• נעצר לחלוטין בשבת;
• ובכל זאת נשאר בלתי עביר, שכן חצייה בשבת אסורה על פי החוק הדתי.

כך, סמבטיון הופך לגבול כפול — פיזי ודתית, שאי אפשר לעבור אותו לא בכוח ולא בקיום החוק.

במסורת העתיקה סמבטיון מוזכר על ידי יוספוס פלאוויוס בעבודה “מלחמת היהודים” (ספר VII). הוא מתאר נהר שמשליך אבנים ונעשה רגוע ביום השביעי. אצל פלאוויוס סמבטיון מופיע כחלק מהתפיסות על הארצות המזרחיות הרחוקות ואין לו מיקום מדויק.

בטקסטים ביזנטיים ולטיניים מימי הביניים סמבטיון נכלל בכתבים אנציקלופדיים וכרוניקליים כאלמנט של “הגיאוגרפיה המופלאה של המזרח”. כאן הוא כבר לא קשור ישירות לפולמוס דתי, אלא מופיע כתמונה מורשת מהמסורת היהודית.

כתיבת המונח תלויה בשפת המקור:

• עברית — סמבטיון (Sambation);
• יוונית — Σαμβατίων (Sambatíon);
• לטינית — Sambation, Sambatyon, Sabbatyon.

הקישור הגיאוגרפי בכל המקורות נשאר לא מוגדר. בתקופות שונות סמבטיון “מוקם” באופן מותנה:

• במסופוטמיה,
• במרכז אסיה,
• בקווקז,
• מעבר לים הכספי,
• ב”מזרח” לא מוגדר.

גרסאות אלו אינן סותרות זו את זו, שכן סמבטיון הובן לא מבחינה קרטוגרפית, אלא קוסמולוגית — כגבול בין העולם המוכר למרחב הגלות, בין מהלך הזמן הרגיל למחזור הדתי.

סיכום: סמבטיון — דמות מיתולוגית יציבה, הנוכחת במספר מסורות בו זמנית. אף מקור אינו מתאר אותו כנהר ממשי, אך כולם משתמשים בו כסמל של גבול, ציפייה לשיבה ועתיד משיחי.

אלכסנדר אלפיורוב

שם מלא — אלפיורוב אלכסנדר אנטולייביץ’.

היסטוריון אוקראיני, דוקטור להיסטוריה, שדרן רדיו, פעיל ציבורי ופוליטי. נולד ב-30 בנובמבר 1983 בקייב (הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית). לפי לאום — אוקראיני.

הוא חוקר במכון להיסטוריה של אוקראינה של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, מתמחה בהיסטוריה של אוקראינה במאות ה-16–18, סיגילוגרפיה, גנאלוגיה, היסטוריה של האצולה הקוזאקית ומוסדות היסטוריים.

סיים את האוניברסיטה הפדגוגית הלאומית על שם מ. פ. דראגומנוב במקצוע “מורה להיסטוריה, מורה למשפטים”. בשנת 2012 הגן על עבודת הדוקטורט בנושא תפקיד משפחת האצולה הקוזאקית הולוב בהיסטוריה של אוקראינה.

משנת 2008 עובד כשדרן ברדיו האוקראיני “תרבות”, מחבר ומנחה התוכנית “פרסקאות היסטוריות”. היה גם מנחה טלוויזיה בערוץ הציבורי UA: תרבות.

בשנים שונות כיהן כחוקר, דובר חבר הפרלמנט האוקראיני אנדריי בילצקי וראש מחלקת הדוברות של גדוד “אזוב”.

מאז תחילת המלחמה המלאה — קצין בכוחות המזוינים של אוקראינה, שירת ביחידות הכוחות המיוחדים “אזוב-קייב” והחטיבה ההסתערותית הנפרדת השלישית. יש לו דרגת רב-סרן במילואים של הכוחות המזוינים של אוקראינה.

27 ביוני 2025 מונה לראש המכון האוקראיני לזיכרון לאומי.

מחבר יותר מ-100 פרסומים מדעיים, וכן ספרים וקטלוגים רבים, המוקדשים לסיגילוגרפיה האוקראינית, היסטוריה קוזאקית, גנאלוגיה ומקורות ארכיוניים. בשנת 2009 גילה בארכיונים רוסיים עותק של “חוקת פיליפ אורליק” בשפה האוקראינית העתיקה.

זכה בעיטור “על הישגים” דרגה שלישית, פרס נשיאותי “על השתתפות במבצע אנטי-טרור”, מדליה “על הקרבה ואהבה לאוקראינה” ושורה של פרסים מקצועיים.