ונצואלה, איראן והגיון הכוח: מדוע העולם מגיב בצורה כה סותרת

ונצואלה, כמו איראן, נמצאת זה מכבר במחנה הגיאופוליטי של רוסיה. לכן, דיבורים על “המשפט הבינלאומי” בהקשר זה נשמעים מנותקים מהמציאות — דווקא מוסקבה הרסה אותו בעקביות במשך שנים. מנקודת מבט זו, הפעולה של ארה”ב נגד משטר ניקולאס מדורו נתפסת לא כצעד כוחני מופשט, אלא כגורם שמחליש את עמדות רוסיה בזירה העולמית. כלומר — מחזק בעקיפין את ההתנגדות של אוקראינה.

הלוגיקה כאן פשוטה ונוקשה. ככל שהמשטרים הידידותיים למוסקבה בוונצואלה ובאיראן יקרסו מהר יותר, כך הגבול האסטרטגי עבור רוסיה עצמה יתקרב. לא משיקולים מוסריים, אלא בגלל אובדן נקודות אחיזה ומשאבי השפעה. כך רואים זאת אנליסטים רבים, ללא קשר לעמדתם כלפי דונלד טראמפ.
אמן.

על רקע זה, התגובה העולמית לפעולות ארה”ב בוונצואלה הייתה לא אחידה. משרד החוץ של ישראל נמנע מהערות עד לסיום השבת, אך בחוגים דיפלומטיים אין ספק: ההנהגה הישראלית תומכת באופן כללי בצעדים הצבאיים האמריקאים נגד משטר מדורו. זה משתלב בהקשר רחב יותר של עימות עם הציר האיראני-רוסי.

דרום אפריקה קראה לכינוס חירום של מועצת הביטחון של האו”ם. עם זאת, ביקורת ממשית כלפי וושינגטון נשמעה רק מצד מספר מוגבל של מדינות. רוב המדינות העדיפו ניסוחים זהירים או עמדה ממתינה.

עוד בשבוע שעבר, רוסיה וסין הפגינו נכונות לתמוך במדורו בעימותו עם ארה”ב. דווח כי זמן קצר לפני תחילת הפעולה האמריקאית, נשיא ונצואלה נפגש עם הנציג המיוחד של סין לאמריקה הלטינית. עם זאת, היום מתברר: להצהרות לא היו פעולות ממשיות. בייג’ינג שומרת על שתיקה, ומוסקבה מדברת בזהירות רבה, בבירור לא רוצה להיכנס לעימות ישיר עם וושינגטון בגלל ונצואלה.

משרד החוץ של רוסיה, עם זאת, כינה רשמית את פעולות ארה”ב “מעשה תוקפנות מזוינת”. בהצהרה נאמר על “סיבות מופרכות ובלתי מבוססות” למעצר מדורו ומודגש הצורך בערבויות “לזכותה של ונצואלה להגדרה עצמית”. מוסקבה תומכת בכינוס מועצת הביטחון של האו”ם ומצהירה על סולידריות עם העם הוונצואלי — רטוריקה מוכרת ממשברים אחרים.

במקביל, בארה”ב, התובעת הכללית פאם בונדי הודיעה על הגשת אישומים נגד מדורו בפרשת “נרקוטרור”. צעד זה מעביר את המצב מהמישור הצבאי הטהור למישור המשפטי-פוליטי ומרחיב את שדה הלחץ על המשטר.

תגובת מדינות אחרות הייתה מובהקת. טורקיה, שתמכה בעבר בעקביות במדורו, נמנעת הפעם מהגנה ישירה. בהצהרת משרד החוץ הטורקי נאמר רק על הצורך ביציבות ורווחת העם הוונצואלי — ללא הרטוריקה החריפה הקודמת.

באיחוד האירופי מדגישים כי למדורו אין לגיטימציה דמוקרטית. בריסל לא מגנה ישירות את פעולות ארה”ב, אך מביעה דאגה למצב הסדר הבינלאומי. ראש הדיפלומטיה האירופית קאיה קלס הצהירה כי האיחוד האירופי עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות ודורש התחשבות בנורמות המשפט הבינלאומי.

יושבת ראש הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין הדגישה את הצורך בתמיכה בעם הוונצואלי ובמעבר שלטון בדרכי שלום, תוך הדגשת חשיבות ההליכים המשפטיים — נוסחה המשקפת את האיזון האירופי המסורתי בין עקרונות לפוליטיקה ממשית.

במדינות אירופה השונות התגובות שונות. ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הדגיש ברגש כי לונדון אינה משתתפת בפעולה של ארה”ב, והזכיר את חשיבות המשפט הבינלאומי. ספרד הציעה תיווך בפתרון המשבר. בגרמניה הדעות חלוקות: חלק מהפרלמנטרים מבקרים בחריפות את טראמפ, בעוד הקו הרשמי של משרד החוץ הגרמני נותר לא מוצהר.

אוקראינה נקטה עמדה צפויה. שר החוץ אנדריי סיביגה הצהיר על תמיכה בזכות העמים לחופש ודמוקרטיה, והצביע על הפרות שיטתיות מצד משטר מדורו. קייב מדגישה את חשיבות המשפט הבינלאומי, אך רואה בבירור את הקשר בין החלשת בעלי ברית של מוסקבה לביטחונה שלה.

איראן מגיבה באיפוק. המנהיג העליון עלי חמינאי הסתפק בנוסחאות כלליות על “תמיכה בעם” ותקווה להצלה מ”האויב”, תוך הימנעות מאיומים ישירים כלפי ארה”ב או הגנה גלויה על מדורו. שתיקה זו נראית לא פחות מובהקת מהצהרות רועשות.

הפעולה של ארה”ב בוונצואלה כבר הפכה לא רק לאפיזודה אזורית, אלא לאלמנט של ארגון מחדש רחב יותר של כוחות. תגובות המדינות מראות: העולם מדבר פחות ופחות בשפה אחידה של עקרונות ויותר ויותר בשפת אינטרסים וחישוב. דווקא בלוגיקה זו בוחנים את המתרחש היום בישראל, באוקראינה, והרחק מעבר לגבולותיהן — על כך כותבים באופן קבוע חדשות ישראל | Nikk.Agency.