מנורה במקום שבו לא הייתה אמורה להיות: ממצא ארכיאולוגי בירושלים

בירושלים התגלה חפץ ששובר את התבנית ההיסטורית המוכרת. בפארק הארכיאולוגי “מרכז דוידסון” בדצמבר 2025 נמצא תליון עם דמות מנורה — מנורת שבעת הקנים היהודית. וזה לא סתם תכשיט, אלא ממצא שקשור ישירות לתקופה שבה נאסר רשמית על יהודים להימצא בעיר.

החפירות מתבצעות על ידי רשות העתיקות של ישראל בשיתוף עם ארגון “עיר דוד” והחברה לפיתוח הרובע היהודי. במהלך העבודות הללו נתקלו הארכיאולוגים בממצא קטן אך סמלית חשוב ביותר.

ההקשר שבו הוא הופיע

התליון מתוארך לתחילת המאה השביעית לספירה — תקופת השלטון הביזנטי. בתקופה זו נחשב ירושלים לעיר אסורה ליהודים: צווים קיסריים הגבילו או אסרו לחלוטין את נוכחותם במקום הקדוש.

עם זאת, הממצא עצמו מעיד על ההפך. משוער כי בעל התליון הפר את האיסור במודע והיה בירושלים, תוך שמירה על קשר עם המסורת היהודית.

היכן בדיוק נמצא

דמות המנורה התגלתה בשכבה תרבותית בעומק שמונה מטרים, ששימשה כבסיס למבנים מונומנטליים מתקופת אומיה. שכבה זו כיסתה לחלוטין את ההריסות הקדומות יותר — כולל המתחם הארכיטקטוני, לידו עברה רחוב מרוצף מהתקופה הביזנטית.

דווקא ב”שתיקה הארכיאולוגית” הזו, שהוסתרה תחת הבנייה המאוחרת, שכב התליון יותר מאלף שנה.

מהו הממצא

התליון עשוי בצורת דיסק עם חור לשרשרת. המנורה מוטבעת משני הצדדים.

בצד אחד התמונה נשמרה כמעט בצורה מושלמת, בצד השני — מכוסה פטינה, אך נקראת בבירור. הענף המרכזי מוקף בשלושה ענפים מכל צד, מה שתואם את הקנון הקלאסי של דמות מנורת המקדש.

הניתוח שבוצע על ידי המשחזר איליה רזניצקי הראה: התליון עשוי מעופרת כמעט טהורה — כ-99%.

נדירות ברמה עולמית

תליוני עופרת עם מנורה הם נדירות יוצאת דופן. הארכיאולוגים מדגישים: זהו רק הדגם השני הידוע בעולם מסוג זה.

הראשון שמור במוזיאון האמנות בבולטימור בארה”ב, אך מקורו אינו ידוע. בניגוד אליו, הממצא הירושלמי בעל הקשר ארכיאולוגי ברור.

לדברי החוקרים יובל ברוך, פיליפ ווקוסבוביץ’, אסתר רקוב ושולמית תרם, נוכחות המנורה בשני צדי התליון מדגישה את משמעותה כסמל לקשר עם היהדות כבר לאחר חורבן בית המקדש השני.

קמע ולא תכשיט

החומר משחק כאן תפקיד מפתח. עופרת שימשה לעיתים נדירות לקישוטים דקורטיביים, אך הייתה בשימוש נרחב בקמעות.

לדעת יובל ברוך, זה מצביע על הפונקציה המגוננת של התליון. הוא לא היה אלמנט של מראה חיצוני, אלא חפץ אישי שנושא זהות וזיכרון.

“בתקופה הביזנטית המנורה הופכת לסמל של זיכרון לאומי ושאיפה להחיות את הנוכחות היהודית בארץ ישראל”, מדגיש החוקר.

המשמעות של הממצא היום

התליון הקטן הזה אינו רק אובייקט ארכיאולוגי. הוא משמש כעדות עקיפה אך משכנעת לכך שהנוכחות היהודית בירושלים לא נעלמה גם בתקופות של איסורים רשמיים.

ההיסטוריה, שנרשמה בעופרת, מתגלה כחזקה יותר מצווים קיסריים ומגבולות פוליטיים. ממצאים כאלה משנים את הבנתנו את העבר ומאלצים אותנו להסתכל מחדש על המרקם המורכב של ההיסטוריה של ירושלים — מה שנשאר במוקד תשומת הלב של חדשות ישראל | Nikk.Agency.