הבחירות באוקראינה: הלחץ של בעלי הברית, החישובים של טראמפ והתנאים שעליהם מסכים זלנסקי

נושא הבחירות שוב עלה על פני השטח, למרות שהמלחמה נמשכת וההפגזות לא פוסקות. ולדימיר זלנסקי הצהיר שהוא מוכן ללכת לבחירות, אך רק בתנאי אחד — אם ארה”ב תיקח על עצמה את נושא הביטחון. במקביל, דונלד טראמפ שוב מעלה את נושא הבחירות, ובקייב זה נתפס כחלק מהחישוב הפוליטי שלו, שלדעת אנליסטים, מועיל לקרמלין.

העמדה של בנקובה מנוסחת בצורה נוקשה יותר מאשר בעבר. זלנסקי הדגיש כי בחירות ללא ערבויות ביטחוניות אינן אפשריות וכי לקייב לא מתאים תרחיש שבו התהליך מתבצע “למען הסימון” תחת לחץ חיצוני. אוקראינה לא יכולה להתעלם מהעובדה של מיליוני עקורים, תשתיות הרוסות והתקפות יומיות. הוא הודיע כי העביר לארה”ב רשימת תנאים, בלעדיהם ההצבעה לא תהיה לגיטימית.

ההצהרה הזו הייתה תגובה לרעש הבינלאומי ולדרישה הפנימית — להראות שאוקראינה לא נמנעת מבחירת הלגיטימיות, אלא פועלת בלוגיקה של מלחמה ולא של משחקים פוליטיים.

פוליטולוגים מציינים: טראמפ דיבר על בחירות גם בעבר, וקישר את הנושא לחבילה השלום הנדונה בוושינגטון. בלוגיקה שלו, לפני החתימה על כל מסמך צריך לעמוד נשיא עם מנדט מאושר. קייב מבינה שלא ניתן להתעלם מהקו הזה, ולכן זלנסקי למעשה תופס את היוזמה: “אנחנו לא נגד בחירות, אבל צריך ביטחון”. כלומר הפסקת אש או לפחות הפסקת אש חלקית.

יש גם מרכיב נוסף. אם זלנסקי ילך לקדנציה שנייה, המלחמה מעלה את סיכוייו: המשאב המנהלי והיעדר חלופות בולטות פועלים לטובת השלטון הנוכחי. אבל זו רק חלק אחת מהתמונה.

החלק השני — היתרונות של מוסקבה. פוטין רואה בכל בחירות באוקראינה כחלון ללחץ. בתקופה כזו תשומת הלב הציבורית מתחלפת, והאפשרות להסלמה צבאית גדלה. מומחים סבורים שהקרמלין יכול לסמוך על כך.

במקביל, השאלה על יריבים אפשריים בבחירות אינה מרכזית. בתנאי מלחמה, הקמפיין הופך יותר למשאל עם על אמון בנשיא הנוכחי. כלומר, המערכת האוקראינית צריכה לא רק להכין את התהליך מבחינה טכנית, אלא גם לשמור על אמון הציבור בתנאי אי ודאות.

כאן הכל תלוי בארה”ב. האם הם יכולים באמת להבטיח ביטחון? בפנטגון ובמחלקת המדינה מדברים כרגע רק על דיונים. מנגנונים מעשיים אינם נראים, והתהליך עשוי להיתקע ברמת ההצהרות. קייב כבר לא נראית כצד ש”לא רוצה בחירות” — הלוגיקה של העמדה ברורה ומובנת.

ההשוואות ההיסטוריות, שאוהבים להשתמש בהן במערב — בחירות במהלך מלחמת העולם השנייה בארה”ב או בבריטניה — אינן ישימות. אז החזיתות היו רחוקות מהבירות. אוקראינה חיה בתנאי תקיפות טילים, כיבוש שטחים וגיוס מתמיד. אין תקדימים לבחירות כאלה.

הפוליטולוג ויקטור טארן מבקר את התגובה המערבית למלחמה, וטוען שהקרמלין כופה על הבירות המערביות סדר יום מועיל לעצמו. הוא סבור שהשיחות על בחירות הן ניסיון להסביר מדוע תהליך השלום מתעכב, תוך הסתרת אינטרסים כלכליים אמיתיים. ושאוקראינה צריכה להכין את הציבור לתקופה ארוכה של מלחמה ולדבר בכנות על בעיית המחסור בכוח אדם בחזית.

על רקע זה, ההצהרה של זלנסקי על נכונות ל”שלום אנרגטי” עם רוסיה נראית כניסיון להרחיב את שדה המשא ומתן, מבלי לשנות את העמדה הבסיסית על הביטחון.

הזירה הפוליטית מתכווצת לפני סבב נוסף של דיונים בינלאומיים, והשאלה על הבחירות הופכת למבחן על יכולת הניהול של המדינה בתנאי מלחמה. נמשיך לעקוב כיצד זה ישפיע על הפוליטיקה הפנימית, המשא ומתן הבינלאומי ועמדות בעלי הברית. כל החומרים בנושא — בNAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.