עיתונאים חוקרים השיגו אוסף של מאמרי מחקר שנכתבו על ידי סטודנטים באוניברסיטה לרפואה של וולגוגרד. לפני שנה הם ערכו סקר בקרב ילדים בסטניצה לוהנסקה, ממש באזור המלחמה. ועיצוב המחקר עצמו מעלה שאלות.
המחברים מוולגוגרד הצהירו כי מדדו את רמת הנוירוטיזציה אצל 519 ילדים ובני נוער. התוצאה — המדדים גבוהים מהנורמה. דיכאון כמעט 7 מתוך 20 בסולם שלהם. הפרעות שינה, חרדה, התנהגות סוטה — גם הם מעל הערכים הביקורתיים. בנות מגיבות לעיתים קרובות יותר בהפרעות וגטטיביות, אצל בנים גדלות הפרעות התנהגותיות.
פסיכולוג ממוסקבה, שמגיב בעילום שם, מדבר על בעיית ההשוואה: לא ברור איזו נורמה בדיוק שימשה. באזורים ברוסיה הפיזור במבחנים דומים — מ-3.5 עד 8 נקודות. בנוסף, סקרים כאלה רגישים לניסוחים ולמי ששואל. ההשוואה צריכה להיות עם קבוצת ביקורת — למשל, עם ילדים מוולגוגרד. זה לא נעשה.
המומחים האוקראינים עובדים אחרת. הסקרים נערכים במקומות בטוחים, עם התמקדות במשאבי הילד ולא ברישום סימפטומים. נטליה מסיאק מקרן “קולות הילדים” מדגישה: האתיקה חשובה יותר מהמהירות של איסוף הנתונים.
המחקרים האוקראינים מראים תמונה אחרת. באזורים הקרובים לחזית 65% מהילדים מראים סימני דיכאון, למחציתם — הפרעות התנהגות ושינה בולטות. ואלו נתונים שהתקבלו לאחר פינוי, כשהילד לפחות חלקית מחוץ לאיום.
השיטה גם שונה. הפסיכולוגים האוקראינים משתמשים ב-CBCL, SDQ — כלים קליניים בינלאומיים. החוקרים מוולגוגרד בחרו בשאלון נוירוזות, שמתאים פחות להערכת ילדים בתנאי מלחמה. זה מסביר חלק מההבדלים.
לדברי נטליה מסיאק, כ-70% מהילדים מאזורי הלחימה מראים סימפטומים של PTSD. וזה מתבטא כבר לאחר היציאה לתנאים בטוחים. הפסיכולוג הישראלי מיכאל גורין-גליצקי מוסיף: הנפש יכולה להסתגל ללחץ, אבל האישיות — לא. ההשלכות מגיעות מאוחר יותר.
אחת המטופלות של הפסיכולוגים האוקראינים אומרת שלבתה עדיין מופיעים דימויים מפחידים — חודשים לאחר הפינוי. זה תואם את הדינמיקה הקלאסית של הפרעת דחק פוסט-טראומטית: הסימפטומים מופיעים כאשר האיום המיידי נעלם.
הבקשה של העיתונאים לאוניברסיטת הרפואה של וולגוגרד על שיטות המחקר נותרה ללא מענה. אין הסברים, אין תגובות, אין ניסיון להבהיר את תקני העבודה.
ניתוח מפורט של שאלות אתיות, טעויות מתודולוגיות והשוואה עם הפרקטיקה הבינלאומית נאסף בגרסה המורחבת של החומר ב-НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, שם אנו מתעדים כיצד המחקרים על נפש הילדים מעוותים על ידי המלחמה ולמה כלים נכונים הם קריטיים.