במקום הקרב של יום הדין נמצאו חפצים עתיקים שהושארו כקורבן.

במרחק של כמה קילומטרים מהעיר העתיקה מגידו — אותה אחת ששמה הפך לסמל הקרב האחרון של האנושות — ארכיאולוגים מישראל גילו ממצאים נדירים ביותר. בין הממצאים — “סט תה” כנעני מיניאטורי, דגם קרמי של מקדש ואחד מבתי הבד העתיקים ביותר על פני כדור הארץ.

שרידים ששרדו את התקופות

צוות רשות העתיקות של ישראל בהנהגת הארכיאולוגים אמיר גולני וברק צנה הציג לעולם את תוצאות החפירות שנערכו באתר יישוב עתיק למרגלות מגידו.
עניין מיוחד עורר קומקום זעיר בצורת איל וכמה כוסות מיניאטוריות, המתוארכות לסוף תקופת הברונזה. החוקרים משערים כי סט זה לא שימש לשתייה, אלא לטקסים דתיים — ייתכן שקשורים לקורבנות או לטקסי הודיה.

הכלים עוטרו בתמונות של בעלי חיים, שבתרבות הכנענית סימלו פוריות והגנה. ייתכן שחלק מהאלמנטים הובאו ממצרים — עובדה המאשרת קשרי מסחר פעילים באזור לפני יותר משלושת אלפים שנה.

דגם קרמי של מקדש — מבט לאמונה העתיקה

ממצא מרשים לא פחות היה דגם של מקדש, שנוצר בערך במאה ה-13 לפנה”ס. לדברי גולני, הוא משקף את הסגנון האדריכלי של מבנים פולחניים מתקופת הברונזה המאוחרת — עם בסיס מסיבי ו”כניסה לאלים” סמלית.

לידו מצאו הארכיאולוגים כלים מיובאים מקפריסין ומחסנים גדולים, שנקברו באדמה. חפצים אלו שימשו כנראה כמתנות קורבניות, שהושארו כהודיה על יבול או גשם.

יין, טקסים וחיי היומיום

הממצא המפתיע ביותר היה בית בד, שנחצב ישירות בסלע. גילו כ-5000 שנה. עד כה מצאו הארכיאולוגים רק עקבות עקיפות של ייצור יין במזרח התיכון, אך כעת הצליחו להוכיח שכבר באותם זמנים היו קיימות מסורות ייצור יין יציבות.

נוכחות מבנים למגורים סביב בית הבד מצביעה על כך שזה לא היה רק אובייקט כלכלי, אלא חלק מתשתית ציבורית או מקדשית. היין שימש גם בטקסים וגם בחיי היומיום — כסמל לשמחה, טיהור וקשר האדם עם האלים.

היסטוריה המדברת דרך האדמה

הממצאים הארכיאולוגיים ממגידו מאשרים שוב שהאזור הזה — לא רק מרכז גיאוגרפי של העולם העתיק, אלא גם צומת של תרבויות, דתות וכלכלות.
שמים, מצרים, כנענים — כולם השאירו כאן עקבות, והפכו כל שכבת אדמה לסיפור חי.

מגידו, שהתיישבה כבר בסביבות 7000 לפנה”ס, נותרה אחת המקומות הארכיאולוגיים המסתוריים והעשירים ביותר בישראל. הממצאים החדשים מעניקים לה משמעות רבה יותר: הם מאחדים את המורשת הרוחנית והחומרית, מחברים טקסים, אדריכלות ואמנות לסיפור אחד.

ארמגדון מזכיר את עצמו שוב — לא כמקום של סוף, אלא כנקודת התחלה, שבה ההיסטוריה של האנושות לומדת לדבר איתנו דרך חרס, אבן ויין.

NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency