שרשרת ניסים לרב חרסון. פעולות ציבוריות מביאות תקווה ותמיכה לאנשים

רב יוסף יצחק וולף, נציג חב”ד בחרסון, אוקראינה, ממשיך לתמוך בקהילתו בתנאי מלחמה. בחודשים האחרונים הוא היה עד לאירועים יוצאי דופן, האחרון שבהם התרחש בסוף השבוע האחרון.

בראיון עם Arutz Sheva www.israelnationalnews.com – חדשות לאומיות ישראליות, הרב סיפר כיצד טיל רוסי פגע בגג בית הכנסת, וגרם נזק חמור לאולם התפילה ולמשרדים בקומה הראשונה.

“מה שקרה לנו הוא נס אמיתי”, ציין הרב וולף. “הטיל נכנס בגג, הרס את אולם התפילה והמשרדים, אך למרבה המזל, אף אחד לא נפגע.”

הירי התרחש בזמן שבו כבר לא היה אף אחד בבית הכנסת:

“זה היה שעה מאוחרת מספיק, שבה מסוכן להגיע בגלל עוצר.”

זו לא הפעם הראשונה שמשפחת הרב נמנעת מסכנה. קודם לכן, כאשר רכבם הותקף על ידי רחפן חתונה, שנמצא בדרכם, המצב נראה חסר תקווה: “צפיתי בסרטון של האירוע הזה פעמים רבות. זה היה בלתי נמנע, אבל נשארנו בחיים.”

בחֶרסון החיים הפכו למבחן מתמיד, וארגון חיי הקהילה דורש יצירתיות וכוח פנימי. העוצר מונע תפילות ערב, מה שיוצר קשיים נוספים:

“בערב אי אפשר להביא אנשים לבית הכנסת, ולא ניתן לערוך תפילות בזמן החגים.”

לחגי תשרי הרב קיבל החלטה יוצאת דופן:

“לא רחוק מביתי יש מלון. שכרנו אותו כדי שאנשים יוכלו לחגוג את החג ולהגיע לתפילה. שינינו את זמני התפילות לכל החגים.”

תפילות היום גם הן מתקיימות תחת סימן סכנה. חרסון ממוקמת על גדות הדנייפר, וההפגזות מגיעות מהגדה הנגדית, מה שהופך את המצב למורכב במיוחד:

“שומעים פיצוצים כל הזמן, המרחק אליהם קטן. קודם שומעים את השיגור, ולאחר שלוש שניות — את הפגיעה. אין לנו אזעקות או התרעות,” סיפר הרב וולף.

עם זאת, לדברי הרב, הנס הגדול ביותר הוא לא רק בקנה מידה פיזי, אלא גם בהארה רוחנית. המלחמה הביאה לכך שרבים מתושבי העיר עזבו אותה, אך אלו שנשארו החלו להגיע באופן פעיל לאלוהים:

“אפשר לומר שרוב מוחלט של הלא-אורתודוקסים מגיעים עכשיו לתפילות, למרות שלפני המלחמה לא היו מעוניינים בבית הכנסת.” בניגוד לכל הציפיות הצליחו לאסוף מניין.

הקונפליקט שינה באופן קיצוני את מאפייני המשימה. הפעילות החינוכית, שהייתה מרכזית לפני תחילת המלחמה, הופסקה לחלוטין: “עסקנו בחינוך, זו הייתה התחום המרכזי של עבודתנו. עכשיו כל מוסדות הלימוד פועלים רק בפורמט מקוון. קיום בית ספר הפך לבלתי אפשרי בגלל הסכנות לתלמידים.”

הזמן הנוכחי דורש להתמקד בהישרדות.

“עכשיו הרי העיקר — באמת להציל אנשים. אנחנו דואגים לאוכל, לתרופות ומספקים תמיכה מוסרית. מתפללים שזה יסתיים, ונוכל לחזור לחיים נורמליים ולשגרה הרגילה”.