בחודש זה אישרה העצרת הכללית של האו״ם תכנית, שלדברי שגריר צרפת ז’רום בונפון, “מתאר דרך אחת לפתרון השאלה של שתי ישויות מדיניות”. רבים ממנהיגי העולם נראים כמי ששואפים להעניש את הבוחרים הישראלים על כך שהותירו את בנימין נתניהו וקואליצייתו בשלטון.
לשם מה דרושה החלטה כזו?
השפעה מעשית, כותב www.jns.org, לא תהיה לאירוע זה, שהרי לאו״ם אין מנגנון ליישומה. המטרה העיקרית של ההחלטה היא להפחיד את ישראל ותומכיה, ולדחוף אותם לוויתורים נוספים. על המאבק בחמאס, כמטרה רשמית של ממשלת ישראל, מדברים מאז מתקפות הטרור בדרום ישראל ב־7 באוקטובר 2023.
רצינות ומשמעות ההצבעה
עד כמה אפשר להתייחס להצבעה הזו ברצינות?
נתניהו כיהן בעבר כשגריר ישראל באו״ם. במרץ 1955, דוד בן־גוריון, שר הביטחון דאז, התבטא בזלזול כלפי האו״ם בכינוי “או״ם־שמום”. הוא השתמש ביודיציזם זה כדי להדגיש את חוסר החשיבות של הנושא שעמד על הפרק במהלך דיונים על תכניתו לכיבוש רצועת עזה בתגובה לפיגועים. בן־גוריון הבין את הצורך בפעולה לשם הגנת ביטחון ישראל, בלי קשר להשלכות בינלאומיות.
אסטרטגיות בן-גוריון
בזמנו צעדים משמעותיים כללו בניית הכור הגרעיני בדימונה ומשפטו של פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן.
מעבר לכך הוא הנהיג צעדי ביטחון נוקשים כלפי הערבים בישראל. בן־גוריון היה מודע לחולשה המוסרית של האו״ם, שבו לכל מדינה – גם לאכזריות ביותר – יש קול זהה לזה של המדינות הדמוקרטיות. הדבר מתבטא בכך שהעצרת הכללית משווה בין סודאן הג’נוסידית לבין מקסיקו המתקדמת.
אי-התאמה של ערכים
- ערב הסעודית המיזוגינית ובלגיה השוויונית מקבלות אותו משקל בהצבעה.
- מדינה שבה מתקיימת עבדות של אפריקאים שחורים, כמו מאוריטניה, נחשבת שוות־ערך לישראל שמצילה אותם.
- מונרכיות, כמו ירדן, נתפסות כשוות לנשיאים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.
גם מועצת הביטחון של האו״ם לוקה בבעיות. רוסיה, שמנהלת תוקפנות נגד אוקראינה, וסין, שתומכת במשטרים טרוריסטיים, נהנות מאותו זכות וטו שיש לחברות הקבועות האחרות: צרפת, בריטניה וארה״ב. כל מדינה, גם לא־דמוקרטית, מקבלת הזדמנות להשפיע על החלטות המועצה בעשר המקומות הלא־קבועים.
אשליות הקהילה הבינלאומית
מדינות רבות מעניקות את קולן לא על בסיס נורמות מוסריות אלא מתוך אינטרסים צרים או פחדים. החלטת האו״ם על מעמד המדינה הפלסטינית היא אחיזת עיניים; רעיונות מוזרים על דמוקרטיה או דיקטטורה כלל אינם מובאים בחשבון. המציאות המורכבת – כמו האפשרות שחמאס ידיח את הרשות הפלסטינית – פשוט מתעלמים ממנה.
שיקולים כאלה אינם חשובים בעולם האבסורדי של האו״ם.
סיכום ודעת נציג ישראל
מעניין לציין כי דני דנון, שגריר ישראל באו״ם, הצהיר ש”הצהרה חד-צדדית זו לא תיתפס כצעד לשלום, אלא רק כמחווה ריקה, שמערערת את האמון באסיפה”. דברים אלו משקפים את מצב העניינים האמיתי.