ארצות הברית ופקיסטן דנות באפשרות לפתוח חזית נגד סין באזור הודו-פסיפיק

ב-25 בספטמבר התקיימה בוושינגטון פגישה משמעותית בין ראש ממשלת פקיסטן, שהבז שריף, לבין ראש צבא המדינה, פילדמרשל אסים מוניר, והנשיא לשעבר דונלד טראמפ. לדיון היו השלכות עמוקות על המציאות הגיאופוליטית העתידית.

קשרים היסטוריים

פקיסטן באופן מסורתי היא בעלת ברית של ארה”ב, אף שבשנים האחרונות שינתה את כיווניה באופן ניכר וחיזקה את קשריה עם סין. ההשתתפות בארגון שיתוף הפעולה של שנחאי וקבלת השקעות בסך כ-50 מיליארד דולר במסגרת המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן מציינים את הכיוון הזה. יחד עם זאת, התלות ההיסטורית בארה”ב, כמו גם השכנות המרדנית עם הודו, נשארות רלוונטיות.

בעבר קיבלה פקיסטן מארה”ב סיוע צבאי רב והפכה למדינה המוסלמית היחידה עם נשק גרעיני. תקופה זו, על אף הסתירות, קבעה מספר הסכמים, אך הקשיים משאירים חותם לא רק על גורל האזור, אלא גם על היחסים בין כל מעוזי הכוח.

סין ופקיסטן: התקרבות

משנות ה-2010, האינטראקציה בין פקיסטן לסין מתחזקת בביטחון. נמל גוואדר הועבר לסין בזיכיון, והביצוע של פרויקטים תשתיתיים מעיד על התקרבות אסטרטגית. לצד זאת, השאיפה של פקיסטן ליצור קשרים חדשים עם אזרבייג’ן ומדינות מוסלמיות אחרות מסמנת שלב חדש של שיתוף פעולה.

החרפת המצב

מדינות ערב גם מגלות עניין במטריה הגרעינית של פקיסטן, מה שעשוי להוביל ליצירת גושים צבאיים חדשים. האינטרסים האסטרטגיים אינם נשכחים, שכן טורקיה הכריזה על בניית פרויקט “מסילת הברזל החיג’אזית”, מה שנכנס לסתירה עם האינטרסים של המעצמות המערביות. פרויקטים בדרום הקווקז ובמרכז אסיה הופכים לגורמים כלכליים ופוליטיים חשובים בצומת זו.

עם אחמד ק. לשינויים חדשים

אפגניסטן בהדרגה הופכת למוקד תשומת הלב של מדינות השואפות להשפיע על התפתחות האזור השכן. החזרה האפשרית של ארה”ב לבגרם שוב מעלה את השאלה על מקורות ההשפעה של אפגניסטן עצמה. ברור שהשינויים הצפויים בתחרות בין המעצמות יהפכו את האזור הזה לאחד החשובים ביותר בזירה העולמית.

שוק ההשפעה

התחרות על ההשפעה במרכז אסיה מחריפה, והקשר בין סין לרוסיה נשאר מרכז המתח. תפקיד מפתח כאן הופך להיות המדינה “המרכזית” — אפגניסטן. התפתחות משמעותית צפויה עשויה להוביל לשינויים במספר אסטרטגיות, מהן תלוי הכיוון העתידי של התפתחות העולם הרב-קוטבי.

מה לצפות מטראמפ?

בהקשר של הציפיות החומריות מארה”ב מצד פקיסטן, יש לשים לב גם לאינטראקציה במזרח התיכון. הצלחת טראמפ במדיניות הפנימית והחיצונית תהיה תלויה בהחלטות בנוגע לשאלה הפלסטינית והאפשרות לחתום על הסכמים כלכליים חדשים.

החלטות טקטיות נוגעות גם לעולם המוסלמי בכללותו: עבור טראמפ חשוב לשמור על יציבות במזרח התיכון. זה עשוי להוביל לשיפור היחסים בין פקיסטן לארה”ב, כמו גם להחרפת המצב בחזיתות הקיימות.

כך, התפתחות היחסים בין פקיסטן לארה”ב תהווה מבחן נוסף לשאיפות המדיניות החיצונית של שתי המדינות. רגעים חשובים, הנוגעים לאינטרסים לא רק של שתי המדינות הללו, אלא של כל האזור, דורשים מעקב מיוחד.