טראמפ «פנה» לאוקראינה?: אות לאירופה והזדמנות עבור קייב

בניו יורק, בשולי העצרת הכללית של האו”ם, דונלד טראמפ לאחר פגישה עם ולדימיר זלנסקי הציג נוסחה שציפו ממנה זמן רב בקייב: אוקראינה “מסוגלת להחזיר את כל שטחיה” בתמיכת עוצמתית של אירופה ונאט”ו. ב-Truth Social הוא כינה את רוסיה “נמר מנייר” והדגיש כי מדינות הברית צריכות להפיל מטרות אוויריות רוסיות אם הן מפרות את שמיהן.

עבור קייב זה לא רק “ביטוי נעים”. זהו מסגרת פוטנציאלית להחלטות עתידיות, אם המילים יהפכו למדיניות: מקצב אספקת הנשק ועד לארכיטקטורה קואליציונית של הגנה אווירית/טילים מעל אירופה והים השחור.

מה בדיוק אמר טראמפ: שלוש רעיונות מרכזיים

1) ניצחון אוקראינה — אפשרי.

לראשונה מצידו נשמע שאוקראינה מסוגלת “להחזיר את כל השטחים בגבולות המקוריים” — כולל קרים ודונבאס. הנוסחה “נמר מנייר” מופנית לצבא ולכלכלה הרוסית.

2) האיחוד האירופי ונאט”ו — המנוע העיקרי.

בתזות הציבוריות הדגש הועבר לאירופה: כאילו, בעלי הברית משלמים על הנשק, וארה”ב תומכת, אך ללא הבטחות פתוחות “מחר” לפרוס חבילות חדשות מוושינגטון.

3) הסלמה אווירית — לא טאבו.

טראמפ אמר במפורש: אם מטוסים רוסיים מפרים את המרחב האווירי של מדינות נאט”ו — יש להפילם. לשאלה המבהירה על “גיבוי” ארה”ב נענה בתשובה זהירה “תלוי בנסיבות”. זה נשמע קשה — ובו זמנית משאיר פתח.

מה ענו בקייב ובמוסקבה

קייב.

זלנסקי ציין דיפלומטית “שינוי גדול” והדגיש כי אינו יכול לחשוף פרטי הפגישה: לטראמפ כעת “מידע חשוב על המצב בחזית”. ניואנס חשוב: קייב מתעדת שינויים, מבלי להעמיס עליהם ציפיות מוגזמות.

מוסקבה.

התגובה הציבורית צפויה: הקרמלין התעלם מ”נמר הנייר”, וחזר על המנטרה על “הדוב” ו”כלכלה יציבה”. אך עצם העובדה שדובר הקרמלין פסקוב הסביר על נשיא ארה”ב, כבר מראה על רגישות עצבית לאותות רטוריים מוושינגטון.

האם זה שינוי כיוון? כן, אך בינתיים רטורי

בחודשים האחרונים טראמפ התנדנד בין רעיונות של “עסקה” עם ויתורים חלקיים לבין תזות על “נסיים את המלחמה במהירות”. כעת בחלק הציבורי המוקד עבר: אם אירופה משלמת ומאיצה את הקצב, ניצחון אוקראינה אפשרי ואפילו סביר. אך בממד המעשי הפאזל לא שלם:

• לא הוכרזו חבילות סנקציות חדשות מצד ארה”ב;
• אין נומנקלטורות חדשות לנשק (מועדים, כמויות, מימון);
• ההימור — על חיזוק תפקיד האיחוד האירופי/נאט”ו, מה שנשמע טוב, אך דורש סנכרון של 27 בירות וכמה בירוקרטיות.

התקשורת במערב מ-NYT ועד Sky News מפרשת זאת כשינוי כיוון משמעותי שעדיין יש “לגבות בהחלטות”. דוברים מסוימים של המפלגה הרפובליקנית אכן “מעודדים”, אך הקונגרס מחכה לאותות על צעדים נוספים — מסנקציות ועד מכסים על קוני נפט רוסי. אחרת הכל יישאר ברמת “מילים חזקות”.

מה זה אומר עבור קייב ב-90 הימים הקרובים

1) חלון לקואליציית הגנה אווירית ו”חוקי אוויר”.

אם התזה על “להפיל מפרים” תלבש צורה של הנחיות משותפות של נאט”ו, זה מפחית את הסיכון ל”לחץ מקרי” באגף המזרחי וסוגר את השמיים מעל הבלטי/הים השחור בצפיפות. הטיעון האוקראיני על הגנה אווירית ארוכת טווח וטילים מסוג SEAD מקבל משקל פוליטי נוסף.

2) האצת החלטות אירופיות — המפתח.

במסגרת כזו לקייב משתלם ישירות לקשור את האספקה עם בריסל, בון, פריז וורשה: מימון, הכשרה, בסיסי תיקון, רכישות משותפות של תחמושת. וושינגטון למעשה אומרת: “המנוע — באירופה”, וארה”ב — ביטוח ואינטגרטור. זה ריאלי, אם ה-Commission/EDF והבירות הגדולות יסנכרנו חוזים שנתיים על תחמושת והגנה אווירית.

3) תקשורת הניצחון.

התזה על “החזרת כל השטחים” — זו שוב מטרה ציבורית לגיטימית. אך יש למנן את הציפיות: קייב כבר נשרפה על הדיסוננס בין נוסחאות רמות ללוגיסטיקה בשטח.

ואם נסתכל רחב יותר: אירופה וישראל

אירופה.

עבור האיחוד האירופי זו בדיקת בגרות: “האם אנחנו מוכנים לשמור על הקצב ללא טייס אוטומטי אמריקאי?”. אם התזה של טראמפ תתבסס, האיחוד האירופי יצטרך להתווכח פחות על “מי משלם”, יותר — על ייצור וסיכון משותף. הנושא של “להפיל מפרים” ידרוש קשר ברור בין מנדט פוליטי לניהול קרבי בנאט”ו.

ישראל.

הנושא האוקראיני-ישראלי — לא רק על אמפתיה של חברות. “נמר מנייר” — זו נוסחה על עמידות האויב, שישראלים מכירים היטב בפועל: מנצח מי שלומד מהר יותר, מכבה את הלוגיסטיקה של האויב ושומר על בעלי הברית בכושר. עבור הקהל הישראלי חשוב גם דבר נוסף — הביטחון האירופי ושליטה בשמיים משפיעים ישירות על המזרח התיכון דרך שוקי האנרגיה, שיט ו”העברת” פתרונות בלתי מאוישים.

איפה הסיכונים

חוסר יציבות רטורית.

טראמפ עצמו השאיר לעצמו מרחב תמרון — “תלוי בנסיבות”. זה גם גמישות וגם סיכון: קל מדי להפוך ל”אחורה” בסיבוב הבא של סדר היום הפנימי.

חוסר אחידות אירופית.

“שישלם האיחוד האירופי” — נשמע הגיוני, אך האיחוד האירופי — זהו פשרה של 27 בירות. יהיו מדינות שמוכנות לחתום על החלטות קשות, ויהיו כאלה שמאטות.

משחק נגדי של הקרמלין.

מוסקבה כבר מנסה ללעוג לנוסחה “נמר מנייר” ולדחוף את הנרטיב “אמריקה עוזבת, אירופה לא תעמוד בזה”. ככל שמילים של וושינגטון חזקות יותר, כך יהיו ניסיונות פעילים יותר של רוסיה להוכיח את ההפך — בחזית ובשדה המידע.

מה לעשות לקייב עכשיו

• למפות את היכולות האירופיות לתחמושת, הגנה אווירית ותיקון: מי, כמה, מתי, באילו תנאים — ולקשור זאת למטריצה אחידה של אספקות.
• לדחוף את “חוקי האוויר” עם פרטים: אילו סוגי הפרות, אילו ROE, מי מקבל החלטה על אש, מה תפקיד ארה”ב כ”מבטחת”.
• להראות את האפקט מכל משלוח נשק חדש: הקשר “אספקה → תוצאה טקטית → הפחתת אבדות” — הפרסומת הטובה ביותר להמשך מימון.
• לשמור על קצב התקשורת האסטרטגית. “ניצחון אפשרי” — זה כעת לא רק מנטרה אוקראינית, אלא גם ציטוט מהבית הלבן. יש למלא אותה במספרים ועובדות.

מה יהיה הלאה: שלושה תרחישים

S1. ביסוס הקורס (אופטימי).

הקונגרס והמנהלה ממירים רטוריקה להחלטות: סנקציות על הכנסות נפט רוסיות, חוזים קואליציוניים על הגנה אווירית, גידול תחמושת/רחפנים — וכללים אחידים ליירוט מפרים.

S2. “אירופה משלמת — ארה”ב מבטחת” (בסיסי).

בריסל והבירות הגדולות מאיצות רכישות, ארה”ב — ללא הכרזות רועשות תומכת בעמדות מפתח (הגנה אווירית, ISR, סייבר). סיכונים: התפשטות מועדים ועומס לוגיסטי.

S3. מטוטלת אחורה (שלילי).

גל פנימי בוושינגטון מחזיר תזות על “עסקה”. אז אירופה שוב נושאת את הנטל העיקרי, והקרמלין מנסה “לדחוף” את הפרשנות שלו על התשה של המערב.

ציטוטי היום

• טראמפ: אוקראינה בעזרת אירופה “מסוגלת להחזיר את כל שטחה”; רוסיה — “נמר מנייר”.
• טראמפ על נאט”ו: המדינות צריכות להפיל מטוסים רוסיים מפרים; השתתפות ארה”ב — “תלוי בנסיבות”.
• זלנסקי: “לא יכול לשתף פרטים… לנשיא טראמפ כעת מידע חשוב על החזית”.
• פסקוב: “רוסיה — זה דוב. דובים מנייר לא קיימים”.

מסקנות

הרטוריקה של טראמפ השתנתה — וזהו סיכוי. אם אירופה תקבל את הכדור ותאיץ החלטות, וארה”ב תספק “מזרן ביטוח” בעמדות קריטיות, “נמר הנייר” מסתכן להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. אבל זה יקרה רק כאשר התזות ייתפרו לחוזים, מועדים ותקנים של שימוש בכוח. וכן — מוסקבה מתלוצצת בקול על “הדוב” בדיוק כי היא שמעה את האות.