יהודים מאוקראינה: הפרס של המדען והדיסידנט הישראלי מארק אזבל יסייע לאוניברסיטה שבה למד בעיר חרקוב, אוקראינה

בישראל הוכרז על הקמת פרס על שם מארק אזבל, המיועד לתמיכה בחוקרים צעירים בתחום הפיזיקה התיאורטית במסגרת האוניברסיטה הלאומית של חרקוב.

מארק יעקובלביץ’ אזבל

מארק יעקובלביץ’ אזבל (1932 – 2020) – מדען פיזיקאי דגול, בוגר אוניברסיטת חרקוב, דיסידנט ומארגן התנגדות המדענים למשטר הטוטליטרי הסובייטי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב.

אירינה קולודניה, אלמנת המדען, כותבת המפגש האוקראיני-יהודי דנה עם שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק בפרטי היוזמה הפרטית שלה להקמת הפרס להנצחת זכר בעלה. בשלב הראשון אירינה קולודניה מקצה 25,000 דולר — 5,000 דולר לשנה במשך חמש שנים — לפרס השנתי על שם מארק אזבל, שהזוכים בו ייבחרו מבין חוקרים צעירים בפיזיקה באוניברסיטה הלאומית של חרקוב.

«אני בטוחה שמארק היה עושה בדיוק כך — היה מפנה את העזרה לאוניברסיטת חרקוב, שבה למד והחל את הקריירה המדעית שלו, ושעוברת כעת יחד עם חרקוב וכל אוקראינה זמנים קשים בשל התוקפנות של רוסיה», — אמרה אירינה קולודניה.

שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק הדגיש בפגישה עם אירינה קולודניה:

«אני מודה לכם בכנות על היוזמה הנפלאה. כל עזרה לאוקראינה כעת נחוצה מאוד. אני בטוח שחרקוב תתמודד עם כל הקשיים של המלחמה ותישאר ספינת הדגל של המדע האוקראיני. אני מקווה שדוגמתכם תעורר גם נדבנים אחרים, לחזק את הקשרים ההומניטריים, המדעיים והאנושיים בין ישראל לאוקראינה».

רקטור האוניברסיטה הלאומית של חרקוב טטיאנה קגנובסקיה ומועצת המדענים של האוניברסיטה תמכו לחלוטין בהקמת פרס מארק אזבל.

פרופסור רוסלן וובק, דיקן הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטה הלאומית של חרקוב על שם ו.נ. קראזין, ציין בשיחה עם UJE:

«הגילויים המדעיים של מארק אזבל היו ראויים להענקת פרס נובל. בפקולטה זוכרים את אזבל ומעריכים את תרומתו לפיתוח המדע, ולכן החלטנו להעניק את שמו לאחת הכיתות לצד המחלקה לפיזיקה תיאורטית. הקמת פרס אזבל תסייע לחוקרים צעירים לעסוק במחקרים מבטיחים במסגרת האוניברסיטה שלנו».

כתאריך הענקת הפרס נשקלים התאריכים 12-14 במאי — יום הולדתו של מארק אזבל ויום העצמאות של ישראל.

עם העיר האוקראינית חרקוב קשור אחד מהתקופות הטובות ביותר בחייו של מארק אזבל

עם העיר האוקראינית חרקוב קשור אחד מהתקופות הטובות ביותר בחייו של מארק אזבל – התעניינותו בפיזיקה, ההצלחות המדעיות הראשונות וההכרה האקדמית.

מארק נולד במשפחת רופאים; אביו ואמו סיימו את המכון הרפואי של חרקוב לפני המלחמה. משפחת אזבל חזרה מהפינוי לחרקוב, שם למד מארק בבית הספר מס’ 36. בשנת 1948 התקבל מארק לאוניברסיטה הממלכתית של חרקוב, עסק בפיזיקה. סיים את האוניברסיטה בשנת 1953, לימד מתמטיקה בבית ספר ערב בחרקוב, במקביל עסק במחקרים מדעיים.

בגיל 23 בחרקוב חזה אזבל את התהודה הציקלוטרונית במתכות (תהודת אזבל-קאנר). בשנת 1955 בהנחיית פרופסור והאקדמאי לעתיד איליה ליפשיץ הגן על עבודת הדוקטורט שלו בגיל 25, והחל לעבוד במכון הפיזיקו-טכני של חרקוב.

הפיזיקאי הדגול והאקדמאי לעתיד זוכה פרס נובל לב לנדאו אמר בהגנה על עבודת הדוקטורט של אזבל בן ה-27: «למתמודד יש רק חיסרון אחד — צעירותו».

המדען סירב להצעות לעסוק ביצירת סוגים חדשים של נשק גרעיני סובייטי. הפך לראש המחלקה במכון לפיזיקה תיאורטית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות (מוסקבה), אך בשנת 1972 הגיש מסמכים ליציאה מברית המועצות, ופוטר מיד מכל תפקידיו. סורבה לו היציאה.

אזבל לא השלים עם עריצות השלטון הסובייטי והחל במאבק נגד המשטר. לראשונה בברית המועצות הוא יצר סמינר מדעי בינלאומי מתמשך עבור מדענים שסורבה להם היציאה.

באפריל 1974 דיווח ראש הקג”ב יורי אנדרופוב לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות על תוכניות לסיכול יוזמת מארק אזבל — «פעולה פרובוקטיבית של ציונים», כפי שכינו רשויות הקג”ב את הסמינר המדעי הבינלאומי. בפעולה החתרנית של אזבל השתתפו לא רק מדענים סובייטים שסורבה להם היציאה, אלא גם מדענים דגולים מכל העולם, כולל חמישה זוכי פרס נובל לפיזיקה.

משנת 1973 העביר הרצאות בטלפון בפיזיקה לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1977 הקג”ב לא עמד בעמידותו של המדען ואישר את יציאתו. מארק אזבל קיבל את הקתדרה לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת תל אביב. זוכה פרס לנדאו הישראלי (1989) ופרס מייטנר-הומבולדט הגרמני (2001) על הישגים יוצאי דופן בפיזיקה של מצב מוצק.

הקמת פרס אזבל ניתן לראות בשורה אחת עם העזרה שמעניק זוכה פרס נובל לכימיה פרופסור רואלד הופמן לעיר הולדתו זולוצ’ב באוקראינה. ניצול על ידי משפחה אוקראינית במהלך השואה, הופמן משיב לאוקראינה טובה תחת טובה. אזבל, שגבר על כל הקשיים של האנטישמיות הסובייטית, חוזר לעיר ולאוניברסיטה של נעוריו — כפרס ותמיכה לחוקרים צעירים.

באחד הראיונות בישראל אמר פרופסור מארק אזבל:

«כבר בגיל שש עשרה, כשסיימתי את בית הספר [בחרקוב], ידעתי בבירור שאני שונא את המערכת הזו, את המפלגה, את הממשלה, את המנהיג. וכשקיבלתי הזמנה לעבוד אצל קורצ’טוב [במוסקבה], החלטתי: לשלטון כזה אני לא רוצה לתת את מה שיורים ממנו. זה היה אחד המעשים הנבונים שעשיתי בחיי ».