שנת שמואל יוסף עגנון באוקראינה: חמישה אירועים רחבי היקף שיחברו בין ההיסטוריה להווה

אוקראינה הקדישה את השנים 2025–2026 לשמואל יוסף עגנון. תערוכות, כנסים ומסעות יחיו את הזיכרון ויחזקו את הקשרים התרבותיים עם ישראל.

עגנון ושורשיו האוקראיניים

שמואל יוסף עגנון, שנולד בבוצ’אץ’, היה הסופר הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות. ספריו רוויים באווירה של עיירות אוקראיניות, מסורות יהודיות וזיכרונות אישיים מהילדות. עבור אוקראינה וישראל, מורשתו היא יותר מספרות. זהו קשר מחבר בין שתי תרבויות, שני עמים, שתי היסטוריות.

מארגני “שנת עגנון” מדגישים כי דווקא עכשיו, בתקופת מלחמות וניסיונות, חשוב לזכור את אלו שבנו גשרים בין עמים.

«עגנון היה קול הזיכרון. דבריו מחברים את ההרוס ומולידים תקווה», מציינים אוצרי הפרויקט.

יצירתו היא חיבור של מסורת יהודית, מוטיבים מקראיים ותלמודיים עם דמויות מעיירות מזרח אירופה וישראל המודרנית.

יצירות עיקריות של עגנון

• «המלון» («הָאִשָּׁה וְהַבֵּית») — סיפור מוקדם על החיים בעיירה יהודית.
• «בעל לא נאמן» («עִם הָאִשָּׁה») — רומן על משבר המשפחה והמסורת.
• «פשוט עמדה היא» («עִם פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ») — סיפור נוקב על אמונה וסבל.
• «רק אתמול» («תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם») — אחד הרומנים המפורסמים של עגנון: על צעיר עולה מגאליציה שבא לבנות חיים חדשים בארץ ישראל.
• «העיר ומלואה» («עִיר וּמְלוֹאָה») — כרוניקה מונומנטלית של בוצ’אץ’, עם שמחותיה, טרגדיותיה והתרבות היהודית הנעלמת.
• «המנדט» — רומן על התנגשות הגורל האישי והאירועים ההיסטוריים.

נושאים וסגנון

• זיכרונות מהילדות בבוצ’אץ’ ואווירת העיירות היהודיות.
• חיבור של טקסטים דתיים יהודיים ופולקלור עם פרוזה מודרנית.
• נושא הגלות והחזרה, חיפוש הבית.
• דימויים של אובדן, בתים הרוסים וזיכרון.
• שאלות קיומיות: אמונה, ספק, משמעות החיים.

עגנון כתב בעברית, אך רבות מיצירותיו מבוססות על ניסיון וזיכרון החיים באוקראינה. לכן יצירתו נתפסת כחלק מהמורשת התרבותית היהודית-אוקראינית המשותפת.

חמישה פרויקטים רחבי היקף

1. תערוכת אמנות «בתים זרים»

בספטמבר 2025 נפתחה בקייב תערוכה של מתתיהו וייסברג. האמן דרך דימויים של פנים ריקים וחזיתות הרוסות מראה מה משמעותה של עגנון אובדן הבית והניתוק מהעבר. הציורים מעוררים שאלות: מה אנו מאבדים יחד עם הבתים, והאם נוכל להחזיר את האבוד?

2. כנס מדעי בסתיו 2025

בנובמבר יתקיים בקייב כנס בהשתתפות חוקרים אוקראינים וישראלים. החוקרים ידונו כיצד המורשת התרבותית יכולה להשפיע על עיצוב הזהות, וכיצד המסורות היהודיות והאוקראיניות נפגשו לאורך הדורות.

3. פרויקט «ירושלים — קייב מאל”ף עד תי”ו»

זו תערוכה שנבנתה כמעין אלפבית: כל אות מסמלת מושג, מקום או דימוי הקשור לשתי הבירות. התערוכה תיפתח לראשונה בקייב, ולאחר מכן תעבור לאודסה, לבוב וצ’רנוביץ, מה שהופך את הפרויקט ללאומי ובינלאומי בו זמנית.

4. משלחת אתנוגרפית של סטודנטים

באביב 2026 יצאו סטודנטים לבוצ’אץ’ וסאטנוב. שם הם יאספו חומרים, ילמדו ארכיונים ישנים, יקשיבו לסיפורי התושבים המקומיים. משלחת כזו היא לא רק תהליך לימודי, אלא החזרת זיכרון, החייאת מה שנראה כאבוד לנצח.

5. כנס מסכם ותחרות עבודות

בקיץ 2026 יסתיים הפרויקט בכנס גדול. מתוכננת תחרות מאמרים סטודנטיאליים, שבה יציגו חוקרים צעירים את חזונם לדיאלוג בין עגנון והמסורת הפילוסופית האוקראינית. בלוק נפרד — «קריאות ישראליות», המוקדשות להקבלות בין עגנון וגריגורי סקוורודה.

גיאוגרפיה של «שנת עגנון»

• קייב — מרכז יוזמות מדעיות ואמנותיות.
• אודסה, לבוב, צ’רנוביץ — ערים שבהן יתקיימו תערוכות מקומיות.
• בוצ’אץ’ וסאטנוב — מקומות המשלחת, שבהם ניתן לחוש את מורשת עגנון בכל צעד.

ערים אלו מחברות באופן סמלי את מזרח ומערב אוקראינה, מרכזים תרבותיים גדולים ועיירות קטנות.

מה זה נותן לאוקראינה

• שחזור הזיכרון על ההיסטוריה היהודית בהקשר האוקראיני.
• חיזוק הדיאלוג התרבותי עם ישראל והיהדות העולמית.
• פיתוח יוזמות נוער ושילוב סטודנטים בחקר העבר.
• פוטנציאל לתיירות תרבותית ולקשרים בינלאומיים.

השפעה רחבה יותר ממה שנראה

הפרויקט עוזר לאוקראינה להצהיר על עצמה כמדינה המסוגלת לא רק להגן על עצמה בתנאי מלחמה, אלא גם לבנות גשרים תרבותיים חדשים. זהו אות לאירופה ולישראל: הזהות האוקראינית פתוחה, חיה ומבוססת על כבוד לגיוון.

ביוגרפיה קצרה של שמואל יוסף עגנון

שמואל יוסף טשצ’קס, הידוע יותר כעגנון, נולד בשנת 1888 בעיר בוצ’אץ’ (כיום מחוז טרנופול, אוקראינה) במשפחת רב וסוחר פרוות. מגיל צעיר ספג את אווירת המסורת היהודית, הקשיב לסיפורי המבוגרים על חיי העיירה ולמד טקסטים בעברית.

בשנת 1908 עבר ליפו, בארץ ישראל, שם החל לפרסם סיפורים. זמן מה חי בגרמניה, התחתן, כתב רבות והשתתף בחיי הספרות של אירופה. בשנת 1924 חזר לירושלים, שם חי עד סוף חייו. כתב אך ורק בעברית, ויצר סגנון ייחודי — שילוב של לשון מקראית, ביטויים תלמודיים ותצפיות חיות. יצירותיו הן גשר בין העבר היהודי של מזרח אירופה לישראל המודרנית.

בשנת 1966 זכה בפרס נובל לספרות, הראשון מבין הסופרים הישראלים. נפטר בירושלים בשנת 1970, והשאיר מורשת ספרותית עשירה.

הקשר הישראלי

עבור ישראלים ממוצא אוקראיני, «שנת עגנון» היא לא רק פרויקט תרבותי. זהו תזכורת לשורשים, לערים שבהן חיו אבותיהם, ולערכים המחברים בין אוקראינים ליהודים.

נאחדשות — חדשות ישראל מדגישים: פרויקטים כאלה חשובים לכל התפוצה. הם מחזקים את תחושת האחדות ומאפשרים לישראלים להבין טוב יותר במה חיה וחיה אוקראינה.

מסקנות

«שנת עגנון» היא יותר מתערוכות וכנסים. זו ניסיון להחיות את הזיכרון, להפוך את העבר לחלק מההווה ולהציע עתיד חדש לדיאלוג בין תרבויות.

אוקראינה וישראל מקבלות הזדמנות להראות שספרות והיסטוריה מסוגלות לחבר גם במקום שבו במשך עשורים היו רק חומות.