מדוע הנהגת ישראל קוראת לאיראנים להפיל את המשטר, בעוד שהנהגת אוקראינה אינה קוראת לרוסים למרוד – דעה

ב-16 ביוני 2025 פרסם הדמות הציבורית האוקראינית ולריי פקר — ממייסדי הפלטפורמה “נובה אוקראינה” — פוסט מעורר דיון בפייסבוק:

״מדוע הנהגת ישראל פונה לעם איראן בקריאה להפיל את המשטר, בעוד הנהגת אוקראינה אינה פונה בקריאה דומה לעמיה של רוסיה?״

שאלה זו הפכה לנקודת הפתיחה של ניתוח חדש מאת NAnews – חדשות ישראל.

מדוע ישראל פונה לאיראנים בקריאה להפיל את המשטר, ואוקראינה שותקת כלפי הרוסים – NAnews, חדשות ישראל, 17 ביוני 2025

1. למי בכלל אפשר לפנות?

איראן. מיליונים שונאים את משטר האייתוללות, יוצאים לרחובות לעיתים קרובות, והדור המבוגר עוד זוכר את העידן החילוני בשנות ה-70. קיימת קהל יעד שמוכן להאזין לקריאה מבחוץ.

רוסיה. הרוסים תופסים את המשטר שלהם כחלק קבוע מהנוף: “כך היה, כך הווה, וכך יהיה.” אין להם נקודת השוואה, אף שהמשטר האיראני ותיק ב-20 שנה ממשטר פוטין.

“אינני יודע אם באיראן קיימים תנועות מאורגנות, אך מדי פעם פורצים מהומות. ברוסיה זה מעולם לא קרה — עצם המחשבה על כך זרה לרוב האוכלוסייה. ההתנגדות המוסרית הגלויה ברוסיה מונה עשרות אלפים בלבד (שולית בהקשר הארצי), באיראן – מדובר במיליונים, למרות שהסיכון אינו נמוך יותר.”

מסקנה: לישראל יש אל מי לפנות; לאוקראינה — כמעט ואין.

2. תמיכה בינלאומית: את חלקם מעודדים, מאחרים חוששים

המשטר האיראני נתפס על ידי המערב כרעיל. דיון גלוי בהפלת המשטר בטהראן נחשב לגיטימי לצורך הרגעה אזורית.

“רעיון שינוי המשטר באיראן יזכה לתמיכת ארה”ב, אירופה ומדינות שכנות.”

קריסת משטר פוטין עדיין מפחידה את בירות המערב: נשק גרעיני, התמוטטות טריטוריאלית, כאוס הגירה.

“לעומת זאת, הרעיון להפיל את המשטר ברוסיה נתקל בהתנגדות בארה”ב ובאירופה, וגם מדינות שכנות אינן מוכנות לכך.”

“הסיבות לכך תוארו לא פעם בפירוט, אך אינן נראות הגיוניות. גם לאיראן וגם לרוסיה יש נשק גרעיני, משאבים טבעיים, דיקטטורים מסוכנים שמאיימים על העולם, והשפעה סינית גלויה. גם גודל האוכלוסייה דומה יותר ממה שנדמה. מדוע מותר לחלום על נפילת המשטר באיראן, אבל אסור אפילו לחשוב כך על רוסיה?”

מסקנה: ישראל זוכה לתשואות דיפלומטיות, אוקראינה – לאזהרות.

3. נכונות לקחת סיכונים

ישראל, בהתאם לדוקטרינה של “הגנה מרחוק”, אינה חוששת לתמוך בגלוי בכוחות שמחלישים את האויב.

אוקראינה, לפי פקר, אפילו אינה מעזה לדון בתמיכה ברפובליקות רוסיות השואפות לעצמאות.

כבר שנה מונחת בכנסת האוקראינית הצעת חוק בעניין מדיניות כלפי תנועות שחרור בתוך הפדרציה הרוסית — והיא תקועה.

היעדר עמדה ברורה מצד אוקראינה מונע מהשאר לגבש מדיניות משלהם.

ציטוט מפתח של המומחה

“כל עוד איננו מבחינים בניצחון שלנו בערפל העתיד — לא נתחיל בכלל לצעוד אליו.”
— ולריי פקר

תגובה של NAnews – חדשות ישראל

עבור הקהל היהודי בישראל, זו אינה רק סוגיה דיפלומטית. הדוגמה הישראלית מוכיחה שפנייה ישירה לעם האויב עשויה לערער את הלגיטימיות של הרודן ולפגוע באליטה שסביבו.

אוקראינה מצאה עצמה במלכודת: אם תביע תמיכה בעצמאות של אזורים ברוסיה — היא תעורר סערה בינלאומית; אם תשתוק — תאבד מנוף השפעה מרכזי.

מדוע זה חשוב דווקא לנו

• הביטחון של ישראל תלוי בנפילת הטרור הנתמך על ידי איראן.
• עתידה של אוקראינה תלוי בהתפוררות פנימית של רוסיה הפוטיניסטית.
• הזיכרון ההיסטורי המשותף של יהודים ואוקראינים מלמד: דיקטטורות נופלות כאשר התנגדות פנימית מצטלבת עם לחץ חיצוני.

נתונים שאי אפשר להתעלם מהם

• באיראן התרחשו למעלה מ-12,000 מחאות בשנים 2022–2024.
• ברוסיה — פחות מ-300, רובן הסתיימו במעצרים מהירים.
• מדד המחאה באיראן גבוה פי 40 מזה של רוסיה.

מסקנות עיקריות

1. ישראל פועלת באומץ כי רואה נכונות ציבורית באיראן.
2. אוקראינה בוחרת בזהירות מחשש לבידוד בינלאומי.
3. כל עוד קייב לא תגבש עמדה ברורה — גם שותפיה ימשיכו להימנע מצעדים תקיפים.

השאלה שהעלה ולריי פקר חושפת הבדלים עמוקים בגישה האסטרטגית של שתי המדינות. ישראל נוקטת גישה התקפית – “ההגנה הטובה ביותר היא התקפה”, בעוד שאוקראינה חוששת להחמיר את המצב הרגיש ממילא.

NAnews קוראת לדיון פתוח — רק כך ניתן לגבש אסטרטגיה שתוביל לניצחון אמיתי.