“צ’יוואווה” אינו אנדרדוג. כיצד אוקראינה “ניצחה את הקלפים” של טראמפ ומה הקשר בין ישראל, ארה”ב ואיראן לכך

ב-1 ביוני 2025 ביצעה שירות הביטחון של אוקראינה את מבצע “רשת העכביש” הנועז, שבמהלכו 117 מטוסי מזל”ט FPV זולים ששוגרו ממכולות מטען פגעו במקביל בארבעה בסיסי חיל-האוויר האסטרטגיים של רוסיה.

מהלך זה היה לא פחות מזעזע עבור הבית הלבן מאשר עבור הקרמלין.

ראשית, זה הראה שמערכת ההגנה האווירית האדירה “כיפת הברזל” של ארצות הברית, שעליה הושקעו כ-175 מיליארד דולר, חסרת אונים מול מזל”טים זולים שעולים רק כמה אלפי דולרים, שהוטלו מתוך עומק טריטוריית האויב.

שנית, הלוגיקה עצמה של המבצע טענה את ההגמוניה האמריקאית: אוקראינה, ה”צ’יוואווה” הקטנה, העזה לפגוע ב”כלב הגדול” (רוסיה) ללא תיאום עם וושינגטון.

זה הניגוד — בין מעצמות “גדולות” לבין מדינות “קטנות” שאמורות לשתוק — מעצב כעת את מערכות היחסים של טראמפ, פוטין ושי ג’ינפינג. מדינותיהם מתחרות ישירות על אזורי השפעה, אך ברמה האישית הן “בת רוסיות ברוחן”: הן חולקות את האמונה ש”לגדולות מותר הכל, והקטנות חייבות להשתיק.” בעוד אוקראינה מראה בביטחון שה”קטנה” יכולה לא רק לעמוד במכה אלא גם להחזיר חזרה לחזקים ביותר, העולם צופה במפה העולמית המשתנה.

תגובה של ארה”ב: כשה”גדולים” מרגישים עקיצה מה”קטנים”

מבצע “רשת העכביש” של אוקראינה הטיל מכה קשה על היוקרה של הממשל האמריקאי. כמעט מייד, כותרות היומונים הפשוטות הוחלפו ב: “אוקראינה לא הודיעה לארה”ב על התקיפה ברוסיה.”

עבור דונלד טראמפ, התקיפות האוקראיניות נראות כ’פרובוקציה’: אם ל”גדולות” (במילות טראמפ, הוא וארה”ב) מותר להכות בחלשים (כפי שעשתה ארה”ב במערכות לחימה בתימן), אז כשה”קטנה” אוקראינה פוגעת ברוסיה, זו כבר “חוצפה” ו”עלבון” לסטטוס ארה”ב כמובילת “העולם המתקדם.”

“מכה ב‘גדולים’—זו פרובוקציה. מכה ב‘קטנים’—זו עוצמה,” — בפרדוקס הזה טמונה הלוגיקה הפנימית של טראמפ, שמעדיף “זכויות החזקים” על פני חוק בינלאומי.

התקשורת האמריקאית צוטטת באומרה: “אם אוקראינה יכולה לעשות זאת, מדוע ארה”ב צריכה להשקיע מאות מיליארדי דולרים על הגנה אווירית?”

כתוצאה מכך, הבית הלבן מצא עצמו במבוכה: דעת הקהל כבר לא האמינה שהשקעות בלתי פוסקות במערכות יקרות מבטיחות הגנה מלאה. יתר על כן, בוושינגטון זיהו איום ישיר על התשתיות שלהם: אם אוקראינה יכולה לפגוע בבסיסי חיל-האוויר הרוסיים, דומים להם עלולים לפגוע בנמלים או בבסיסים האסטרטגיים של ארה”ב.

בסופו של דבר, המאבק פילג את הממשל. חלק קרא להחמרת הסנקציות נגד רוסיה והגברת התמיכה בקייב; אחרים דרשו לבחון מחדש את סדרי העדיפויות ולהצמצם את תקציבי ההגנה האווירית.

NAnews — חדשות ישראל פרסם דוחות על כך שחברי קונגרס אמריקאים פתחו בחקירה לגבי היעילות של ההשקעות בכיפת הברזל. ראוי לציין שבמהלך הדיונים הופיעו שמועות על הגבלת משלוחים נוספים של נשק לאוקראינה כדי “לא לעצבן את מוסקבה”, מה שמדגיש את האמביוולנטיות של ארה”ב מול “הצ’יוואווה הקטנה” אוקראינה.

הפרספקטיבה הישראלית: לקח לירושלים

עבור ישראל, שלמגן “שמי הברזל” שלה — שבנוי על “רשת דוד” ו”כיפת הברזל” — נחשב כמעט חסין, תקיפת המזל”טים של אוקראינה הייתה תזכורת חדה לכך שלכל מערכת הגנה יש נקודות תורפה. מיד עלו קריאות: “אם אוקראינה יכלה, למה לא אנחנו?” בפועל, אנליסטים צבאיים בישראל החלו לחקור את פוטנציאל המטוסים הזולים הללו להערים על רשתות מכ”ם מתקדמות.

ישראל מתמקדת במיוחד בשני היבטים:

• אי-סימטריה בהוצאות. בעבור אוקראינה, מזל”ט עולה אלפי דולרים בודדים, בעוד שישראל השקיעה מיליונים במערכת רב-שכבתית.
• גמישות טקטית. הגישה של אוקראינה מראה שלפעמים עדיף לפרוס “רשת” של מזל”טים קטנים מאשר להתמודד עם מטוסים מסורתיים.

שבוע לאחר מבצע “רשת העכביש,” צה”ל האיץ ניסויים בטכנולוגיות נגד מזל”טים, וביקש ממדינות הברית האמריקאיות מערכות מכ”ם חדשות ואמצעי שיבוש אלקטרוני. במקביל, החלו בירושלים ייעוצים עם מהנדסים אוקראינים, שחלקו ניסיון בשימוש ב-FPV בשטח הררי ועיירתי הדומה לעזה.

עם זאת, הישראלים מבינים: לא רק “צ’יוואוות קטנות” כמו החות’ים או חיזבאללה בסביבה, אלא גם ה”כלב הגדול” — איראן — מצוידת בטילים ומזל”טים טורבו משל עצמה.

הגורם האיראני: מרשת העכביש ל”תיקים” משל עצמם

איראן צפתה במבצע של שב”כ עם תחושות מעורבות. מצד אחד, טהרן שואפת להפגין עצמאות מהאמריקאים בתמיכתה ב”שחקנים קטנים” כמו חיזבאללה, שגם משתמש במזל”טים זולים נגד ישראל. מצד שני, היא ראתה כיצד מהלך אוקראינה עשוי להעצים לחץ על ארה”ב ולהחליש את השפעתה באזור.

כתוצאה מכך:

• טהרן האיצה פיתוח מזל”טי התקפה מדגם שאהד-136, מקבילים לאלה של השב”כ, והעבירה אותם חשאי לבעלי בריתה בלבנון ותימן.
• בכירי משמרות המהפכה (IRGC) הודיעו במפורש: “אנו מוכנים להשתמש בשיטות אי-סימטריות כדי להסלים את המתיחות בין ישראל לארה”ב.”
• בטהרן העמיקו קשרים עם רוסיה וסין כדי לקבל גישה לטכנולוגיות לווייניות מתקדמות להכוונת מזל”טים.

“אם אוקראינה יכולה להראות לאמריקאים שיום X הגיע, אנו יכולים להראות את זה לישראל ולארה”ב על זירת הקרב שלהם,” — כך מצטטות ערוצי טלגרם קונספירטיביים מפקד ב-IRGC.

כך המאזן משתנה לא רק באירופה אלא גם במזרח התיכון. ישראל ניצבת כעת בפני שאלה ישירה: כיצד להגן על עצמה מפני מנקודות תורפה זולות אך מדויקות, כאשר לשכניה כבר יש אב-טיפוס מותאם לערים והרים?

טבלה עולמית: תגובות השחקנים המרכזיים לאחר “רשת העכביש”

מדוע ה”גדולים” הופכים פגיעים?

1. הערכת יתר של מערכות יקרות. כאשר ההשקעות עולות למאות מיליארדים, אך חיל-האוויר החלקי של רוסיה (הערכת שב”כ: 7 מיליארד דולר) נהרס, זה נראה כ”אובדן פנים” לארה”ב.
2. השפעה פסיכולוגית. דוגמת ה”צ’יוואווה” מראה שהחלש ביותר יכול לפגוע בחזק ביותר בנקודה הרכה ביותר שלו, ולשבור מיתוסים על חסינות.
3. הזזת מוקד תשומת הלב. בעוד ארה”ב ורוסיה רבות על טילים מתקדמים, איראן וישראל לומדים את המלחמה במזל”טים ומתחפרים לתרחישים חדשים.

סיכום: מי יקבל את תואר “מוביל ההתנגדות העולמית”?

בעוד אוקראינה מוכיחה שהטקטיקה האי-סימטרית יכולה להכריע עימות ישיר, ישראל ואיראן כבר מתאימים עצמם למציאות החדשה. ירושלים מבינה שכישלונות אוויריים, אפילו מקומיים, עלולים לגרור השלכות קרקעיות נרחבות, ועל כן מתקיימים כעת בריתות חדשות וחילופי ידע כדי שהמהנדסים הישראלים יכולים ללמוד מהניסיון האוקראיני.

איראן, בדרכה שלה, משתמשת ב”כוח טילים” ובהפצת מזל”טים בין בעלי בריתה כדי ליצור “חגורת חוסר יציבות” סביב ישראל. בינתיים, ארה”ב נותרת בין הפטיש לסדן: מצד אחד תומכת באוקראינה, מצד שני חוששת שהלוגיקה “הקטן נגד הגדול” תגיע גם למזרח התיכון.

בסופו של דבר, NAnews ממשיך לעקוב אחרי השפעות התהליכים על גורלה של המדינה היהודית: האם תצליח ישראל לשמור על עצמאותה הטכנולוגית והאסטרטגית כשהאמונה ב”חסינות” של מערכות ההגנה האווירית מתערערת? וכיצד תגיב טהרן, אם ה”צ’יוואווה הקטנה” (אוקראינה) לימדה שיעור שהיא מוכנה ללמוד—but to use against Israel and its allies?

בסיכומו של דבר, “אוקראינה הקטנה” כבר הפכה לחלוצה בעידן חדש של עימותים אי-סימטריים, ומפת הכוחות העולמית מציירת את עצמה מחדש בקצב מהיר. במשחק הזה, כל אחד — מוושינגטון ועד טהרן — חייב למצוא “מפות” חדשות כדי לא להפוך ל”צ’יוואווה הקטנה” הממוקדת במצלמות מזל”טים זולים אך קטלניים.