ישראל עומדת במקום: יום הזיכרון לחללי מערכות הטרור וקורבנות הטרור – סיפור של כאב ואחדות לאומית

ביום שלישי, 29 באפריל 2025, בערב, שוררת דממה ברחבי ישראל: מתחיל יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה. יום זה אינו רק תאריך בלוח השנה. זהו רגע של אחדות לאומית, אבל והכרת תודה לאלה שמסרו את נפשם למען חירותה וביטחונה של מדינת ישראל.

משרד הביטחון פרסם נתונים מעודכנים (נכון ל-25.04.25) על מספר אנשי כוחות הביטחון והחיילים שנפלו במלחמות ובמבצעים צבאיים של ישראל.

מאז 1860, אז החל הרישום, ועד היום, נפלו במלחמות 25,417 אנשים.

מאז יום הזיכרון הקודם נוספו לרשימה 316 חללים נוספים ו-61 נכי צה”ל שנפטרו מפצעיהם.

כיום מתגוררים בישראל 8,674 הורים שכולים, 5,391 אלמנים ואלמנות, 10,302 יתומים ו-34,250 אחים ואחיות — בסך הכול 58,617 בני משפחה שכולים.

בסרטון — היכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים, שבו חקוקים שמות החללים ומתקיימות טקסי יום הזיכרון.

המתחם נועד להנציח את זכרם של כל החיילים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו בהגנה על ארץ ישראל מאז 1860.

שמו של כל לוחם חקוק על לבנת אבן נפרדת, ובה משובצת נר זיכרון אלקטרוני.

ביום נפילתו של הלוחם נדלק הנר, ומזכיר למבקרים כי לא נשכח.

ישראל מוקירה את זכר כל מגיניה, והלבנים מסודרות בסדר כרונולוגי.

יחד הן יוצרות קיר מונוליתי שמרכיב את המתחם כולו.

כך גם כל אדם יוצר עם אחרים מונולית — עם, חייו, אורחותיו ועתידו, מה שהחל להיקרא “אומה” אחרי המהפכה הצרפתית.

בכניסה למתחם מוקרן סרטון שבו נראים חיילים צועדים לקרב האחרון שממנו לא שבו.

אומת הזיכרון: היכל בהר הרצל

ליבו של הזיכרון הלאומי הוא היכל הזיכרון הממלכתי על הר הרצל בירושלים. על קירותיו חקוקים שמות כל הנופלים מאז 1860. כל לוחם מונצח על לבנת אבן אישית עם נר זיכרון אלקטרוני. ביום נפילתו של החייל נדלק הנר לכבודו.

״כל אדם יוצר יחד עם אחרים מונולית — עם, חייו, אורחותיו ועתידו״ — מתוך תיאור היכל הזיכרון.

בכניסה מקבל את פני המבקרים סרטון שמראה חיילים הולכים לקרב שממנו לא חוזרים — סמל עוצמתי לאובדן הבלתי נמנע ולחשיבות ההנצחה.

מ”יום עציון” ליום אבל לאומי

יום הזיכרון הוכרז רשמית בשנת 1951, ומעמדו עוגן בחוק בשנת 1963. בשנת 1998 הוחלט להוסיף לו גם את הנצחת קורבנות פעולות הטרור.

הרעיון ליום זיכרון נפרד נולד בעקבות נפילת כפר עציון ב-4 באייר תש”ח (1948) — יום לפני הכרזת העצמאות של ישראל. חבר קיבוץ טירת-צבי אברהם יצחק מרחביה הציע להנציח את היום כ”יום עציון” — יום הקרבת העם למען השחרור.

לאחר סיום מלחמת העצמאות ב-1949 החלו לקיים טקסים עירוניים וארציים לזכר הנופלים. אולם, קיום טקסי אבל לצד חגיגות יום העצמאות היה קשה למשפחות השכול, ולכן בשנת 1950 נקבע לקיים את יום הזיכרון יום לפני יום העצמאות.

הנופל הראשון שתועד בהגנה על יישוב יהודי היה אהרון הרשלר, שנהרג בידי שודדים בירושלים ב-5 בינואר 1873.

סמל היום הוא פרח הדם המכבים. לפי האגדה, הוא פורח במקום שבו נשפכה דם גיבורים. את תמונתו נושאים על דש הבגד כסמל להוקרה אישית ולזיכרון לאומי. משרד הביטחון מפיץ מדי שנה מדבקות מיוחדות עם הפרח לצורך טקסים ואירועים ביום הזיכרון.

NAnews: על מה שבאמת חשוב

עבורנו ב-NAnews — חדשות ישראל, יום זה חשוב במיוחד. אנו שואפים לספר את הסיפורים שמאחדים את יהודי ישראל ועולים מאוקראינה — סיפורים של כאב וגבורת נפש, המובנים לכל מי שנאבק למען חירותו.

היום חיים בארץ עשרות אלפי אנשים שאיבדו את יקיריהם. אלו לא רק מספרים. אלו חיים שנקטעו בטרם עת ומשפחות שחיות עם הכאב.

זיכרון נצחי לגיבורים

היום ישראל עוצרת לדקת דומיה. היום אנו זוכרים את אלו שמסרו את חייהם כדי שנוכל לחגוג את יום העצמאות.

כמו בכל שנה, NAnews ימשיך לעקוב אחרי הטקסים, לספר את סיפוריהם של הנופלים ולהזכיר מדוע אסור לנו לשכוח.