- January 1, 2026
- 6:21 pm
- בעולם
שנת 2025 נכנסה להיסטוריה כשנה שבה הסכסוכים חדלו להיות אזוריים והחלו להתמזג לשרשרת אחת של חוסר יציבות. העימותים בין תאילנד לקמבודיה, ההסלמה בין הודו לפקיסטן — שתי מעצמות גרעיניות, העימות הישיר בין ישראל לאיראן, סיום המלחמה בעזה ללא הסדר סופי, המלחמה התקועה באוקראינה, הפיכות צבאיות במערב אפריקה, טבח המוני בסודן ובקונגו — כל זה לא נראה כיוצא דופן. זה הפך למערכת.
על רקע זה, אירופה ואזורים אחרים בעולם החלו להאיץ את הגברת היכולות הצבאיות — בקצב שלא היה מזה עשרות שנים. רוסיה פועלת בצורה נועזת יותר ויותר, סין — בצורה תקיפה יותר ויותר, וארצות הברית מרכזת כוחות משמעותיים באגן הקריביים. מכלול התהליכים הללו יוצר תמונה מתוחה ביותר לשנת 2026.
להלן נקודות הסיכון המרכזיות, שבהן השנה הבאה עשויה להיות מכרעת.
האזור הנפיץ ביותר: סין, טייוואן והמזרח הרחוק
אנליסטים מערביים מכנים יותר ויותר את שנת 2027 כמועד האחרון הלא רשמי לסכסוך אפשרי סביב טייוואן. יו”ר סין שי ג’ינפינג, שריכז בידיו כוח חסר תקדים, הציב בגלוי את המשימה של הכנת צבא השחרור העממי לתרחיש כוחני.
טייוואן קיימת למעשה כמדינה עצמאית מאז 1949, אך בייג’ינג ממשיכה לראות בה מחוז מורד. בתחילת 2026 המתח גובר באופן ניכר: תרגילים צבאיים סיניים מתרגלים יותר ויותר תרחישים של מצור והקפת האי.
יפן, שהייתה זהירה מאוד בניסוחיה בעבר, החלה לרמוז בפומבי על השתתפות אפשרית בהגנת טייוואן. הצהרות אלו נשמעות על רקע רטוריקה אגרסיבית יותר ויותר של בייג’ינג ומגבירות את החרדה באזור.
תפקיד מיוחד ממלא מיצר טייוואן — עורק שדרכו עובר כ-50% מתנועת המטענים הימית העולמית. כל תקרית כאן עשויה להפעיל תגובת שרשרת שתשפיע על קוריאה, הפיליפינים, יפן וכל אזור האוקיינוס השקט. על רקע ריכוז הכוחות האמריקניים בקריביים, בייג’ינג עשויה להחליט לבדוק את גבולות חוסר הוודאות האסטרטגית של וושינגטון.
היחלשות “ציר השיעי”: המזרח התיכון
המזרח התיכון נתפס באופן מסורתי כאזור שבו ההסלמה נראית לעיתים קרובות כניתנת לניהול. בשנת 2026 תחושה זו עשויה להתברר כמטעה.
איראן, חמאס והחות’ים נכנסים לשנה עם עמדות מוחלשות. מספר דמויות מפתח במחנה הפרו-איראני חוסלו. חיסול מנהיגים כמו חסן נסראללה ערער את מנגנוני התיאום הקודמים. מפקדים חדשים לא הצליחו לשחזר את רמת ההרתעה הקודמת.
זה הוביל להרס טאבו בלתי כתוב. יותר ויותר נשמעות מביירות ועדן קולות המאפשרים משא ומתן עם ירושלים. עצם העובדה של הצהרות כאלה נראתה בלתי אפשרית לפני כמה שנים.
בתימן המצב מקבל אופי פרדוקסלי. כוחות בדלניים מתחזקים ושואפים להפיל את החות’ים, אך ערב הסעודית — יריבתם הוותיקה — מאיימת עליהם במכות אם לא יכירו בשלטון הממשלה הגולה בצנעא.
בסוריה המתח גובר סביב מדיניות ממשלת אחמד א-שרע, שמקדמת ריכוזיות נוקשה וחוק סוני. שלושה שחקנים מרכזיים מתנגדים לכך: המנהיג הדרוזי חכמת אל-חיג’רי, השייח’ העלאווי גזאל גזאל והגנרל הכורדי מזלום עבדי, שדורש הכרה רשמית באוטונומיה הכורדית. סירוב דמשק לפשרה עשוי לפתוח מספר חזיתות בו זמנית.
אירופה ורוסיה: המלחמה כבר קרובה
28 בפברואר 2025 הפכה לתאריך סמלי עבור היחסים הטרנס-אטלנטיים. לאחר עימות פומבי בבית הלבן, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי למעשה הוצא החוצה. האות היה ברור ביותר: המעורבות האמריקנית אינה מובטחת.
האסטרטגיה המעודכנת לביטחון הלאומי של ארה”ב הראתה תפנית רחבת היקף מהמודל שהגדיר את הביטחון האירופי לאחר מלחמת העולם השנייה ובמיוחד לאחר התפרקות ברית המועצות.
הניסיונות לעצור את המלחמה באוקראינה תקועים, למרות הרטוריקה האופטימית של נשיא ארה”ב. באירופה דנים יותר ויותר בתרחיש של עימות ישיר עם רוסיה. התגובה הייתה חימוש מחדש בקנה מידה שלא נראה מאז המלחמה הקרה.
בפסגת נאט”ו בהאג, המדינות הסכימו על יעד להעלות את ההוצאות הצבאיות ל-5% מהתמ”ג עד 2035. הנציבות האירופית הציגה תוכנית חימוש מחדש של 800 מיליארד אירו. גרמניה, צרפת ובריטניה הכריזו על גלים חדשים של גיוס.
למעשה, הסכסוך כבר מתנהל. רחפנים מפריעים לתעופה מעל אירופה, בפולין נרשמות חבלות במסילות ברזל, מלחמה היברידית המיוחסת לקרמלין מגיעה לשיא. השאלה על פרובוקציות במדינות הבלטיות נשמעת יותר ויותר.
מזכ”ל נאט”ו ציין את שנת 2029 כנקודת ציון למוכנות מלאה. אך דווקא 2026 עשויה להיות השנה שבה המסלול יהפוך לבלתי הפיך.
אפריקה: הפיכות ועליית הג’יהאד
במערב אפריקה שנת 2026 עשויה להיות מכרעת. האזור שוקע יותר ויותר בעימות בין מדינות לקבוצות אסלאמיסטיות הפועלות מעבר לגבולות ומטשטשות את הריבונות.
האזור מתפצל. מדינות ECOWAS נוטות למערב. מאלי, בורקינה פאסו וניז’ר, שחוו הפיכות צבאיות, יוצרות גוש חלופי עם נטייה ברורה לרוסיה ולסין.
במאלי המצב קרוב לקריטי. הקבוצה “ג’מאעת נוסרת אל-אסלאם”, הקשורה לאל-קאעידה, התקרבה לבמקו. קיים סיכון ממשי לאובדן הבירה. אותן כוחות פעילים בניז’ר ובבורקינה פאסו. בתגובה שלוש המדינות הכריזו על הקמת “כוחות אזוריים של הסאהל”.
במרכז אפריקה הסכסוך במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו אינו שוכך. לוחמי M23, הנתמכים על ידי רואנדה, ממשיכים לכבוש שטחים, מאיימים על יציבות האזור כולו.
הקריביים ואמריקה הלטינית: חזרת דוקטרינת מונרו
“ונצואלה מוקפת בצי הגדול ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה”, כתב דונלד טראמפ. וזה לא היה מוגזם. הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור ממשיכה לגדול, והשלכות הצעד הזה קשה לחזות.
תחת הסיסמה “אמריקה תחילה” ממשל טראמפ פועל באופן פעיל מחוץ לארה”ב, תוך שהוא טוען לפרס נובל לשלום. חצי הכדור המערבי הופך לאזור של תשומת לב מיוחדת.
מגרינלנד ועד הקריביים, מהלחץ על ונצואלה ועד לתמיכה במנהיגים שמרנים באמריקה הלטינית — כל זה נראה כהחייאה של דוקטרינת מונרו בת מאתיים שנה.
המוקד העיקרי — משטר ניקולאס מדורו וסחר הסמים. תפיסת מכליות נפט, מבצעים ימיים, ניסיונות להכריז על המשטר כארגון טרור זר — הלחץ גובר. הממשל בבירור בונה על פילוג בתוך האליטות של קראקס.
עם זאת, לא ניתן לשלול גם שימוש ישיר יותר בכוח. ונשארת השאלה הפתוחה: האם זה יוגבל לוונצואלה? הבחירות האמצעיות בארה”ב בנובמבר עשויות להיות הטריגר להרחבת המבצעים, כולל קולומביה ומקסיקו — מדינות המשפיעות ישירות על הביטחון הפנימי של ארה”ב.
שנת 2026 מתחילה ללא אשליות. העולם נכנס לשלב שבו סכסוכים מקומיים הופכים יותר ויותר לאלמנטים של עימות גלובלי. הבנת התהליכים הללו היא שאלה של הישרדות, ולכך מקדישים את תשומת לבם חדשות ישראל | Nikk.Agency.
